וזה נהדר! אני רואה את תומר כמה פעמים ביום, וגם פעם בשבוע יש לנו פעילות משותפת (הורים וילדים) של ג´ימבורי. גם המעון באופן כללי נהדר, ועצם העובדה שתומר לידי מרגיעה קצת את יסורי המצפון על כך שהכנסתי אותו למעון בגיל כ"כ צעיר. וגם זה איפשר לי להמשיך להניק אותו עד 8 חודשים.
אני מודיעה לספיר שאני עומדת לטרוף אותה, היא פורצת בצווחות של שמחה, מעמידה פנים שהיא בורחת, נשכבת על השטיח/רצפה/מיטה ומרימה את החולצה כדי שאני אוכל קודם את הבטן, תוך זעקות צחוק "לא, אל תאכלי אותי..." אח"כ אנחנו מתחלפות והיא אוכלת אותי ואני מעמידה פנים שאני לא רוצה... לכפיר אני אוכלת את הלחיים ואת הצלעות, כי זה משיג הכי הרבה צחוקים