כבר אין נשיקה........
סיימנו לדבר. תמיד כשהיינו מסיימות לדבר היית שולחת נשיקה. היום כבר אין. עשית סוויץ´. סגרת ברז אחד אלי. אולי ככה צריך להיות. אולי זו הדרך הנכונה. מאז שאני איתו. אבל... חסר לי. הצחוקים שלנו, ההבנה בלי לומר כלום, ההסתלבטות. את אומרת שהשתניתי. אני אומרת שלא. אני אומרת שאני לא מוצאת את עצמי יכולה לספר לך דברים עליו כשאת מכירה אותו יותר טוב ממני. זה נראה לי מוזר. חוץ מזה שאני כמעט לא מדברת עליו. ככה זה כשטוב לי. לא מדברת. אולי זו אמונה טפלה, אולי סתם ילדותיות, אולי ואולי. אבל את לא מסוגלת לקבל את זה. את לוקחת את זה הרבה מעבר למה שזה, וטוענת שאם אין פתיחות של 100 אחוז מצדי, גם מצידך לא יכולה להיות. יעני - פיפטי פיפטי. אני נותן מה אני מקבל, לא יותר. ואני מבינה מאיפה זה בא, באמת. אבל אני חושבת שאת יכולה להבין שהמצב הזה עדין. את גרה איתו, פור גוד סייקס... את יודעת הרבה יותר ממני, את אוהבת אותו כמו שהוא. איך אני יכולה לספר לך עליו כשאני יודעת שאת באמצע? לא רוצה שתהיי. ואני יודעת שמבחינתך את לא כי את מחלקת מעצמך לי לחוד ולו לחוד. וסיכמנו הרי שאסור לערבב. אבל כולנו יודעים שזה בלתי אפשרי להפריד לגמרי. זה מן מעגל כזה, שקשה לפעמים להתמודד איתו כי כל אחד יודע דברים על האחר. זה בעייה. אפשר שזה לא יהיה. והרי סיכמנו שנפריד - אז זה אומר גם שאני לא מספרת עליו, לא? אבל אז זה בא לי בהפוכה כשאת אומרת - אם את לא מספרת - גם אני לא. זה קצת סותר את הסיכום שלנו... אני כבר לא יודעת מה לעשות. לא רוצה כשנהיה יחד תחת קורת גג אחת היחסים שלנו יהיו מאולצים. מן נחמדות מטופשת כזאת של באמת מתכוונים אליה. לא רוצה שיווצר מצב לא נעים. היתי הכי רוצה שזה יחזור להיות כמו שהיה. שתביני שאת יודעת המון על החיים שלי, ותקבלי את זה שלא מערבבים, לגמרי. אבל כמו שה נראה את לא ממש מעוניינת לקבל את זה. נתפסת על הדעה שלך, ואי אפשר להזיז אותך ממנה. עכשיו את שולחת לי יד מחזקת במקום נשיקה. אז אני אנסה להתחזק ולא לנשק. מה כבר אני עוד יכולה לעשות... ועוד משהו - אני גם פוחדת שזה יגרום לריחוק שלי ממנו. ריחוק שינבע ממצב היחסים שלנו. הוא בטח לא ירצה לגרום לזה שנתרחק וזה יצור מצב מסובך עוד יותר. ברור שלא בגלל זה אנחנו צריכות לחזור להיות חברות. זו סתם עוד אנקדוטה קטנה שחלפה לי בראש. ואני יודעת שאת קוראת את זה עכשיו, ואני תוהה מה לעזאזל הפתרון הכי טוב. לפעמים עוברת לי בראש המחשבה לצאת מהחיים של שניכם וככה לפתור את זה. אני ממש לא רוצה לעשות את זה. ואני ממש מקווה שנמצא דרך שזה לא יקרה. כי יש כאן משהו טוב אני חושבת... לא?...
סיימנו לדבר. תמיד כשהיינו מסיימות לדבר היית שולחת נשיקה. היום כבר אין. עשית סוויץ´. סגרת ברז אחד אלי. אולי ככה צריך להיות. אולי זו הדרך הנכונה. מאז שאני איתו. אבל... חסר לי. הצחוקים שלנו, ההבנה בלי לומר כלום, ההסתלבטות. את אומרת שהשתניתי. אני אומרת שלא. אני אומרת שאני לא מוצאת את עצמי יכולה לספר לך דברים עליו כשאת מכירה אותו יותר טוב ממני. זה נראה לי מוזר. חוץ מזה שאני כמעט לא מדברת עליו. ככה זה כשטוב לי. לא מדברת. אולי זו אמונה טפלה, אולי סתם ילדותיות, אולי ואולי. אבל את לא מסוגלת לקבל את זה. את לוקחת את זה הרבה מעבר למה שזה, וטוענת שאם אין פתיחות של 100 אחוז מצדי, גם מצידך לא יכולה להיות. יעני - פיפטי פיפטי. אני נותן מה אני מקבל, לא יותר. ואני מבינה מאיפה זה בא, באמת. אבל אני חושבת שאת יכולה להבין שהמצב הזה עדין. את גרה איתו, פור גוד סייקס... את יודעת הרבה יותר ממני, את אוהבת אותו כמו שהוא. איך אני יכולה לספר לך עליו כשאני יודעת שאת באמצע? לא רוצה שתהיי. ואני יודעת שמבחינתך את לא כי את מחלקת מעצמך לי לחוד ולו לחוד. וסיכמנו הרי שאסור לערבב. אבל כולנו יודעים שזה בלתי אפשרי להפריד לגמרי. זה מן מעגל כזה, שקשה לפעמים להתמודד איתו כי כל אחד יודע דברים על האחר. זה בעייה. אפשר שזה לא יהיה. והרי סיכמנו שנפריד - אז זה אומר גם שאני לא מספרת עליו, לא? אבל אז זה בא לי בהפוכה כשאת אומרת - אם את לא מספרת - גם אני לא. זה קצת סותר את הסיכום שלנו... אני כבר לא יודעת מה לעשות. לא רוצה כשנהיה יחד תחת קורת גג אחת היחסים שלנו יהיו מאולצים. מן נחמדות מטופשת כזאת של באמת מתכוונים אליה. לא רוצה שיווצר מצב לא נעים. היתי הכי רוצה שזה יחזור להיות כמו שהיה. שתביני שאת יודעת המון על החיים שלי, ותקבלי את זה שלא מערבבים, לגמרי. אבל כמו שה נראה את לא ממש מעוניינת לקבל את זה. נתפסת על הדעה שלך, ואי אפשר להזיז אותך ממנה. עכשיו את שולחת לי יד מחזקת במקום נשיקה. אז אני אנסה להתחזק ולא לנשק. מה כבר אני עוד יכולה לעשות... ועוד משהו - אני גם פוחדת שזה יגרום לריחוק שלי ממנו. ריחוק שינבע ממצב היחסים שלנו. הוא בטח לא ירצה לגרום לזה שנתרחק וזה יצור מצב מסובך עוד יותר. ברור שלא בגלל זה אנחנו צריכות לחזור להיות חברות. זו סתם עוד אנקדוטה קטנה שחלפה לי בראש. ואני יודעת שאת קוראת את זה עכשיו, ואני תוהה מה לעזאזל הפתרון הכי טוב. לפעמים עוברת לי בראש המחשבה לצאת מהחיים של שניכם וככה לפתור את זה. אני ממש לא רוצה לעשות את זה. ואני ממש מקווה שנמצא דרך שזה לא יקרה. כי יש כאן משהו טוב אני חושבת... לא?...