כבר לא איכפת

[הדר מרצפות]

כבר לא איכפת

רק תנו לי להתפרק, בידיים מגינות. בכי משחרר ללא חשש. להבין לבסוף, שהרגש הוא לא האויב המזיק. את האויב האמיתי אני מכניסה לביתי, כל יום וכל רגע. מרשה לו להתביית בנשמתי, ולרצוח את גופי בדרך מעודנת. תנו לי למצוא שקט בין רעמים של קיץ, למצוא שלווה בצלילי הבדידות. להתנפץ על הקיר לאלף חתיכות, ולהרגיש חופשית. לגנוב את הרגש מילדים קטנים, ולבכות עד כלות על סוכריה שנפלה. לחזור לימים קודמים, בהם דמעותיי היו בעלות מטען שורף, של רגש ואהבה. ולהיפטר מדמעות קלות, של מים ומלח. לנשום נשימות צורבות של כאב, ולהפסיק לנשוף את הייאוש מתוכי. למצוא את הרגש הטוב, ולהרוס אותו עד הסוף. אולי עוד אצליח להרגיש את אותו הכאב הטוב והמתוק, שנישק אותנו קלות, בחורף שעבר.

 

[behappy]

../images/Emo41.gif

"רק תנו לי להתפרק, בידיים מגינות. בכי משחרר ללא חשש. להבין לבסוף, שהרגש הוא לא האויב המזיק. " תודה,על המילים האלה,וכמה שהן נכונות. אחר כך כתבת שאת האויב האמיתי את מכניסה אליך בכל רגע,מרשה לו לרצוח את גופך ---אויש,והתכווצתי,ומוכרלייותרמידי ורותי כתבה לי באיזו תגובית-אולי לא בהקשר הזה אבל בכולזות מתאים לי לצטט לך לפה-יותר מדי דלתות פתוחות מביאות רוח פרצים.תשמרי על הגוף שלך,ועל הנפש.אין להן תחליף,והזמן שעובר יכול הרבה לתת,והרבה לקחת.תני אותו במתנה לעצמך.כדי לרפא. רוצה לצטט כל כך המון שנגע,לגנוב רגש מילדים קטנים ולבכות על כל סוכריה שנפלה,להתנפץ אל הקיר לאלף חתיכות,להרגיש חופשית..ואלוהים,יודעת כמה זה קשה,יודעת כמה הכל יכול להיות תקוע,כלכך תקוע עד שלא מרגישים בכלל את הגוש הענקי הזה שמצטבר ומצטבר בפנים,מפריע כל כך לנשום,והלוואי ותמצאי דרכים לפרוק,או ידיים מגינות שיעזרו-כי הן כל כך יכולות לעזור ולחולל קסמים... ואז כתבת שאת רוצה להפסיק לנשוף את היאוש-ולמה..?למה להשאיר אותו בפנים,אולי עדיף להוציא,שיתמזג באוויר ולא יהיה מרוכז וכל כך מעיק ומתיש,ולמה לנשום רק כאב,מגיע לך אוויר נקי יותר,מגיע לך להתרוקן,להתפרק מכל הכאב הזה,ואז להתאזן,ולצוף קצת,ולהתמלא במה שעוזר ומשמח ומנשים באמת. יודעת כמה אלה שלבים קשים.עוברת אותם בעצמי...את ההתפרקות,והנסיונות להתאזן,ולהתמלא רק בטוב.ויש לנו אפשרויות לבחור,לסנן אל הנשימות אל האוויר הנקי,להשאיר בחוץ את הלכלוך,להחליט שעכשיו רוצים צלילות וחיים,ולא מה שממית ומכאיב. תני לכאב לצאת...ותני לעצמך,כמה שיותר,לבכות בכי משחרר.הכי שאפשר. מחבקת המון.

 

[רותי ב.]

....

הדר, המון דברים ריגשו בהודעה שלו, דווקא כי הרגשתי כמה הם חסרים בך, וכמה הכמיהה אליהם אמיתית וחזקה. הרגש הוא באמת לא האויב המזיק, גם לא החשיפה שלו בבכי משחרר, [או בצחוק מתגלגל וסוחף ] בין ידיים מגינות. אלו הן הידיים המגינות שאיכשהו מרגיש לי שחסרות, התמיכה האמיתית של מישהו שמבין, של מישהו שבוטחים בו מספיק הבית השני צימרר והרבה שאלות, של למה?? למה להרשות כך? אם נוח יותר בבדידות, אם התנפצויות על קירות ושקט שמוצאים ברעמים מרגיש חופשי יותר, ושליו יותר, אז למה לבחור בהתנדבות בכאב, ב'לישון עם האויב'??? .................... הרבה אני קוראת בין המילים שלך, לפעמים הייתי רוצה להיות אטומה, להבין פחות, לפעמים הייתי רוצה לטעות, לחשוב שזה לא מה שחרוט שם בין אותיות ומילים. אולי טעיתי? אולי לא הבנתי כלום?? תשמרי עליך. ותמצאי בך כוחות לכל מה שאת רוצה וצריכה. לנשום בשקט, בעיקר, למצוא את הרגש הטוב, בעיקר, להשאיר אותו בך, להרשות לעצמך לבכות בין ידיים מגינות, ולמצוא כאלה. לחיות כמו שהיית רוצה.