כבר לא יודעת מה לעשות
התגייסתי לפני 4 חודשים והגעתי ליחידה לפני חודשיים וחצי. בחודש וחצי הראשונים עשיתי טירונות וקורס והייתי מאושרת. היו לי חברות והרגשתי נהדר. בסיום הקורס חשבתי שהנה, מצאתי את המסגרת המתאימה לי והייתי בטוחה שאני אסתדר בצבא ואעביר שנתיים בכיף. אבל מאז שהגעתי ליחידה המצב רק מדרדר ונהיה גרוע יותר מיום ליום. כל דבר שאני עושה לא מצליח לי ואני עושה טעויות לא רק בעבודה שניתנת לי אלא גם בדברים אחרים. לדוגמא- לפני כמה ימים היתה לי פעילות מחוץ ליחידה בשעה רבע לעשר ולא ידעתי שהייתי צריכה להגיע למשרד לפני זה. כמובן שכעסו עליי וגרמו לי להרגיש רע. היום קרה מקרה דומה (רק יותר קיצוני ויותר גרוע) ואני לא יכולה עם זה יותר! אני מרגישה כל כך רע וכל כך קשה לי. אני מנסה לצאת בסדר ולעשות הכל כמו שצריך אבל אני לא מצליחה. אני לא ישנה בלילות וכשאני כן ישנה יש לי חלומות על הצבא. יותר נכון סיוטים. אני נמצאת בפחד תמידי שעשיתי משהו לא טוב וכל היום אני רק בוכה. אני לא אוהבת את המפקדים שלי ולא הצלחתי להתחבר עם אף אחד ביחידה החדשה. אני לבד. כשאני חוזרת הביתה אני ישר הולכת להתקלח ולישון. אין לי חשק לעשות כלום ואין לי חשק לראות אף אחד. בסופי שבוע חברים שלי צריכים לשכנע אותי לצאת איתם כי פשוט לא בא לי. אני מאוד רוצה לעבור משם אבל המפקדים כבר אמרו לי מראש שהם לא מתכוונים לתת לי לצאת. חשבתי אולי ללכת לקב"ן אבל ההורים שלי לא ממש אוהבים את הרעיון ואני כבר לא יודעת מה לעשות. ללכת לפסיכולוג אזרחי? ואם בכל זאת אני אחליט ללכת לקב"ן, מה התהליך ואיך הוא יוכל לעזור לי? במה זה יתבטא? הוא יכול לתת לי הקלות כלשהן או לתת לי מרשם לכדורים שיעזרו? כבר ממש נמאס לי מהצבא אבל עדיין יש בי חלק שחושב שעוד יכול להיות לי טוב. הבעיה היא שעם הזמן החלק הזה קטן וקטן ואני מפחדת להגיע למצב שאני אהיה מוכנה לעשות הכל בשביל לצאת מהצבא. אני מרגישה אבודה
התגייסתי לפני 4 חודשים והגעתי ליחידה לפני חודשיים וחצי. בחודש וחצי הראשונים עשיתי טירונות וקורס והייתי מאושרת. היו לי חברות והרגשתי נהדר. בסיום הקורס חשבתי שהנה, מצאתי את המסגרת המתאימה לי והייתי בטוחה שאני אסתדר בצבא ואעביר שנתיים בכיף. אבל מאז שהגעתי ליחידה המצב רק מדרדר ונהיה גרוע יותר מיום ליום. כל דבר שאני עושה לא מצליח לי ואני עושה טעויות לא רק בעבודה שניתנת לי אלא גם בדברים אחרים. לדוגמא- לפני כמה ימים היתה לי פעילות מחוץ ליחידה בשעה רבע לעשר ולא ידעתי שהייתי צריכה להגיע למשרד לפני זה. כמובן שכעסו עליי וגרמו לי להרגיש רע. היום קרה מקרה דומה (רק יותר קיצוני ויותר גרוע) ואני לא יכולה עם זה יותר! אני מרגישה כל כך רע וכל כך קשה לי. אני מנסה לצאת בסדר ולעשות הכל כמו שצריך אבל אני לא מצליחה. אני לא ישנה בלילות וכשאני כן ישנה יש לי חלומות על הצבא. יותר נכון סיוטים. אני נמצאת בפחד תמידי שעשיתי משהו לא טוב וכל היום אני רק בוכה. אני לא אוהבת את המפקדים שלי ולא הצלחתי להתחבר עם אף אחד ביחידה החדשה. אני לבד. כשאני חוזרת הביתה אני ישר הולכת להתקלח ולישון. אין לי חשק לעשות כלום ואין לי חשק לראות אף אחד. בסופי שבוע חברים שלי צריכים לשכנע אותי לצאת איתם כי פשוט לא בא לי. אני מאוד רוצה לעבור משם אבל המפקדים כבר אמרו לי מראש שהם לא מתכוונים לתת לי לצאת. חשבתי אולי ללכת לקב"ן אבל ההורים שלי לא ממש אוהבים את הרעיון ואני כבר לא יודעת מה לעשות. ללכת לפסיכולוג אזרחי? ואם בכל זאת אני אחליט ללכת לקב"ן, מה התהליך ואיך הוא יוכל לעזור לי? במה זה יתבטא? הוא יכול לתת לי הקלות כלשהן או לתת לי מרשם לכדורים שיעזרו? כבר ממש נמאס לי מהצבא אבל עדיין יש בי חלק שחושב שעוד יכול להיות לי טוב. הבעיה היא שעם הזמן החלק הזה קטן וקטן ואני מפחדת להגיע למצב שאני אהיה מוכנה לעשות הכל בשביל לצאת מהצבא. אני מרגישה אבודה
