ריקי זו אני
Well-known member
וידוי קטן... - התגעגתי...
התגעגעתי לכבישי הארץ. למדתי לאהוב את הכביש ואת הנפשות שבכביש... איתם את בעצם בלי לתת על כך את הדעת - משוחחת.
זה שיח אחר... אבל בהחלט שיח... והשיח הזה מרתק. מרתק מאוד...
אז מה את צריכה כדי לא להיות ארבע שעות פלוס בדרך... ולקיים שיחות נהגים ?
טנדר מעט ישן (או ישן ללא מעט...)
עגלה בינונית מחוברת
35 טלאים במשקל שבין 55 ק"ג ליותר.
לבוש נשי פרובוקטיבי... - במידה
כובע בוקרים
מוסיקת קאונטרי עולזת (יתרון)
נהיגה בחלון נהג פתוח...
ברור שה'לפני', הזמן שכולם שואלים אותך אם 'את בסדר' ושאר התנצליות... על המאמץ שאת עומדת להשקיע..., חשוב כמעט כמו המסע עצמו... כי את עולה להגה שהטלאים עוצדים צפופים במקומם..., שמן מים, לחצי אויר בגלגלים... נבדקו בקפדנות... ואת כמו עושה טובה לאנושות... עולה ומתישבת לרכב מונע.
אלה שהיו הרבה הכנות כולל הכנות סקסיות קודם לרגע הישיבה מול ההגה. שהרי בשעות הקרובות את עומדת לפגוש אלמונים, שיהיו כולם גברים..., רובם צעירים ממך ובהרבה שנים... שיתיחסו אליך כאילו לא צברת כל כך הרבה שנים... - של ניסיון חיים... חחח.
ולזה את מצפה. שאם לא... אין לך בעיה לצאת בחלונות סגורים... מזגן ומוסיקה שלא עןברת את החלונות החוצה.
נכנסת למקלחת חמה ונעימה... , עוברת אל כלי האיפור, שביום יום את לא נותנת ליבק אליהם... לובשת ג'ינס ארוך... צמוד צמוד... כזה שמבליט לך תתחת... גופיה בקיץ... מעיל ג'ינס דהוי לחורף... כמו החורף הזה..., כובע בוקרים על שיער פזור. יציאה מהג'ורנל...
כל הדרך החד מסלולית שיגרתית שאין בה הרבה עניין... להוציא פה ושם קללות, שעיקרן באברים המאוד צנועים של אימי, וכל זה על מהירות מקסימלית של 70 קמ"ש, בשטח ישר... בכדי שהטלאים לא ישברו רגליים... מברקסים חדים. בכביש מהיר נעלה את המהירות לכדי 80 קמ"ש... מקסימום.
כך התור ארוך ומעיק על הממהרים... מעיק מאוד על הממהרים מאוד, שמגיעים לרגע עקיפה מיוחל מוצאים להם זמן להגיד את אשר על יבם... וכו.
בכבישים המהירים שם הסיפור שונה... שם בין המסלולים יתנהלו הרומנים... תקבלי הצעות מגונות... ועד שריקות, נשיקות באויר... או סתם ברכות משעממות להמשך נסיעה בטוחה...
הנהגים עבודתם משעממת להחריד. הבדידות בקבינה בד"כ גדולה... הרצון להגיד ולשמוע עצום.
' היי בובה' זו פתיחה נחמדת ובנלית לנהג משאית שיצא לעקיפה לא מהירה במיוחד ובמספר שניות בודדות אומר את השעות שרובצות עליו..., מאז נשק לה על לחי ויצא את ביתו לעוד יום קרב בכביש...
מי שיקבע איתי... על מפגש לכוס קפה באלונית הדרומית ו/או הצפונית וצפונה... יהנה משיחה די מטומטמת שלא תפרה איש (בד"כ), אבל תיתן מזור לגב דואב ורגליים לקראת קיבוץ שרירים... שלא נדבר על עינוגי הקפה. והיו מפגשים כאלה שנחקקו בזכרון... וממפגש כביש היה לידידות. אבל האמת תאמר... נהגי המשאיות באלף השלישית בורטליים יותר מהדור שלפני... פיהם מלוכלך יותר... וההצעה 'אם תעצרי בצד אני אתקע אותך'... זו ההצעה הנשמעת יותר לפני שהם נותנים גז ודוהרים לתחנה או לסניף הבא... כשריח אשה באפם... וכאן- לגיל אין משמעות... את פנטזיה.
הגענו לחורפיש... התקבלנו בכבוד מלכים... ארוחה דרוזית (כשר) כיד המלך... יעגלה והטנדר יתרוקנו וישטפו... אל הדרך חזרה הביתה... בחלונות סגורים... מזגן קל... ומוסיקה נעימה... כשכובע הבוקרים מונח על הכסא לצד מושב הנהג... עד לפעם הבאה...
התגעגעתי לכבישי הארץ. למדתי לאהוב את הכביש ואת הנפשות שבכביש... איתם את בעצם בלי לתת על כך את הדעת - משוחחת.
זה שיח אחר... אבל בהחלט שיח... והשיח הזה מרתק. מרתק מאוד...
אז מה את צריכה כדי לא להיות ארבע שעות פלוס בדרך... ולקיים שיחות נהגים ?
טנדר מעט ישן (או ישן ללא מעט...)
עגלה בינונית מחוברת
35 טלאים במשקל שבין 55 ק"ג ליותר.
לבוש נשי פרובוקטיבי... - במידה
כובע בוקרים
מוסיקת קאונטרי עולזת (יתרון)
נהיגה בחלון נהג פתוח...
ברור שה'לפני', הזמן שכולם שואלים אותך אם 'את בסדר' ושאר התנצליות... על המאמץ שאת עומדת להשקיע..., חשוב כמעט כמו המסע עצמו... כי את עולה להגה שהטלאים עוצדים צפופים במקומם..., שמן מים, לחצי אויר בגלגלים... נבדקו בקפדנות... ואת כמו עושה טובה לאנושות... עולה ומתישבת לרכב מונע.
אלה שהיו הרבה הכנות כולל הכנות סקסיות קודם לרגע הישיבה מול ההגה. שהרי בשעות הקרובות את עומדת לפגוש אלמונים, שיהיו כולם גברים..., רובם צעירים ממך ובהרבה שנים... שיתיחסו אליך כאילו לא צברת כל כך הרבה שנים... - של ניסיון חיים... חחח.
ולזה את מצפה. שאם לא... אין לך בעיה לצאת בחלונות סגורים... מזגן ומוסיקה שלא עןברת את החלונות החוצה.
נכנסת למקלחת חמה ונעימה... , עוברת אל כלי האיפור, שביום יום את לא נותנת ליבק אליהם... לובשת ג'ינס ארוך... צמוד צמוד... כזה שמבליט לך תתחת... גופיה בקיץ... מעיל ג'ינס דהוי לחורף... כמו החורף הזה..., כובע בוקרים על שיער פזור. יציאה מהג'ורנל...
כל הדרך החד מסלולית שיגרתית שאין בה הרבה עניין... להוציא פה ושם קללות, שעיקרן באברים המאוד צנועים של אימי, וכל זה על מהירות מקסימלית של 70 קמ"ש, בשטח ישר... בכדי שהטלאים לא ישברו רגליים... מברקסים חדים. בכביש מהיר נעלה את המהירות לכדי 80 קמ"ש... מקסימום.
כך התור ארוך ומעיק על הממהרים... מעיק מאוד על הממהרים מאוד, שמגיעים לרגע עקיפה מיוחל מוצאים להם זמן להגיד את אשר על יבם... וכו.
בכבישים המהירים שם הסיפור שונה... שם בין המסלולים יתנהלו הרומנים... תקבלי הצעות מגונות... ועד שריקות, נשיקות באויר... או סתם ברכות משעממות להמשך נסיעה בטוחה...
הנהגים עבודתם משעממת להחריד. הבדידות בקבינה בד"כ גדולה... הרצון להגיד ולשמוע עצום.
' היי בובה' זו פתיחה נחמדת ובנלית לנהג משאית שיצא לעקיפה לא מהירה במיוחד ובמספר שניות בודדות אומר את השעות שרובצות עליו..., מאז נשק לה על לחי ויצא את ביתו לעוד יום קרב בכביש...
מי שיקבע איתי... על מפגש לכוס קפה באלונית הדרומית ו/או הצפונית וצפונה... יהנה משיחה די מטומטמת שלא תפרה איש (בד"כ), אבל תיתן מזור לגב דואב ורגליים לקראת קיבוץ שרירים... שלא נדבר על עינוגי הקפה. והיו מפגשים כאלה שנחקקו בזכרון... וממפגש כביש היה לידידות. אבל האמת תאמר... נהגי המשאיות באלף השלישית בורטליים יותר מהדור שלפני... פיהם מלוכלך יותר... וההצעה 'אם תעצרי בצד אני אתקע אותך'... זו ההצעה הנשמעת יותר לפני שהם נותנים גז ודוהרים לתחנה או לסניף הבא... כשריח אשה באפם... וכאן- לגיל אין משמעות... את פנטזיה.
הגענו לחורפיש... התקבלנו בכבוד מלכים... ארוחה דרוזית (כשר) כיד המלך... יעגלה והטנדר יתרוקנו וישטפו... אל הדרך חזרה הביתה... בחלונות סגורים... מזגן קל... ומוסיקה נעימה... כשכובע הבוקרים מונח על הכסא לצד מושב הנהג... עד לפעם הבאה...