כביש החוף

[אחת מהצד]

כביש החוף

לילה. מהירות מוטרפת. השתגעת לגמרי! מה את עושה?! יש לך שני ילדים בבית. תאיטי!! פותחת חלונות. שהרוח תיגע. רוח יבשה. מחר חמסין. תראי את הירח. מוקף הילה של חמסין. הי את. הי את! איפה אתה?! איפה? אוף... הכאב החודר הזה של הגעגוע. מה הייתי נותנת עכשיו שתהיה פה. אפילו קצת. אפילו רק קפה. חיבוק. מתה לדבר איתך. לשמוע עכשיו את ה..הי את. כמה זמן עבר כבר בלי הי את. זוכר את האוטו הראשון שקנינו. טרנטה אמתית. אבל גג נפתח. שיהיה אפשר לעמוד בנסיעה ולצרוח מול הרוח. הי אאאא..ת. אתה רואה מה שהולך פה. ראית את הציור שהיא ציירה היום? היית מאמין? בת 12..לא יודעת למה היא החליטה לצייר אותך. ועוד עם עיניים עצומות. לא יודעת מה עובר לה בראש. אולי אתה מבין משם? מאה וארבעים קמ"ש. תאיטי פסיכית! הרדיו סופר את הפצועים בפיגוע. מצב קשה מאוד. מצב קשה. בינוני. גם תינוקת. ממתי החליפו את המלה אנוש? תאיטי כבר!! למה למות על הכביש? זוכר איך היינו משחקים את המשחק של מה היית עושה אם היתה נשארת לך רק עוד שנה לחיות. ופעם. באמצע המשחק אמרתי לך שאני רוצה ללכת. שדי. ואתה עצרת. הי את. מה קורה לנו. הנה המקום שעצרנו ביחד לבכות. זוכר כמה כעס היה שם. כמה זמן שלנו בוזבז כדי להבין שאין גבול לאהבה הזו. שהכי טוב לנו ביחד. שלא הולכים מכאן לשום מקום. שום מקום. חה! אם היינו יודעים שאנחנו על זמן שאול. תמיד היית זה שפוחד שיקרה לי משהו. ואני.. כלום. לא דואגת משום דבר. מה שיהיה יהיה. מה היית עושה אם היתה נשארת לך שנה לחיות. אף פעם לא ידעתי מה להגיד. לא רציתי שיהיה אחרת. גם אם יש רק שנה לחיות. הייתי אומרת משהו מצחיק. שלא תרגיש שזה מלחיץ אותי. לך היו תמיד רעיונות אקזוטיים. אח.. כן. שווה לתחת. מצב מתקדם..אם הטיפול לא יעזור זה ענין של כמה חודשים. כמה חודשים ד"ר? אי אפשר לדעת.. תהיה לי שנה לחיות? כי מה אני רוצה לעשות בשנה הזו כבר תיכננתי. הי את! איזה כיף שאנחנו הולכים לעשות. הי. כן. הי. יושבת מול הטפטוף של הרעל. הי את. מחורבן הרעל הזה. שורף. כבר לא מרגיש את היד. מה נעשה בשנה שנשארה לנו לחיות. לאן את רוצה לסוע? כמה ילדים את רוצה לעשות? איפה עוד לא רקדנו? או שנשאר בבית. לא נקום מהמטה. שיתפוצץ כל העולם. למה את בוכה? די כבר. הי אה. תביני..יש לו עוד חודש לחיות. מבינה. כן מבינה. חודש. בלי אוויר. בלי שמש. בלי ירח. בלי הים. מה תעשה עכשיו שיש לך חודש לחיות? נא באוזן. אני אחיה חודשיים. חיוך. כאב. הי את..ימים של שקט.. יחד שאין יותר את. אתה. תנשום. לא יכולה לנשום כשאתה לא נושם. תנשמי אותי. נשיקה. תכסי אותנו. קר.. מה היית עושה? אם היתה לך רק עוד שנה. רק עוד שנה. שנה. הלוואי היתה שנה. תאיטי. תרגעי. תדליקי רדיו. you are so beautiful to me לא להאמין איך השיר הזה דווקא עכשיו. עוצרת. אמצע הלילה. כביש החוף. הי אה. מרגישה את החיבוק? אור שומר עלי. רוצה סיבוב? הי. מסוכן לעמוד פה באמצע הדרך. סעי. תמשיכי. עיפה? להחליף אותך בנהיגה? די כבר אה. דמעות מסנוורות. מספר ההרוגים עלה ל-9. מה היית עושה אם היתה נשארת לך רק עוד שנה אחת לחיות?

 

[אורי_ח]

מחבק אותך דרך דמעה שקופה

אין אייקון כזה. אחד שנגעת לו במיתר הכי רגיש.

 

[benni (mac)]

חוף מבטחים...

יש כזה דבר? הכתיבה שלך את מה שעברת בלילה חודרת עמוק. העיקר שעברת בשלום את סערת העצב והזכרונות הממונעת , בשלום.

 

[sad]

כאב בטן עמוק וחד

בתוך ים של מוות שהכמות מכהה את התחושה פתאום חודר כאב חד של אהבת גבר ואשה שחלמו ואהבו ובכו וקנו טרנטה העיקר הגג וחלמו מה יעשו אם תשאר עוד שנה, בלי לדעת... איפה שלא תהיי קבלי חיבוק ענק, ואם תרגישי מלוח, זו הדימעה שלי אבל שם על כביש החוף, תאטי, תנשמי עמוק ותאטי שלך

 

[nIcKiTa]

אני קוראת, והדמעות זולגות

אני לא יודעת איך להגיב, אני לא טובה בדברים כאלה. אבל אני שולחת לך

גדול והמון אהבה

חן

 

[קרצ]

מדהים..

קטונתי ובכל-זאת.. מדהים!

 

[סר גון]

אחת יחידה ומיוחדת

הברק שבעיניך הכחולות, עשוי היום מדמעות. את מכירה את כל המלים שאני רוצה לכתוב לך. ואני מכיר את הכוח שיש בך לחזור. מחבק אותך בחום, ובאהבה גדולה. סר גון איתך

 

[BooBee]

לאחת שכבר מזמן לא בצד...

איך את עושה את זה, כל כך מדויק וחד. בדיוק בנימים הכי עדינים את מצליחה לפגוע, בראייה המפוכחת הזו על "חווית" האובדן הזו... שולחת לך חיבוק עוטף ודומעת יחד איתך... נזכרת בטקסטים הסהרוריים והמטורפים שלי על אחותי, וכל כך מבינה ועדיין לא מסוגלת להסביר את הרגשות האלה. שתדעי, שיש מישהו בצד השני של המודם שקורא הכל ונקרע בפנים. את מדהימה בעיניי. אם היתה לי שנה אחת לחיות, הייתי חוזרת לגור עם ההורים שלי, לבלות איתם כמה שיותר. הייתי כותבת המון, כמו סוג של צוואה. הייתי... אני לא יודעת... שאלת שאלה נורא קשה. רויטל.

 

[אחת מהצד]

תודה

תודה על המלים. נגעו עמוק

 

[יחפנית]

לאחת מהצד .......

יקרה שלי ...... וואוו איזו כתיבה נוגעת .......פשוט עמוק מהלב ..... תודה . ואבל לגבי ה- מה היית עושה אם היתה לך שנה לחיות ........חחחחח אני הייתי מתבאסת , כי שנה זה המון זמן . צר לי מניסיון אני פועלת הרבה יותר טוב ב- כל צעד את הולכת ליפול ולמות . זה כבר הרבה יותר מדרבן ומאתגר בבאמת לגעת בחיים . לא החיים הקיימים בתיכנוני השנה . אלא החיים שקיימים הרגע . כרגע . בסנטימטר שניה שעברה בין השניה הזו וזו שאחריה . אני אישית קראתי לזה ...... 4 צעדים אחרונים . אווווו הקטע הכי עוצמתי בחיי היה כשחייתי כל שניה מחיי כאחד מהארבעה האחרונים בחיים ...... אין חווית חיים המשתווה לעוצמה בסמוך למוות . זה בתנאי שאתה מודע כמובן שמוות אינו סוף , אלא רק נקודת מעבר . ולגבי רעלי הכימו של הסרטן אותו את מתארת ..... אז כשחיים במודעות של הצעד האחרון בחיים , מתחברים ישר למירכוז האמיתי . כי אם זה הרגע האחרון בחיי , אז אני רוצה הרגע להיות שמחה . ולא משנה היכן . אז בשם השימחה אני קראתי לכימו ....... כימו אקסטאזי ..... מה אני אגיד לך ...... אחלה תופעות לוואי , של אהבה ושימחה והנאה ..... כי הכל בראש ...... ומי שמכניס כימו לוורידים ובטוח ואומר בקולי קולות שזה רעל ..... אז בטוח גופו יקיא במטרה לטהר עצמו מהרעל. אך כשמאמינים שזה סם מגניב שבא לעזור לנו , ולעשות לנו תופעות של אהבה ...... אז זה מה שקורה . כי אנו יוצרים את המציאות שלנו בהתאם לדימיוננו . ולזה ..... נדרש בדיוק דקה ...... חחחחחח מי צריך שנה ? אם תדעי להנות מהרגע הזה ..... אז את בלווא הכי בשימחת הנצח .....ואת מיתפשרת על שנה ? נראה לי שאני יותר גרידית ממך ......חחחחחח אז אם מעבר לכתיבה קיים אדם שעובר כימו ...... אז בכיף צרו קשר , אין שום סיבה לסבול ...... ריפוי הוא צחוק ואהבה לא כאב כעס וטינה ..... אלו רק יוצרים מחלות . באהבה ואור ושוב תודה על הכתיבה ....... עוצר נשימה ממש ...... תודה אני

 

[אחת מהצד]

יחפנית יקרה

תודה על המלים החמות. הכי אהבתי את מה שכתבת על הריפוי. צחוק ואהבה.. כן. כל אחד בונה את התובנות שלו על החיים ועל המוות. כף או אחרת.. העיקר היא ההבנה שהחיים הם דבר זמני. ושבסוף..מתים. אז כדאי לחיות את החיים ולא לעבור אותם. להנות ולא למסמס אותם. להפוך את החלומות למציאות. אולי זו היתה המהות של מה שנכתב. קשה לי להבין את 4 הצעדים האחרונים. זו רזולוציה שלא ברורה לי בחיים. המשפט שלך על "אין חווית חיים המשתווה לעוצמה בסמוך למוות" לקח אותי למקום אחר ממה שכתבת. לרגעים האחרונים של לפני המוות. שהיו רגעים של קסם. של עולם אחר. של חוויה חזקה שלא דומה לשום דבר אחר. של אהבה גדולה. ואור. ולא רק של עצב. ודווקא באותם ימים אחרונים. לצד הקטע הפיזי הקשה.. היה משהו אחר. רגעי חסד. ואם יכולת להתייחס לכימו כסם של כיף. אז.. אני מעריצה את היכולת שלך לשנות את המציאות על ידי הדמיון. אני ראיתי איש סובל. מאוד. אופטימי. משוכנע בכוח החיים שבו. שיכול לנצח כל דבר. אבל סובל. אוף כמה סובל. ותודה על ההצעה. אבל זה.. כבר לא רלוונטי. הוא נפטר לפני כמה שנים. מזמן. רק שלפעמים.. הנפילות הן.. ואולי "גייסתי" אותו כדי להגיד לי כמה דברים. שלפעמים אני שוכחת. תודה לך. איכשהו.. באת לי בזמן

 

[סר גון]

אחת -

נגד הרוח.... תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר

 

[יחפנית]

יקירה ......

כתבת : קשה לי להבין את 4 הצעדים האחרונים. זו רזולוציה שלא ברורה לי בחיים. המושג 4 צעדים אחרונים אצלי נולד , כשהרופאים הסבירו לי שכל צעד נוסף על פי האיבחון אני יכולה ליפול ולמות . למה תירגמתי זאת כ- 4 צעדים ולא 5 או 7 ? לא יודעת יצא 4 מתת המודע וככה זה נתקע .....חחחחחחחחחחחח אבל לא המושג חשוב , אלא התחושה התחושה של 4 צעדים , זה קיצור של התחושה של ה- שנה האחרונה לחיים . רק ביותר מרוכז . כי זה העביר אותי מיידית שאלו יכולים להיות צעדי האחרונים בעולם . ואז זה מיקד אותי לדברים החשובים . ולהלן מה שגיליתי היה הכי חשוב . ובכן ב- 4 צעדים כבר אין מספיק זמן לנסוע לאלסקה הצפונית , או לאיי בהמה הדרומיים . לאוירת סיני צריך מינום 4 ימים . אז ב4 צעדים ...... גיליתי שמה שהכי חשוב לי לעשות ברגע חיי האחרון הוא להנות . ולא חשוב מה הסיבה . כי אני מעדיפה לומר ששניה לפני שמתתי ...... נהניתי . ולגבי מה שכתבת : . המשפט שלך על "אין חווית חיים המשתווה לעוצמה בסמוך למוות" לקח אותי למקום אחר ממה שכתבת. לרגעים האחרונים של לפני המוות. שהיו רגעים של קסם. של עולם אחר. של חוויה חזקה שלא דומה לשום דבר אחר. של אהבה גדולה. ואור. ולא רק של עצב. ודווקא באותם ימים אחרונים. לצד הקטע הפיזי הקשה.. היה משהו אחר. רגעי חסד. זה לא לקח אותך למקום אחר .... זה לקח אותך בול למקום אותו ציינתי . העולם האחר .... זה מין בהירות קבלה שזה אולי היום האחרון ומתוך הקבלה נולדת שלווה ומתוך השלווה נראה כאילו הכל מקבל זמן אחר . כאילו הכל במין סלואו מושיין . ואנו קולטים כה הרבה פרטים ודברים שבמירוץ חיינו הרגיל קל לא להבחין בהם . כאילו הצבעים חזקים יותר והתחושות מוגברות ואם זה מה שחשת ...... אז עברת איתו מסע של גבורה ..... באמת ליווית אותו ....... כי נשמע שחשת את התרוממות הרוח שנוגעת באנשים לפני היציאה מהגוף . את יפה בעיניי ...... ולגבי שכתבת : .... תודה לך. איכשהו.. באת לי בזמן יש אישה מופלאה בשם איילת בפורום סרטן-לא לבד שקוראת לזה ....... הזמן של אלוהים ..... תודה לך .... אני

 

[אחת מהצד]

אשה יקרה

מנסה להגיב על מה שכתבת לי..לקרצ..והמלים בורחות. מרגישה מעיין שופע של אהבה וחום. ותבונה אחרת.. שונה. לא בטוחה שאני מבינה עד הסוף מה את אומרת. אבל איכשהו זה לא משנה.. המנגינה נפלאה. והסלאו מושיין.. כן. מוכר.

 

[יחפנית]

לאחת מהצד ..... אישה מדהימה

כן אני מבינה . לעיתים אין מילים .....אלא תחושה . התחושות עצמם מאד מאד דומות . אך כשאנו מתרגמים זאת למילים , לעיתים משתמעים דברים אחרים . שפת סימבול השירה , לעיתים מקל על הגישור של התחושות . תבונה אחרת ...... כן ... זה צורה מאד יפה לתאר זאת .... את התבונה האחרת הזורמת בעמקות ליבנו . ולא , עד הסוף לעולם לא נבין בעודנו בתוך גוף . את ההבנה הזו עד הסוף , כי היא אינה נוגעת בגבולות ההגיון המוכר לנו .כי יש לנו גבולות בתוך הגוף . העור המקיף . אבל בתכלית אמת נשמתנו הפנימית או דרכי הלב ( האינטואיציה הדימיון תת-המודע ) ..... אנו יודעים הכל . ומרגישים הכל . באותה צורה מדהימה שתוארה פגישתך עם אהוב ליבך בנסיעת מכונית בכביש החוף . לכאורה בעולם המציאות ...... לא היה שם דבר ..... אך הוא נוכח .....הוא היה שם אמיתי ונוכח ....רק נטול גוף ....... אנשים המחזיקים בעולם המציאות שהחברה המציאה והטביעה חותמה בתוכנו , אינו משאיר פתח למציאות התבונה האחרת .....בה את נמצאת בכל פעם שאת עטופה באהבה ........והוא רק לכאורה אינו נוכח ..... ולא ראית דבר ..... אך ידעת שהוא איתך ולצידך ...... את האמת .....בבאמת .... רק הלב יודע ..... ואת מזהה את המנגינה .....את הסלואו מושיין ...... כי את יודעת על מה אני מדברת ........לא במילים .....כי אם בתחושה חיבוק ענק . אהבה אור ושימחת הלב .... שבת שלום אני