גבוה מעל העננים
New member
כבר לא בת של הורה אחד
לפני שבועיים יכולתי להיות "חברה אמיתית" בפורום הזה, בת בצלמו של אב חולה ... מעשן כבד, בעלת מחלת לב, סכרת ומה לא ? קטוע שתי רגליים, שישב כמעט 6 שנים בבית והגיע לעצמאות הכי מדהימה שהיה צריך בעצמו. כמעט שנה אני מתמודדת עם "האבל" שבידיעה שהוא עמוד למות ... ואי הידיעה מפילה אותי שוב ושוב. תעתוע קראתי לשנה הזאת והנה הוא נפטר, אבל כבר אין תעתוע , נראה לי שזה סופי הפעם. אז איך נפרדים מראש מאדם שמייצג את כל מי שאני, שהיווה את המצפן שלי, את המורה שלי להמון מיומנויות שרכשתי בילדותי ? אין אומרים לאדם "חזק" קח חיבוק אתה חלש עכשיו ? איך נפרדים בלי להעמיס רגשית ? איך חיים עם האפשרות שימות ולא אספיק להגיד את מה שרציתי להגיד ? יכולה רק לספר לכם, שהספקתי כמעט הכל ... רק לא הספקתי לחבק אותו כמו שחשבתי שהוא צריך ... ביום שאמא קראה לי לבוא מהר, הוא שכב שם על המיטה בבית של הורי, מכוסה בשמיכה, הסרתי את השמיכה הוא היה עדיין חם, כמעט חי, ראה ישן וזהו. זה קרה רק 20 דקות לפני שהגעתי ... חיבקתי אותו חזק כמו שבחיים לא הצלחתי לחבק, כעסתי עליו על שלא אפשר לי לעשות את זה בחייו ! כעסתי על שבחר להיות חזק, ולא אפשר לי לתמוך בו ... ואהבתי אותו. בתקוה שאולי רוחו מסתובבת באיזושהיא פינה בחדר באותו רגע. בלוויה ספדתי לו באומץ, גרמתי להמוני אנשים לבכות עליו. אי אפשר לילל ליד אבא שלי, הוא מצחיק אותך בשניה. אתה בא לנחם אותו והוא מנחם אותך ? מכירים אנשים כאלה ? אהבתי אותו. ואולי יש אפשרות שאני יכולה להשאר פה בכל זאת ? נראה לי שיש הרבה עבודה עם אמא ?
לפני שבועיים יכולתי להיות "חברה אמיתית" בפורום הזה, בת בצלמו של אב חולה ... מעשן כבד, בעלת מחלת לב, סכרת ומה לא ? קטוע שתי רגליים, שישב כמעט 6 שנים בבית והגיע לעצמאות הכי מדהימה שהיה צריך בעצמו. כמעט שנה אני מתמודדת עם "האבל" שבידיעה שהוא עמוד למות ... ואי הידיעה מפילה אותי שוב ושוב. תעתוע קראתי לשנה הזאת והנה הוא נפטר, אבל כבר אין תעתוע , נראה לי שזה סופי הפעם. אז איך נפרדים מראש מאדם שמייצג את כל מי שאני, שהיווה את המצפן שלי, את המורה שלי להמון מיומנויות שרכשתי בילדותי ? אין אומרים לאדם "חזק" קח חיבוק אתה חלש עכשיו ? איך נפרדים בלי להעמיס רגשית ? איך חיים עם האפשרות שימות ולא אספיק להגיד את מה שרציתי להגיד ? יכולה רק לספר לכם, שהספקתי כמעט הכל ... רק לא הספקתי לחבק אותו כמו שחשבתי שהוא צריך ... ביום שאמא קראה לי לבוא מהר, הוא שכב שם על המיטה בבית של הורי, מכוסה בשמיכה, הסרתי את השמיכה הוא היה עדיין חם, כמעט חי, ראה ישן וזהו. זה קרה רק 20 דקות לפני שהגעתי ... חיבקתי אותו חזק כמו שבחיים לא הצלחתי לחבק, כעסתי עליו על שלא אפשר לי לעשות את זה בחייו ! כעסתי על שבחר להיות חזק, ולא אפשר לי לתמוך בו ... ואהבתי אותו. בתקוה שאולי רוחו מסתובבת באיזושהיא פינה בחדר באותו רגע. בלוויה ספדתי לו באומץ, גרמתי להמוני אנשים לבכות עליו. אי אפשר לילל ליד אבא שלי, הוא מצחיק אותך בשניה. אתה בא לנחם אותו והוא מנחם אותך ? מכירים אנשים כאלה ? אהבתי אותו. ואולי יש אפשרות שאני יכולה להשאר פה בכל זאת ? נראה לי שיש הרבה עבודה עם אמא ?