כבד בנשמה
החלטתי לפרסם הודעה זו גם כאן בשינויים קלים כדי להעביר מסר. אתם/ן מוזמנים/ות להגיב ולכתוב מהי דעתכם/ן.
לצערי הרב, כשנפגשים עם המוות (נתקלים בו, ליתר דיוק), מגיעים לתובנות.
ברור לי שלא כל אחד מגיע לאותן התובנות. כל אחד מבין את החיים אחרת.
יצא לי לשמוע בשבועיים האחרונים לא מעט: צריך לנצל את הזמן שאנו בעולם הזה, צריך ליהנות מהחיים, צריך לערוך רשימה מה רוצים להספיק בחיינו ולסמן וי...
תובנות כאלו ואחרות נשמעו מסביבי וגרמו לי לחשוב לא מעט. עמידה מול קבר טרי (במיוחד כאשר מדובר בקרוב משפחה) תמיד גורמת לי לחשוב.
מה באמת הכי חשוב?
צר לי, בעיני מחשבות כמו "זה הזמן ליהנות מהחיים", חסרות טעם. בעיני אנו לא נמצאים בעולם רק כדי ליהנות. אני מאמינה שיש סיבה לכל דבר. יש סיבה מדוע אנחנו כאן.
עד שאבין מהי הסיבה, מה שהכי חשוב בעיני הם לא הנאות החיים דווקא. חשוב לחבק, לוותר, לשחרר, לקבל, לסלוח (גם לעצמי) ולבקש סליחה, להבין שאנחנו כאן לזמן מוגבל.
לא שווה לכעוס, לא שווה לשמור טינה, אין בכך שום תועלת, באמת. אלו מביאים רק כאבי לב ומחלות.
לא כדאי למהר ולנתק יחסים עם קרובים. אחרי לכתם לא תהיה דרך חזרה גם אם נרצה לתקן.
כלות וחמות יקרות, קחו נשימה. כאשר המוות דופק על הדלת אין דרך חזרה. אם יש סיכוי לנתב את היחסים למקום שקט יותר, מבין יותר, מפייס יותר, לדעתי עדיף.
עדיף להיות הראשונות לשבור את הקרח, להיות הראשונות שמחייכות ומראות את הכוח ואת היופי מבפנים.
לחמותי ולי היו ימים טובים והיו ימים טובים פחות. אני חושבת שמה שהציל את היחסים בינינו הייתה היכולת לבוא האחת לקראת השנייה למרות כל הכאב והמשקעים שכל אחת סחבה.
לחמותי היקרה, אני כואבת את מותך בטרם עת ואת הדרך בה הלכת.
נוחי בשלום על משכבך
החלטתי לפרסם הודעה זו גם כאן בשינויים קלים כדי להעביר מסר. אתם/ן מוזמנים/ות להגיב ולכתוב מהי דעתכם/ן.
לצערי הרב, כשנפגשים עם המוות (נתקלים בו, ליתר דיוק), מגיעים לתובנות.
ברור לי שלא כל אחד מגיע לאותן התובנות. כל אחד מבין את החיים אחרת.
יצא לי לשמוע בשבועיים האחרונים לא מעט: צריך לנצל את הזמן שאנו בעולם הזה, צריך ליהנות מהחיים, צריך לערוך רשימה מה רוצים להספיק בחיינו ולסמן וי...
תובנות כאלו ואחרות נשמעו מסביבי וגרמו לי לחשוב לא מעט. עמידה מול קבר טרי (במיוחד כאשר מדובר בקרוב משפחה) תמיד גורמת לי לחשוב.
מה באמת הכי חשוב?
צר לי, בעיני מחשבות כמו "זה הזמן ליהנות מהחיים", חסרות טעם. בעיני אנו לא נמצאים בעולם רק כדי ליהנות. אני מאמינה שיש סיבה לכל דבר. יש סיבה מדוע אנחנו כאן.
עד שאבין מהי הסיבה, מה שהכי חשוב בעיני הם לא הנאות החיים דווקא. חשוב לחבק, לוותר, לשחרר, לקבל, לסלוח (גם לעצמי) ולבקש סליחה, להבין שאנחנו כאן לזמן מוגבל.
לא שווה לכעוס, לא שווה לשמור טינה, אין בכך שום תועלת, באמת. אלו מביאים רק כאבי לב ומחלות.
לא כדאי למהר ולנתק יחסים עם קרובים. אחרי לכתם לא תהיה דרך חזרה גם אם נרצה לתקן.
כלות וחמות יקרות, קחו נשימה. כאשר המוות דופק על הדלת אין דרך חזרה. אם יש סיכוי לנתב את היחסים למקום שקט יותר, מבין יותר, מפייס יותר, לדעתי עדיף.
עדיף להיות הראשונות לשבור את הקרח, להיות הראשונות שמחייכות ומראות את הכוח ואת היופי מבפנים.
לחמותי ולי היו ימים טובים והיו ימים טובים פחות. אני חושבת שמה שהציל את היחסים בינינו הייתה היכולת לבוא האחת לקראת השנייה למרות כל הכאב והמשקעים שכל אחת סחבה.
לחמותי היקרה, אני כואבת את מותך בטרם עת ואת הדרך בה הלכת.
נוחי בשלום על משכבך
