כבר כתבתי על כך -

כבר כתבתי על כך -

וזה עדיין מציק לי- אני מתעניינת בהרבה תחומים, ומצליחה כמעט בכל דבר שאני עושה. אני הייתי התלמידה המצטיינת ואני עדיין עוברת בקלות ראיונות עבודה ומבחני קבלה למיניהם- כמו גם אודישנים. אבל- וזה אבל גדול- אני עצלנית...אין לי כלל כושר התמדה...הכל נמאס עליי במהרה- גם כשמרוצים ממני. אני לא מתמידה בשום מקום עבודה ובשום קורס או חוג או חדר כושר...כל פעם יש לי תירוץ אחר- אני מסוגלת לעשות אחורה פנה כשאני כבר בדרך למקום...פתאום לא מתחשק לי...פתאום אני לא מרגישה טוב.... אין לי ספק שבצורה כזו לא מגיעים לשום דבר....אני עייפה רוב הזמן ומעדיפה לתת לאצבעות ללכת במקומי (אינטרנט, אינטרנט, אינטרנט) וזה מתנגש לי עם השאפתנות שמצויה בי ועם המבט למעלה אל ההצלחה. אני יודעת שבשביל להצליח צריך לעבוד קשה אבל זו הבעיה...מאז ומתמיד יש לי בעיה להיות במסגרת...יש לי ברוך השם ממה לחיות אבל זה לא מספיק... אני רוצה יותר.
 
חומר למחשבה

על איזה אמונות יושב מודל "המצטיינת" ? מהו דלק השאפתנות ? מזה "בשביל להצליח צריך לעבוד קשה" ? "יש לי בעיה להיות במסגרת" - מזה ? תודה ששיתפת אותנו שבת טובה, אמיר דרור
 
הי אמירדרור!

מודל המצטיינת לא יושב על שום אמונה...אני באה מבית מאוד לא לוחץ (אפילו אדיש למדי) ואין לי ´תחת´ כך שמה שבא לי בהצטיינות בא בקלות (אמרתי- אני עצלנית לאללה). ´בשביל להצליח צריך לעבוד קשה´- וואלה- משפט שלא מאפיין אותי...מעולם לא עבדתי קשה בשביל להצליח...הוצאתי מאיות בקלילות מבלי ללמוד כמעט (כן- התלמידים בכיתה לא אהבו את זה...) ´יש לי בעיה להיות במסגרת´- אכן- כמשתמע מכך...אני מאחרת ומבריזנית גדולה - כמעט העיפו אותי מהתיכון אלא שציוני המצטיינים היוו למורים מוקש (אז בתור עונש הורידו לי את ציוני המגן...) אתה יודע מה? אולי בשביל להצליח לא צריך לעבוד קשה למרות הכל...אולי זו אמונה שנכנסה לראשי ומאז אני מפחדת מההצלחה פן אאלץ לעבוד קשה...המממ...מעולם לא עלה על דעתי...לעבוד מבלי להתאמץ...להרוויח כסף בקלילות כפי שהרווחתי את ציוני בקלילות...מעתה אשנן לי - ´אני מרוויחה כסף בלי מאמץ´ ואולי זה יעזור....אני אדווח לכם במיליון הראשון שלי...
 
עכשיו שאני חושבת על כך-

כשהייתי באוניברסיטה (עשיתי תואר במשפטים- סיימתי בגיל 23) נהייתי יותר ויותר חולה בגלל הסביבה- המון רגשות אשם שהציפו אותי- אני חושבת שבאיזה מקום פיתחתי רגשות אשם על כך שהצלחתי לעבור מבחנים מבלי להתאמץ (יחסית לאחרים)...ומאז איבדתי קצת את האמונה בעצמי ש´אני אצליח בלי מאמץ´.... השאלה שחזרה על עצמה שוב ושוב היתה - ´נכשלת פעם באיזה מבחן´? נשאלתי שוב ושוב ע"י תלמידים שנכשלו...עד שלבסוף באופן לא מקרי נכשלתי במבחן האחרוןבשלוש שנות לימודיי...כך שלמעשה לא סיימתי בזמן (סיימתי חצי שנה אחרי הזמן המשוער)....מי שחושב שאין דבר כזה עין הרע שיקום
.....יצאתי באותה תקופה עם מישהו שהסתבר בדיעבד שהוא דיסלקט- הוא היה יושב בכיתה של תוספת זמן כשאילו אני ´חסרת התחת´ רק רציתי לסיים ולברוח מהחדר ולפעמים ישבתי במבחן שעה וחצי בלבד (מתוך שלוש שעות אפשריות)...בקיצור- היו לי רגשות אשם נוראיים גם בגללו והמון התלבטויות לגבי הצלחה אישית כנגד זוגיות... אני חושבת שבאיזה מקום בעקבות מה שקרה לי בתיכון ובאוניברסיטה פיתחתי גם אמונה ש´אשה מצליחה´ גוררת סביבה עוינת וחוסר הצלחה אצל גברים... אוי ויי...טוב מקווה שלא ייגעתי אותך בכתיבתי, תודה רבה, נטשה.
 
צודק אמיר לגבי הנחות היסוד

כל דבר שאת אומרת על עצמך ("אני מצליחה בקלות", או "אני חייבת תמיד להוציא 100 במבחנים", וכד´), יושב על הנחת יסוד כלשהי או על כמה הנחות יסוד שיש לנו על החיים. את הנחות היסוד האלה קיבלנו בירושה מהורינו במיקרים רבים, ובמיקרים אחרים מן הסביבה, או השמצאנו אותן בעצמינו, מתוך התבוננות על העולם ומתוך הפרשנות האישית שלנו (שגם היא, כמובן, תוצאה של אופי וסגנון אישי). היכולת שלך להבין על איזו הנחת יסוד יושבת אמירה קריטית שלך על עצמך משחררת אותך, ופותחת לך אפשרויות חדשות בחיים. אלה תובנות שלעיתים נראות לך פעוטות ואולי לא עושות "זיקוקין דינור", אבל במשמעות ארוכת הטווח הן יכולות לשנות את חייך. כל הכבוד על הפתיחות ועל השיתוף. מירה חניק, "הדרך למעלה"
 
להקשיב ולשים יד על הלב

מתי שיתפת מישהו בתובנות הללו ? האם עשית זמן לעצמך כדי לעבד הכל ? אני חש שאת ממש יכולה לקחת את עצמך קדימה מכאן. תודה על השיתוף והאמון. שבוע של קסם. אמיר דרור
 
הי אמיר

אני לא חושבת ששיתפתי מישהו בתובנות האלו..ומה שכתבתי בא לי ממש תוך כדי הכתיבה...כך שרצף המחשבות זרם יחד עם הכתיבה... עברתי סופ"ש קשה....מלא במחשבות...אני מרגישה שאני חייבת- אבל חייבת- לפרוץ קדימה. אתה אומר שאני יכולה...איך אני עושה זאת מכאן?
 

meiravs

New member
יגעת ומצאת תאמין

אפשר למצוא עבודה גם בתחום אינטרנט צריך רק לחפש
 
נטשה האוהבת

הישגים גבוהים ללא יכולת להשקיע יותר מידי (דוגמת לימודים), תחומי עיניין רבים מבלי להיות מסוגל להתמיד בהם, תחושה של עצלנות וחוסר חשק אל מול שאפתנות רבה אך תחושה של חוסר יכולת לחיות במסגרת כל אלו למיטב ידיעתי (ואני בהחלט לא איש מקצוע!!!) יכולים להיות סימפטומים של הרבה דברים. אבל אצלי (לדוגמה בלבד) הם ניכללים תחת ה"כותרת" של הפרעת קשב וריכוז ומהיום שאובחנתי ככזה חיי משתפרים והולכים בעיקר בתחום התעסוקתי אך גם באופן כללי יותר בעיקר משום שאני מכיר את עצמי יותר טוב ואני מבין מדוע אני עושה או בדרך כלל לא מסוגל לעשות דברים כאלה או אחרים כך שאני יודע לנתב את חיי טוב יותר למקומות שמתאימים לי יותר. מה שאני מנסה לומר, זה בוודאי לא להדביק לך תוויות כאלה או אחרות (כבר אמרתי שאני לא איש מקצוע) אלה להמליץ לך לבדוק מהיכן העיניין הזה מגיע (ולעשות את זה באופן מקצועי אני חושב שעדיף), כי מהחוויה הפרטית שלי הדבר מאוד מאוד עוזר וזה מה שסייע לי לפרוץ את המחסומים שעמדו בדרכי (אם כי הדרך בהחלט לא הסתיימה ואין לי רצון לתת הרגשה כאילו כבר הגעתי לאן שהוא). שיהיה לך המון בהצלחה גידי
 

avivaht

New member
התיחסות

מעניין מאיפה אתה מביא את המחשבה שהברחת את כל הפורום... יש עוד הרבה אפשרויות, אחרות לגמרי הנה סיבות שלי: 1) הרבה עבודה - גםבחוץ וגם בפנים 2) אני לא עונה להודעות שמופנות באופן אישי לאדם אחר. מבחינתי זו הפנייה לאדם ספציפית ולא בקשה של התיחסות כללית.מכבדת את הפנייה ולא מתערבת 3) לפעמים יש הודעות שאומרות בדיוק את מה שאני חושבת, אז אין צורך להוסיף 4) לפעמים זה ממש משעמם או לחילופין רחוק כל כך ממני שאני לא רואה טעם להשיב בכל מקרה גידי אני משתדלת לא להגיד את מה שאמרו או מה שאמרתי כבר קודם, זה משעמם אותי. אם הבינו אז, טוב, אם לא אז לא... מה פירוש ההתיחסות שאתה מבקש? האם זה שלא עונים, זה לא התיחסות? ומכאן אומר משהו על הפירושים שלנו לגבי תגובות שאנחנו מקבלים או לא... הרצון הזה, להיות עם...להרגיש שיש שם מישהו ששומע ומתיחס... שחושב עלינו טוב...רוצה אותנו...מכבד...מעריך...אוהב...! מביא לעיתים קרובות מידילפירושים והנחות בססיות לא נעימות עלינו, וחבל.... מה דעתך לחשוב שההודעה היתה מקסימה ונהדרת ולהמשיך עם זה??? אין נכון או לא נכון וגם אין צודק או לא מה שנאמר נאמר, לפעמים הוא עושה משהו ולפעמים לא לפעמים הוא יוצר ציפייה נעימה שאולי... ולפעמים לא... כל הדברים שאמרתי הם ההתיחסות שלי לדבריך שאתה "מבריח" עכשיו, מעניין מה אתה מרגיש? יום פורה אביבה
 

deep ocean

New member
הי גידי ../images/Emo39.gif ../images/Emo13.gif

באופן אישי אני יכולה להגיד לך שההתייחסות שלי להודעות שנכתסו אלי ולהודעות שנכתבו לאחרים היא זהה], מהבחינה שהיא באה מאותו המקום. אני מגיבה על הודעות שמופנות אלי (כשיש לי רצון לכך), ולהודעות שמופנות לאחרים (כשיש לי רצון לכך). הכתיבה שלי בפורום נעשית על סמך חופש הבחירה האישי שלי. היתרון בפורומים הוא שכל אחד יכול להביע את דעתו על מה שהוא רוצה, וכל אחד חופשי לא להביע את דעתו על מה שהוא רוצה. זה מדיום שאני אישית מאד אוהבת, בעיקר בגלל חופש הבחירה החזק. ועכשיו אחרי שבחרתי לענות לך
אז אני אגיב לחלק אותו אתה יכול לנצל לעבודה פנימית והתבוננות רגשית: ההרגשה שהברחת את כל הפורום נמצאת בתוכך, ולא קשורה בכלל להודעה שרשמת. זאת אומרת, היא קשורה לסביבה הפנימית שלך. אני אזרוק השערות: אולי זו איזה אמונה בך שאתה מבריח אנשים, או אמונה בך שכאשר אתה מגיע למקום אנשים מתרחקים, או בכלל דברים אחרים לגמרי. אין לי מושג, רק העליתי השערות, ואשמח אם תתייחס אליהן באותה קלילות שכתבתי אותן. (דהיינו, מישהי שהעלתה השערות והיא ממש לא מכירה אותי, ואני יכול להתייחס אל מה שהיא כתבה, או לא, הבחירה נמצאת בתוכי). לסיכום, נצל את מה שעלה לצמיחה והתבוננות פנימית
(אם אתה בוחר בכך כמובן
) מיכל
 
גידי גידי יקר!!!../images/Emo24.gif

מה פתאום אני לא מתייחסת אליך??? מצטערת שלא יצא לי עדיין לענות לך לכל המסרים הנפלאים ששלחת לי היו קצת עניינים דחופים...אבל לא שכחתי אותך ואת הפורום שלכם!!!!
 
צביטה

מה יש בחוויה הזאת של "הברחתי את כל הפורום" מוזמן להתבונן, אם זה מדבר אליך ולשתף אם זה נשמע לך רלוונטי. יום טוב, אמיר דרור
 
למעלה