כבר לא ממש שמאל - מצע מרצ

[yeshgvul1]

כבר לא ממש שמאל - מצע מרצ

כבר לא ממש שמאל מאת גדעון ספירו המצע של מרצ מראה שהמפלגה הזניחה את המצביע השמאלי מרצ ממקדת את תשומת לבה באותו מגזר מצביעים, שלדעת ראשיה מתנודד בינה לבין "שינוי" ו"העבודה". היא הזניחה לחלוטין את המצביע השמאלי, המתלבט בינה לבין מפלגות הממוקמות שמאלה ממנה. לאור הסקרים הלא כל כך מחמיאים, שאינם עוברים את 9 המנדטים, פחות ממה שיש עתה בקופה, מקבל המצביע השמאלי חשיבות שיו"ר מרצ והמשנים לו לא הביאו בחשבון. לזכותה של מרצ ייאמר, כי היא מפלגה שמייחסת חשיבות למלה הכתובה, ועל כן ראוי ללכת למצע הכתוב של המפלגה. המצע מכיל עולם ומלואו, חלקו דברים נאים, המרחיבים דעתו של אדם, אבל חלקו מעורר תחושות של אי נוחות, ועוד יותר מטריד מה שלא נכלל במצע. כבר בדברי הפתיחה של המצע יש משפט בעייתי: מרצ סבורה כי יש להקדיש מאמצים "לבלימת ההתבוללות" אשר "נוגסת במניינם של היהודים". מה זה? מפלגה חילונית מתנגדת לנישואים בין יהודים ללא יהודים? ואיך מונעים את הנגיסה "במניינם של היהודים"? האם מרצ מצטרפת לש"ס ולאגודה במאמץ להגברת הילודה? גם ההתנגדות לכיבוש מגויסת לעניין הדמוגרפי: "המשך הכיבוש מאיים על הרוב היהודי במדינת ישראל". זהו נימוק שאינו מקובל על איש שמאל. המצע יוצר סימטריה בין הכובש והנכבש וקובע כי שני הצדדים אינם מעוניינים בהידברות. אולם בעוד הטרור הפלשתיני הוא "בלתי נסבל ובלתי נסלח", מקבל הכיבוש, שהוא עילת העילות למצבנו העגום, יחס יותר מקל - לפי המצע, הוא רק "בלתי נסבל". המצע תובע מהפלשתינאים "ויתור מוחלט על זכות השיבה לישראל", כלומר, נסיגה מההבנות שהושגו בעניין זה בשיחות טאבה. משפט זה סותם את הגולל, בעצם, על כל הסכם שלום בעתיד. מצע מרצ, כמה מפתיע, תומך בפטור לבני הישיבות משירות צבאי, אבל במקביל, אין המצע תובע לעגן בחוק את הזכות הדמוקרטית של פציפיסטים לפטור משירות צבאי. וזאת, בימים שצעירים אידיאליסטים נשלחים לכלא, עקב סירובם להימנות עם הגוף האלים הזה, הקרוי צבא. אף מלה של תמיכה, או לפחות אמפטיה, לסרבני הכיבוש. לעומת זאת מאמצת מרצ את הפמיניזם המאצ´ואיסטי בתביעה "לפתוח את כל תחומי השירות בצה"ל בפני נשים", בבחינת, אנו הנשים יכולות להרוג, לטרטר, להשפיל ולהפציץ כמוכם הגברים. המצביע השמאלי אינו שותף לגרסה זו של הפמיניזם. מרצ תיאבק "בכל מגמה לפגוע במעמדו של צה"ל". גם במעמדו כצבא כיבוש? זה לא עובר בשמאל. מרצ תומכת בצנזורה צבאית. איש השמאל הדמוקרטי, התומך בחופש עיתונות, מתנגד לצנזורה מכל סוג שהוא. נקודה. יש למרצ פרק מכובד בנושאי איכות הסביבה, אולם נעדרות ממנו סוגיות שבלעדיהן הנושא נותר נכה. אין התייחסות למזהם המסוכן ביותר, הכור בדימונה, שאיש השמאל סבור שיש לסוגרו. אף מלה על אתר הפסולת הגרעינית בדימונה, שהוא אסון לדורות, ומכאן שאין דרישה לפתיחתו לביקורת מקצועית בינלאומית. אף מלה על נשק ההשמדה ההמוני שנאגר בישראל - אטומי, ביולוגי, כימי. נעדרת התביעה מישראל לחתום על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני. אף מלת הסתייגות מכביש חוצה ישראל. אף מלת הסתייגות ממערכת המשפט, שב35- שנות כיבוש נתנה את חסותה כמעט לכל אימי הכיבוש והפרות זכויות האדם. באשר לעובדים הזרים, מרצ אינה תובעת מתן אזרחות, או לפחות זכויות תושב, לאלה הנמצאים כאן שנים רבות, שהקימו משפחה והולידו ילדים. במקום זאת, מרצ מצדדת למעשה בגירושם תחת הניסוח המעודן "תמיכה בהגבלת מספר הזרים". בנושאי כלכלה תומכת מרצ "בשיתוף פעולה בין פועלים ומעסיקים". זהו ניסוח שהיה מקובל גם על מוסוליני. אף מלה על מיסוי מסיווי של העשירים ועל חלוקה מחדש של ההכנסה הלאומית. חוץ מזה הכל בסדר. הכותב הוא איש שמאל ועיתונאי

 

[master simon]

ציונות לדוגמה!

כן בטח עוד דוגמא לקיצוניות השמאל שמעתם? מרצ היא מפלגת היא לא מפלגת שמאל סופר קיצונית אלא לא פחות ולא יותר מפלגת מרכז מה עוד תגידו? שמפלגת העבודה היא ליכוד ב? חחח

 

[guruyaya]

יש כאן הסתכלות מאד ספציפית על השמאל

הבעיה של כל מה שכתבת, היא ההצגה המאד בינארית של השמאל: ישנם דברים שמאליים, וישנם דברים ימניים בלי אמצע. להערכתי - זו טעות אפילו לטעון שיש רצף בין שמאל לימין, שכן התפיסות הן כה שונות עד שלא ניתן להציבם במסגרת של רצף (נניח, האם עמדת מר"ץ שיש להביא נוכחות בינלאומית לשטחים, היא עמדה שמאלית יותר או ימנית יותר, מהדרישות לנסיגה חד צדדית?) אבל ניתן ליצור דגם מסויים שתהיה לו מידה מסויימת של אמינות, של רצף שכזה - ודאי גבוהה יותר מאשר תפיסה בינארית של "שמאל" ו"ימין". כמובן שכל זה לא קשור לסדרת הפרשנויות מרחיקות הלכת של הכתוב. ניקח למשל את המשפט: מרצ סבורה כי יש להקדיש מאמצים "לבלימת ההתבוללות" אשר "נוגסת במניינם של היהודים". לכשעצמו הוא איננו משפט מי יודע מה שמאלי. אבל לטעון שמרץ מתנגדת לנישואי יהודים גויים? ההתנגדות היא לנטישת המורשת היהודית, הערכים היהודים של היהודים כלאום. היא מבקשת שיהודים ישמרו על זהותם היהודית. אני ואתה יכולים להתנגד לזה, אבל זה לא ממש הופך אותה למפלגת ימין. הטענה כי האמירה שהמשך הכיבוש מאיים על הרוב הדמוגרפי בישראל, הוא איננו יוצא מתוך תפיסת עולם שמאלית - היא עוד גרועה מהאמירה הקודמת. שאל את עצמך "מדוע אנשים שאינם אזרחים ישראלים מאיימים על הרוב היהודי בארץ?" ותתקבל התשובה "משום שיש להם הזכות לאזרחות, במידה והם תחת כיבוש ישראלי". אני לא יודע עד כמה התשובה הזו היא ימנית. מכיוון שאנו רוצים כי ישראל תהיה מדינת הלאום היהודי - וישנם כמה שמאלנים שרוצים שמדינת ישראל תהיה מדינת הלאום היהודי (פה ושם - אתה יודע), יש להפסיק את הכיבוש. אז נכון שהריטוריקה כאן עשויה להצטייר כרטוריקה של ימין. אבל מכאן ועד להאשים אותם בבגידה במצביע השמאלי? קרא את הכתוב לעומק. כפי שאתה מצטט את העובדה שהטרור הוא "בילתי נסלח ובילתי נסבל" בעוד שהכיבוש הוא רק "בילתי נסבל" - ראוי לך לצטט את המשוואה במלואה. אני לא אעשה את זה בשבילך - אבל אני בטוח שכל מי שקרא את מצע מרץ יודע טוב מאד על מה אני מדבר. המצע תובע מהפלסטינאים ויתור מוחלט על זכות השיבה. ללא קשר למידת תמיכתי או התנגדותי לכך, בנושאים כאלה מוטב לדייק בהקשר. הייתה הטוייה מסויימת של הסכם הרצוי ביותר מבחינת מרץ. בהתוויה זו - נכללה גם דרישה זו. האם יש כאן דרישה שלא לקיים משא ומתן, ללא קבלה מוקדמת של הסעיפים? לא. אבל כמו שלמשא ומתן לא באים עם הפיתרון הסופי "טייק איט אור ליוו איט" - זוהי גירסה של ההסכם כפי שמרץ הייתה רוצה לראות אותו. אני לא רואה שום סיבה לוותר על נושא זכות השיבה לפני שהמשא ומתן החל בכלל. התמיכה בצה"ל (עם הסעיפים הבעייתיים שלה, ואני לא אומר שאין) - מייצגת את התפיסה שמדובר בגוף מקצועי, שאיננו בעל מדיניות משל עצמו. עד כמה שהדבר יראה לך מוזר - הצבא שנוא נפשנו היה צבא שונה לגמרי בתקופת רבין. לא בגלל הגוף הצבאי, אלא בגלל הגוף המפקח עליו - הממשלה. לכן מרץ, כמפלגה ציונית, איננה תוקפת את הצבא עצמו - אלה את הדרג המפעיל אותו. המקום היחיד שבו היא כן מציבה לו דרישות - הן בבעיות שהוא מציב לדמוקרטיה, ואת אלה - לא ציינת. תמיכתה של מרץ בצנזורה צבאית, היא פשוט ניצול ציני מצידך, של אי הבנה רחבה במונחים משפטיים: "חופש העיתונות וזרימה חופשית של מידע חייבים להיות בלתי-מוגבלים, למעט בנושאים ביטחוניים וצבאיים מובהקים. הממשלה רשאית להפעיל את סמכויות הצנזורה שלה אך ורק כאשר נשקפת סכנה קרובה וודאית לביטחון המדינה ולשלום הציבור. כאמור, תפעל מרצ לביטול חוקי החירום המנדטוריים, כולל פקודת העיתונות המנדטורית, המפקידה סמכויות שרירותיות בידי השלטון." אין כאן תמיכה בכך שהצבא יערוך צנזורה, אלה יעניש לאחר מעשה, במקרה ונעשה שימוש ציני בחופש העיתונות, באופן שפגע במדינה, באופן קרוב - כלומר מיידי - וודאי - כלומר שללא מידע זה, לא היה נגרם נזק זה. האם היית תומך בהוראה, שתבטל את הסיווג הבטחוני של כל מסמכי צה"ל? האם היית מצפה ממפלגה ציונית בריאה לעשות כן? באופן כללי, טענות לגבי מה שלא נכתב במצע, הן שיא הדמגוגיה. במסגרת פעילות דמוקרטית, נדרש מקח וממכר (שרבין הצהיר שלא יהיה - ובכל זאת היה), על המון נושאים. לכל מפלגה יש צורך בחופש תמרון, ולכן היא איננה יורדת לפרטים ספציפיים. אני לא יודע אם אתה היית רוצה להפוך את הנציגה שלך בכנסת לנכה פוליטית כדי להשיג לך את המעט שהיא יכולה, בשם איזה רעיון של "יושר פוליטי מוחלט". מנקודה זו יבואו הטענות הבאות: הטענה שנעדר מן הפרק על איכות הסביבה הכור, כביש חוצה ישראל ועוד פרוייקטים שונים מזיקים - זהו שיא האבסורד בכל הכתוב. אם אני רוצה לעשות שלום עם הערבים, אני צריך לציין ששלום זה כולל את אחמד, מוחמד ויוסוף? ישנם ח"כים לא מעטים ממרץ, שהובילו את מהלך ההתנגדות לחוצה ישראל, מי בכישרון ומי בחוסר כישרון. זה חייב להיות כתוב במצע, של מפלגה שהיבטיה כל כך רחבים? התנגדות לכור, היא משאלת לב פרטית שלי, שקשורה להמון היבטים (כלכליים, בטחוניים ועוד). אבל די ברור לי שמפלגה שתציב את סגירת הכור במצע שלה - עפה ממרכז השיח הפוליטי. אני לא הייתי רוצה שמפלגת השמאל בה אני תומך תיחשב ללא רלוונטית. בזמן המתאים, יועלה נושא זה על סדר היום הציבורי, ואולי יוכל להביא לחתימה על האמנה. אבל חמורה ביותר, היא הטענה הבאה: "אף מלה על נשק ההשמדה ההמוני שנאגר בישראל - אטומי, ביולוגי, כימי." אני מניח שהנוכחים לא העלו בדעתם, כי נשק לא קונבנציונאלי, במדינות מתוקנות, משמש להרתעה. אני מאמין כי יש בידנו נשק לא קונבנציונאלי, אבל אני בהחלט לא הייתי שש להפוך את ישראל למדינה בעלת נשק לא קונבנציונאלי במוצהר. הציטוט שאני הבאתי, דורש למעשה לבטל את העמימות, ולהצהיר על קיום מאגר כזה, ובכך להפוך את גירעונו של המזרח התיכון לבילתי נמנע. אני דווקא מעדיף לוותר מעט על יושר פוליטי, כדי למנוע את האסון הזה - תודה רבה. הטענה שלמרץ אין "מלת הסתייגות ממערכת המשפט", מעוררת בי תמיהה. במשך השנים הייתה מערכת המשפט אחד המקומות האחרונים בה הייתה מידה של שמירה על זכויות שנדרסו ע"י החוק. מערכת המשפט לא מושלמת. אבל להתקיף אותה (לא שופט ספציפי, אתה דורש "להעמיד לדין". אתה מאשים את המערכת כולה), על המאמצים שהיא עשתה כדי לשמור על מידה קטנה של טוהר מידות? סלח לי - מוגזם. מדיניותה של מרץ לגבי עובדים זרים, היא לא מה שאני הייתי תומך בו. כמו שאמרתי - שמאל וימין הם רצף, ולעיתים ראוי לבחון אותו באופן שכזה, כדי לראות מי הכי קרוב להשקפת עולמך - לא מי הצליח לקלוע אליה במדוייק. הציטוט "שיתוף פעולה בין פועלים ומעסיקים", בתור "המצע הכלכלי של מרץ" מעורר תהייה מסויימת. אני אגיד לך שהמפד"ל תומכת בשלום בר קיימא באיזור, כי היא מפלגה דתית, ובתנ"ך כתוב "וגר זאב עם כבש" אתה תיקח את זה בתור טיעון רציני? זו הצהרה כללית, שמבקשת להציג את מרץ כתומכת בכל האוכלוסיה, ולא רק בצד אחד שלה. מילים ריקות, כדי שקורא המצע יחוש שהמצב יכול להשתפר קצת. כמה קל להתעלם - לעומת זאת, מסעיפי הדיור, הפריפריה והמרכז, ההתישבות, הגמלאים והבריאות, שמציגים את החזון ה"מעשי", בניגוד לרעיונות "תאורטיים". כן, אין אף מילה על מסוי העשירים, ואולי ראוי שתהיה. אבל הדבר מתבקש מתוך ההבנה שלא ניתן יהיה לקיים את מדינת הרווחה הזו, ללא מס פרוגרסיבי ראוי לשמו, וללא מסוי ההון. כל הדברים הללו נכתבו, ע"י תומך של "עם אחד", לא ע"י תומך של מרץ. אבל אני לא ממש אוהב את השימוש הזול בריטוריקה במערכת הבחירות, שהשמאל מבצע כדי לאכול את עצמו. לעצרי, הכותב משתמש לעצמו בתואר "עיתונאי ואיש שמאל" - על פי מוסר התוצאה, הוא אולי עיתונאי. יאיא

 

[shay or eli]

שמאל זה חד"ש

אני מאוד מסכים אם מה שכתבת, לדעתי מה שכתוב בהודעה המקורית זה הרבה דמגוגיה ומעט מאוד דברים נכונים - פרט לכך שמרצ באמת לא תומכת בסרבני המצפון. אבל אני רוצה להפנות את הדיון לעניין יותר עקרוני - מיסוי ההון. העניין הוזכר מספר פעמים בשרשור זה תחת ההגדרה "שמאל אמיתי". השאלה האם הרעיון הסוציאל-דמוקרטי של "מיסוי ההון" ו"שכר מקסימום" באמת יועיל איכשהו לחברה שלנו? זהו חלק ממערך הרעיונות של הבאת שיוויון תוך כדי קיומו של שוק חופשי. זה כביכול נועד לצמצם את הפערים בחברה ולתת יותר קצבאות. אך לכולנו ידוע שהשוק החופשי עובד למען הרווח, והמעסיק והמשקיע ישימו את כספם רק במקום שהוא רווחי. אם כן, לא יהיה להם שווה להשקיע את הונם היכן שהם לא יגרפו רווח בגלל מיסוי גבוה של ההון. עדיף להם להשקיע בבורסות ברחבי העולם עליהן לא מוטל מס מאשר בארץ אם נטיל מס על הבורסא שכן הם יגרפו יותר רווחים. משקיעים מחו"ל ומהארץ לא ישקיעו במקום המפוקפק הזה בלי "עידוד השקעות" של מיליוני (ואף מיליארדי) שקלים המקוצצים מקיצבאות למיניהן (מציבור המשפחות החד-הוריות למשל). אנשים לא רוצים להרגיש "פראיירים" שכספם ילך מהם לנזקקים (לעיתים נזקקים אמיתיים כמו הגימלאים והנכים ולעיתים נזקקים מבחירה כמו בחורי הישיבה) בגלל שכר מקסימום. חוקים כאלו ידכאו את השוק וייצרו משבר אשר ימוטט את הקפיטליזם הישראלי. אם כן, הבחירה בידינו היא בין פערים חברתיים עמוקים וחברה מנוכרת לבין חברה שיוויונית הרואה בעבודה ובסולידריות ערך. השוק החופשי לא יכול לקיים שיוויון ומשק הפועל למען התועלת ולא הרווח, זה ממוטט אותו ומרוקן את תכליתו. רק חברות ממשלתיות המנוהלות באופן כמה שיותר דמוקרטי על ידי הציבור ופחות על ידי הביורוקרטיה, רק חברות המנוהלות על ידי התאחדויות עובדים אשר בעצם מנוהלות על ידי לקוחותיהן ובגלל זה מטרתן ליצור איזון ולא רווח ורק קומונות וקיבוצים אשר נכשלו להתקיים כשבכל שאר המדינה שוררים קפיטליזם, אווירה של ניכור ורצון להצלחה אישית ללא סולידריות וכשקשה להם מאוד להתקיים בעצמם בלי גב של המדינה יכולים לפתור את בעיית הפער החברתי בישראל. רק חברה סוציאליסטית היא האלטרנטיבה האמיתית לקפיטליזם, חוסר השיוויון ושלטונו של מיעוט בעלי ההון על המוני העם. לכן אני מצביע חד"ש, מפלגה מארקסיסטית אמיתית החותרת לכינון סוציאליזם דמוקרטי ושיוויוני בישראל. ואחרי נפילת ברית המועצות המפלגות הקומוניסטיות בכל העולם ערכו חשבון נפש קשה והבינו סוף סוף שאין סוציאליזם ללא השתתפות דמוקרטית של המוני העם ומתן כל החירויות הדמוקרטיות והזכויות הטבעיות. כך שהיום אין צורך לבחור בין סוציאליזם לדמוקרטיה, שכן שניהם הולכים ביחד.