TheShowMustGoOn
New member
כבר לא אותו דבר
אז זה לא מה שחשבתי וזה לא מה שחלמתי וזה לא מה שקיוויתי שיהיה, ויש דרך לכל זה וכנראה שהיא היתה חייבת לקרות כדי שאדע שזה לא זה. עד כמה שאני מסורה והנאמנות בי עיוורת לעיתים, אני לא מאלה שיחפשו משהו יותר טוב, אני מאלה שממה שיש להם מייפים אותו, משמרים אותו לא שוכחת שיש לידי משהו שאני אוהבת , תמיד אמפטית ומשתדלת לא לפגוע. אבל ראבאק! יש גבול אי שם בתוכי והגבולות האלה מגיעים פעם ב... ואז אני מבינה שהגיע הזמן ללכת הלאה עם דברים, כן יש בזה משהו עצוב יש בזה משהו שמת אולי משהו שפסק , למה זה לא כמו שדמיינתי? כמה מאכזב. אז דמיינתי מבט עיניים אחר, ודימיינתי תשוקה שנחוש בכל שיחה שלנו פנים מול פנים וקולך השלים לי את החלום הזה. וכשפניך מול שלי זה לא ככה, וכשקולך נשמע ואתה מולי זה לא ככה, וזה היה כל כך טוב שם, אז, וזה לא כמו שהיה. אז כשזה בער וכבש.. הוצאת ממני את הטוב ביותר שלי, בערתי מתשוקה אליך רק לשמוע אותך קורא בשמי היה מטריף אותי ומחרמן אותי... רציתי אז כל כך לגעת רציתי לשכב לידך שעות פשוט שעות ולגעת בכל כימור וחלק בגופך, וזה לא הסקס, זה האהבה הזו שהרחיבה לי את הלב ונתנה לי תחושה של ריחוף מדהים. עכשיו כשאתה לידי זה לא ככה, אתה לא משלהב אותי לא גורם לי לפרפרים.. יש בי עוד המון להוציא ממני ואתה אולי לא שם לב אבל אני לא כל מה שאני יכולה להיות כשאני לידך. וחסר כן חסר הרבה כדי שארגיש מה ששם הרגשתי ... אז. זה מענין איך שלאט לאט הצלחת להרוג את אהבתי אליך, כן זה להרוג מכיוון שאני לא הייתי שותפה להחלטה הזו או לתהליך, אני עוד המשכתי כי לא ידעתי... וזה חבל. אז לאט לאט כל דבר טוב מתוכי שרצה לצאת אליך, אמרת סטופ- וזה נורא קשה להסביר תהליך, תקופה, והדברים אט אט נחנקו ... הם אני חושבת בשלבים הסופיים שלהם, גוססים. אני אדם שקשה לו להרוג משהו, כל דבר שהוא חי או דומם או בחשיבה או בזכרון. קשה לו? לא הורגת כלום. אני יודעת להחיות, אני יודעת ליצור יש מאין תמיד הייתי כזו תמיד ידעתי לעשות את זה ולא אני לא יודעת להפך, אבל כנראה שזה בלתי נמנע כשצד אחד מושך לכיוון הזה. עוד גיליתי שהחשיבה שלך אחרת משהכרתי אולי שונה ממה שהוצגה ישנם פרטים שאתה לא שם לב אליהם ואני התאהבתי בך כי חשתי ממך שאתה כן שם לב להם וחשתי ממך דברים שכל כך אהבתי, אבל הם לא כאלה כל כך כשאתה לידי. אני אגדיל ואומר לך שישנם רגעים שאני מרגישה לא מושכת, לא סקסית, לא כמו שנתת לי להרגיש אז. ולא רק זה עוד חשה לא הכי טובה לידך לא הכי מצחיקה לא הכי מנחמת לא הכי עוזרת במשהו... מעניין... ובא לי לצרוח לעולם יאאאאאאאא זה לא מה שחשבתייי, ואיזה עצוב זההההה אבל אין מה לעשות, היה טוב ללמוד ולדעת את הדברים האלה מקרוב לחוות אותם, אולי זה מביא שלווה מסוימת, זה מפסיק את הקנאות, התשוקות, הרצון שהיה לי, החלום היפה הזה. אני רציתי... אתה יודע כמה. תסכים איתי שאחד לא מספיק כדי לרצות? מניחה שכן. מה עוד אוכל לומר.... אהמממ... חבל? לא זו לא ממש המילה הנכונה, עצוב? לא יודעת אם זה עצוב כבר אולי שתיקה מתאימה פה. שתיקה שנותנת מחשבה נקייה יותר, אולי שתיקה שתשמור על כל היופי הזה שעבר בחיי אם זה היה בפנטזיה או בחלום או במציאות.
אז זה לא מה שחשבתי וזה לא מה שחלמתי וזה לא מה שקיוויתי שיהיה, ויש דרך לכל זה וכנראה שהיא היתה חייבת לקרות כדי שאדע שזה לא זה. עד כמה שאני מסורה והנאמנות בי עיוורת לעיתים, אני לא מאלה שיחפשו משהו יותר טוב, אני מאלה שממה שיש להם מייפים אותו, משמרים אותו לא שוכחת שיש לידי משהו שאני אוהבת , תמיד אמפטית ומשתדלת לא לפגוע. אבל ראבאק! יש גבול אי שם בתוכי והגבולות האלה מגיעים פעם ב... ואז אני מבינה שהגיע הזמן ללכת הלאה עם דברים, כן יש בזה משהו עצוב יש בזה משהו שמת אולי משהו שפסק , למה זה לא כמו שדמיינתי? כמה מאכזב. אז דמיינתי מבט עיניים אחר, ודימיינתי תשוקה שנחוש בכל שיחה שלנו פנים מול פנים וקולך השלים לי את החלום הזה. וכשפניך מול שלי זה לא ככה, וכשקולך נשמע ואתה מולי זה לא ככה, וזה היה כל כך טוב שם, אז, וזה לא כמו שהיה. אז כשזה בער וכבש.. הוצאת ממני את הטוב ביותר שלי, בערתי מתשוקה אליך רק לשמוע אותך קורא בשמי היה מטריף אותי ומחרמן אותי... רציתי אז כל כך לגעת רציתי לשכב לידך שעות פשוט שעות ולגעת בכל כימור וחלק בגופך, וזה לא הסקס, זה האהבה הזו שהרחיבה לי את הלב ונתנה לי תחושה של ריחוף מדהים. עכשיו כשאתה לידי זה לא ככה, אתה לא משלהב אותי לא גורם לי לפרפרים.. יש בי עוד המון להוציא ממני ואתה אולי לא שם לב אבל אני לא כל מה שאני יכולה להיות כשאני לידך. וחסר כן חסר הרבה כדי שארגיש מה ששם הרגשתי ... אז. זה מענין איך שלאט לאט הצלחת להרוג את אהבתי אליך, כן זה להרוג מכיוון שאני לא הייתי שותפה להחלטה הזו או לתהליך, אני עוד המשכתי כי לא ידעתי... וזה חבל. אז לאט לאט כל דבר טוב מתוכי שרצה לצאת אליך, אמרת סטופ- וזה נורא קשה להסביר תהליך, תקופה, והדברים אט אט נחנקו ... הם אני חושבת בשלבים הסופיים שלהם, גוססים. אני אדם שקשה לו להרוג משהו, כל דבר שהוא חי או דומם או בחשיבה או בזכרון. קשה לו? לא הורגת כלום. אני יודעת להחיות, אני יודעת ליצור יש מאין תמיד הייתי כזו תמיד ידעתי לעשות את זה ולא אני לא יודעת להפך, אבל כנראה שזה בלתי נמנע כשצד אחד מושך לכיוון הזה. עוד גיליתי שהחשיבה שלך אחרת משהכרתי אולי שונה ממה שהוצגה ישנם פרטים שאתה לא שם לב אליהם ואני התאהבתי בך כי חשתי ממך שאתה כן שם לב להם וחשתי ממך דברים שכל כך אהבתי, אבל הם לא כאלה כל כך כשאתה לידי. אני אגדיל ואומר לך שישנם רגעים שאני מרגישה לא מושכת, לא סקסית, לא כמו שנתת לי להרגיש אז. ולא רק זה עוד חשה לא הכי טובה לידך לא הכי מצחיקה לא הכי מנחמת לא הכי עוזרת במשהו... מעניין... ובא לי לצרוח לעולם יאאאאאאאא זה לא מה שחשבתייי, ואיזה עצוב זההההה אבל אין מה לעשות, היה טוב ללמוד ולדעת את הדברים האלה מקרוב לחוות אותם, אולי זה מביא שלווה מסוימת, זה מפסיק את הקנאות, התשוקות, הרצון שהיה לי, החלום היפה הזה. אני רציתי... אתה יודע כמה. תסכים איתי שאחד לא מספיק כדי לרצות? מניחה שכן. מה עוד אוכל לומר.... אהמממ... חבל? לא זו לא ממש המילה הנכונה, עצוב? לא יודעת אם זה עצוב כבר אולי שתיקה מתאימה פה. שתיקה שנותנת מחשבה נקייה יותר, אולי שתיקה שתשמור על כל היופי הזה שעבר בחיי אם זה היה בפנטזיה או בחלום או במציאות.