כבר הרבה זמן שלא....

כבר הרבה זמן שלא....

דיברתי פה על עצמי ועל מה קורה בחיים שלי, אז הנה מה שקורה איתי בזמן האחרון: כבר שבועיים משפצים את הבית: מסיידים וסותמים סדקים וכאלה... את החדר שלי שיפצו לגמרי וצבעו בצהוב- וזה יצא יפה!!!!!! והחליפו לי את השולחן ארון בגדים ספריה וארונית לטלויזיה (בגיע הזמן אחרי 13 שנה שלא קנו לי שום דבר לחדר.... (-: ) בקיצור, לא על זה רציתי לכתוב לכם... אלא על שינוי הצדדים והריבים בביתי, כזכור לכם (או לא זכור לכם) הייתי רבה הרבה יותר עם אמא שלי ואבא שלי היה בשבילי מין מפלט..... אבל בזמן האחרון אבא שלי מתרגז מכל דבר וזה ממש מעצבן אותי, אני לא יכולה להגיד לו שני משפטים בלי שהוא יחשוב שאני מנסה להתחצף אליו בכוונה או ``לרדת`` עליו או אני לא יודעת מה! הייתם מצפים שכשאני רבה עם אבא אז אני אהיה בשלום עם אמא, אבל אמא שלי עוד יותר מעצבנת: כל היום אני המשרתת האישית שלה ואני עושה כל מה שהיא רוצה בקשר לסידור הבית ``לכבוד`` בואם של הסיידים/משפצים. אבל... תמיד אבל תמיד יש לה תלונות אלי, היא צועקת ומתעצבנת בלי שום סיבה, יותר נכון עם סיבה, אבל לא אחת הגיונית כמו למשל ששמתי את הארגז במקום איקס והיא ביקשה ב- Y אב היא מתחילה להתעצבן ולצעוק ולהגיד שאני עושה רק מה שבראש שלי ובלה בלה בלה, אז אני תמיד אומרת לה שהיא לא צריכה לכעוס ושבלי בעיה אני ארים אותו שוב ואשים אותו איפה שהיא רצתה ואז היא שותקת וזה קורה ככה כל היום!אני עונה והיא צועקת אני עושה והיא.... ובכל פעם מחדש אני מבהירה לה שהיא לא הייתה צריכה לצעוק ואני חושבת שהיא מבינה אבלזה לא עוזר כי היא צועקת שוב ושוב, ואני לא יודעת מה יש לה בזמן האחרון (בשבוע שבועיים האחרונים) כח מילה יכולה להצית אותה! הדבר היחיד שמשמח אותי בלחזור הבייתה(ואני רצינית, רוב היום אני פשוט שורצת אצל חברות כדי להימנע מזינהם כי זה כבר ממש משמ מעצבן אותי לריב איתם) זה אח שלי, אנחנו ממש מסתדרים עכשיו ואני אוהבת לדבר איתו, זאת הסיבה היחידה! לא משמח אותי לראות אותם וכשאני כן חוזרת הביתה אני מעדיפה שזה יהה בבוקר כשהם עובדים וכשאחי בדיוק בבית, ולא, אני לא מתגעגעת אליהם, כאני מגיעה הביתה ומגלה שהם בבית אני מתאכזבת קצת, כי לא קורה פעם אחת שאנחנו באותו בית במשך שעה ולא רבים על משהו, אבל כהם מגיעים הם רוצים שאני אשאר כי הם ``לא מספיקים לראות אותי בכלל`` אהממממ מעניין למה, ואני אומרת להם שאין לי שום עניין בלהיות ביית כי הסיבה היחידה שמתייחסים אלי פה זה כשאני עושה משהו אע, ואני רצינית, האמת היא שזה לא משמ מפריע לי, לרוב אני די שמחה להיות עם חברות שלי, וחוץ מזה, ככה כשאני רואה אותם אנחנו לא רבים בגלל שהם לא ראו אותי כבר יום יומיים ובם רק רוצים לדבר, לדעתי אנחנו סובלים מ: ``שהייה ממושכת מדי ביחד`` ובגלל זה אנחנו צריכים קצת זמן לחוד, זה באמת עובד, שאנחנו מתראים אנחנו רבים פחות... מה אתם אומרים של השיטה? ותגידו בכנות, לא מנקודת מבט של הורים שחושבים שזה לא בסדר, מה אתם אומרים על התוצאות שזה מניב?.... תודה... יעל שסתם התחשק לה לשפוך את הלב....
 

lmerav

New member
ענתי,

שלום מתוקה, אני תמיד שמחה לקרוא את מכתבייך, הם תמיד עיניינים ! כשהייתי בגילך ניסיתי את השיטה הזו גם. וזה עובד. המצחיק הוא שאני עושה את זה עד היום. אני לא מבקרת את הוריי שבועיים ואז הם מתגעגעים ובאים לבקר אותי, מתקשרים אלי ומבקשים לראות את נכדם. כשהייתי הולכת לבקר אותם כל שבת הייתי רבה איתם על שטויות אז החלטתי לחזור לשיטת הבגרות שלי. ועכשיו כשאני מבקרת כל שבועיים הם יותר נחמדים אלי, ואני נהנית מכל רגע.. אני מצטערת שאני מעודדת אותך לדברים כאלה אבל אם זה עובד אז.. ענתי - ושוב אני מזכירה לך זו תקופה חולפת כל המריבות האלה עם ההורים ,אהבות נכזבות,אהבה ראשונה, חברות טובות-רעות, וכו`.. זו תקופה מעניינת שרצוי להנות ממנה לפני שהיא נגמרת - כי זה נגמר מהר מאוד. אני אישית ממש לא מתגעגעת לתקופה הזאת בכלל.. מבחינתי - טוב שהיה וטוב שנגמר. אבל בשבילך אני מאוד ממליצה בחום לנסות להבין את כל הצדדים להנות מהבגרות שלך שלפעמים משגעת אותך ולא לדאוג אלה להירגע - כי גיל הבגרות נגמר מהר ! ********* מירב
 
ענת

אני חושבת שאת צריכה לתת להורים שלך לקרוא את מה שכתבת כאן. הם בטח לא ממש מבינים מה את מרגישה. מענין אותי לדעת האם הם צועקים כך גם על אחיך? האם תמיד הרגשת שהם צועקים עלייך? או שזה התחיל רק עכשיו? גם כשאני הייתי קטנה אמא שלי היתה צועקת עלי די הרבה אבל ברגע שעזבתי את הבית זה פשוט נגמר והיחסים ביננו מצוינים. אז בהצלחה.
 
!!!

בהתחלה שמירב קראה לי ענתי לא ממש הבנתי אבל עכשיו גם האמא לשני חמודים! אנשים! אולי לא הבנתי אתכם נכון אבל אני יעל! נעים מאוד, לא סתם ה-nickname שלי הוא יעל לא רוקדת כשעצוב, כן, כן! יעל....
 

lmerav

New member
סליחה חמודה

הכוונה היתה כמובן ליעל אין לי שמץ של מושג למה כתבתי ענת ????????? קורה !! טועים !! סלחת נכון ? אז ביי מירב
 

גרא.

New member
את לא זקוקה לעצה,את מתמודדת היטב.

העיקרון הוא שכל מה שעובד,עובד..ואם מה שאת מרגישה,חושבת ועושה,עוזר לך להתמודד בקרב עם הורייך.מה טוב.רק רציתי להציע לך לרשום את כל מה שקורה לך,אולי ביומן,אם עדיין אין לך,לשמור אותו בכספת,ובעוד שנים,כשבתך,אולי ענת,תהיה בגילך,לפתוח ולראות,שאת מתנהגת בדיוק בדיוק כמו אמך...ומכאן, אין חדש תחת השמש,בכל הבתים יש עמותים ומאבקי כוח בין הורים למתבגרים. זה היה,זה קורה,וזה יהיה תמיד.רק צריך נשימה ארוכה,כדי לעבור את התקופה..
 
יעל, את מתארת אותי...

כלומר כך היה אצלי, אחד לאחד, ואני רוצה להגיד לך מלא דברים, אבל לא את כולם אני יכולה... אני אתחיל בזה - אני מאוד ממליצה לך לטפל בזה עכשיו ולא לחכות שזה יסתדר, כי גם אם זה מסתדר (והזמן מסדר הכל) על פני השטח, זה יכול לחזור אח``כ. היום (אני כבר אמא לשניים) אני לא מדברת עם אמא שלי (לא על הדברים החשובים באמת) וחצי מהדברים שאני אומרת לאבא שלי הוא לוקח כ`עוד משהו מרדני` למרות שאני אדם בוגר ושקול (ולמען האמת אפשר לספור את הדברים שעשיתי `דווקא` על יד אחת). אז ככה, אני מציעה לכתוב מכתב לאמא שלך ולאבא שלך (ביחד או בנפרד), לפרט שם מה את מרגישה, מה את חושבת, מה את מצפה, איך לדעתך אמא/אבא שלך מרגיש/ה, הצעות יעול, מחשבות לעתיד וכל מה שעולה בדעתך ונראה לך לנכון. אחרי שכתבת, תכניסי למגירה, תקראי אחרי שבוע (בערך) ותחליטי מה לעשות הלאה. (לנסח מחדש, לערוך, לכתוב מחדש או להעביר ליעד כמו שהוא) ההורים שלך, אוהבים אותך (אין לי ספק) אבל לא יודעים איך לאכול אותך, אל תשכחי שהם עוד זוכרים איך ומתי עשית את הצדע הראשון, איך היית בגן, מה לבשת ליום הראשון בכיתה א`. ופתאום את לגמרי אחרת, את אדם בוגר אבל עדיין ילדה... וזה מבלבל מאוד (מכל בחינה, גם מבחינתם). מתוך הבלבול הזה הם מנסים למצוא דפוסים להאחז בהם, לכן אבא שלך חושב שאת מתחצפת גם כאת לא, הוא מנסה לנחש את הצעד הבא שלך... וגם את יכולה *לעשות* דברים כדי להקל על האווירה, למשל, כשאמא שלך מבקשת ממך משהו, מה הבעייה לתת לה את מלוא תשומת הלב, ולעשות בדיוק מה שהיא מבקשת, מיד ובאופן יעיל? הרי ברור לך מראש שאם לא תעשי כך היא תתעצבן והגלגל המעיק של צעקות וכו` וכו` יחזור. טוב, יש לי עוד אבל ילדי צריכים אותי...
 
למעלה