כבר לא מבינה דבר.

[avivirus]

כבר לא מבינה דבר.

ומה את שווה? כלום. זה מה שאת אומרת לעצמך. זה מה שאת חושבת, יודעת. הרי מה את שווה? כלום. זה הכי הגיוני. הכי מתאים. את זו את. ומה זה שווה? כלום. כולם מאוכזבים, אבל ממשיכים לקוות. שאולי זה ישתנה, שאולי יש בך משהו. איפה שהו עמוק בפנים, שמחכה לצאת. אבל מה את שווה? כלום. ואת יודעת את זה, וככה גם כולם. הם עוד יפסיקו לתקוע מבטים מופתעים. יפסיקו לתלות תקוות שווא. כי הרי מה את שווה? כלום. את לא שווה את זה, את לא שווה כלום. פעם עוד היו לך תוכניות, תקוות, חלומות, יעדים. אבל מה את שווה עכשיו? כלום. כבר אין לך תקווה, ואין לך שמץ של מושג מה לעשות עם עצמך. אין לך חלומות ותוכניות. אין שום יעד, קרוב או רחוק. הכל נראה לך כ"כ קשה, מעבר ליכולתך. ומה את שווה? כלום. את יודעת שאין מה להתאמץ, הרי לא תצליחי. את אפילו לא נותנת לעצמך לחלום, נמאס להתאכזב. הרי מה את שווה? כלום. אפילו האנשים מסביב איבדו תקווה ממזמן. יודעים שאת שווה בדיוק כלום. יודעים שאין מה להשקיע, שאין מה לטרוח ולנסות. הרי עתיד אין. ומה את שווה? כלום. ועכשיו, זה אפילו כבר לא כואב לך. כלום לא כואב יותר. הרגש מיותר מבחינתך. הרי מה את שווה? כלום. אפילו הכאב שווה יותר.

 

[Yoko Nakajima]

../images/Emo24.gif

 

[Yoko Nakajima]

היה אמור להיות

"

". ועם זאת, אולי דווקא עדיף ההיפך. אנא קווי (כפי שאני מקווה) שבכתיבה זו תספידי את מי שהיית ותתחילי לקבל את מי שהינך והאדם שתהיי בעתיד. תגדלי, תצמחי. שתוכלי להסתכל לאחור, לקרוא, ולא להאמין. שכך תזכי לאמץ לליבך את הנערה הכאובה שהיית, ולומר לה שאת מאושרת, שלא תהיי יותר שבורה אלא זו שאוספת את השברים הישנים של עצמה. הלוואי שתאמרי לה עד כמה הוקל לך שהשתחררת מעולה לנצח. אולי זה לא אומר לך הרבה עכשיו. ייתכן ולא תביני. אבל אם אכן יחול התהליך, בו תמצאי את עצמך לגמרי מחדש, את זהותך וערכייך (ואיתם תגלי עד כמה גבוה יכול להיות ערכך)....אני מבקשת שתשובי לקרוא את הודעתי. אם כל יום יהפוך למתנה, את תהפכי למבורכת ובכייך לחיוך או צחוק כנה- את תביני. ואולי גם תיווכחי לעובדה שניצלת. אני יודעת שאני כן. כאב צריך להעלים או לשחרר. כאב שכזה לא מעלימים סתם כך. לא ניתן. אם תרצי לדבר, לשאול, לכתוב... אני במרחק מסר.

 

[avivirus]

פשוט תודה

אני יודעת להעריך כל דקה וכל דבר שנשאר, למדתי זאת בדרך הקשה. אני כנראה קטנה וכ"כ לא בוגרת ויש לי עוד כ"כ הרבה מה ללמוד אבל את החשוב ביותר אני יודעת אף פעם לא להפסיק לנסות, כי מה שיש לנו זה אותנו ועם הזמן לומדים לחיות עם זה, עם הזמן משתנים ומוצאים את עצמנו בצורה הכי טובה שיכלנו לתאר. ואני באמת מודה לך על המחשבה והרצון, אבל אני בסדר, כרגע לפחות. זאת התקופה כנראה, ממש כמו כל שאר החיים הזמן לגלות מי אתה, להשתנות אליו לראות איזה עוד אפשרויות יש שם בחוץ. וזה בתהליך, ואני עוד ארגיש טוב עם מי שאני, עם מה שיש לי. בנתיים אני יודעת שיש לי את ההודעה הזאת שתחזיר אותי לחשוב בצורה הנכונה במקרה שאפול שוב. שוב, תודה רבה. יום טוב שיהיה לך.