סיפור על הפעם הראשונה....
מי שכבר נוהג הרבה זמן, כבר לא מתרגש מזה והפעולות כבר אוטומטיות, ושוכחים באיזו התרגשות וחשש נוהגים בתקופה הראשונה. אני לא נהגת המאה, ואם אנהג שוב בהילוכים סביר להניח שאקלקל את כל המנגנון, אבל איכשהו זה נכנס לטבע. אחר כך לומדים גם לענות לילד מאחור, ולטלפון בדיבורית, ובו זמנית גם לתת את הבקבוק לקטן שצורח בסלקל ובו-זמנית גם לבצע חנייה אחורית שמאלית מרשימה. (אין מה לעשות, גם אמהות עם ידיים שמאליות חייבות את זה) בנהיגה הראשונה שלי למרחקים (ועוד לא היה דבר כזה נהג מלווה) טעיתי בעלייה לכביש המהיר מאזור המרכז, ומצאתי את עצמי נוסעת לאי-שם צפונה בלי אפשרות לחזור עד מכמורת או משהו כזה...(גרתי אז בדרום), אבל זכור לי בבירור שלא התעצבנתי על הטעות ולא דאגתי בכלל (מי בכלל חשב על פלאפונים?...) אלא הייתי בכישוף של עצמאות ושיכרון חושים, בלעתי את המרחבים ראיתי ציפורים נודדות וליבי שר... נסיעה טובה
בהצלחה