כבר לא קודר..

[ערפל של סתיו]

כבר לא קודר..

מאיפה כל החושך הזה מגיע? הרי נכל חשיכה יש נקודת אור.. נקודה שמשינה את הקיום..את הנצח.. מדוע ברגעים שאמורים להיות פסגת האושר אני כמלה ? איך אני יכולה לראות תמיד את הסוף ולא את ההתחלה.. וגם כשאני רואה את ההתחלה יש תמיד תחושה של כאב.. מה דפוק בי? אני נסחפת לעולם של חלומות.. עולם של אור..אבל לא בוהק אלא אור אפל.. חשיכה מתמדת ויסורים.. שתי המילים הכי אהובות עליי.. יסורים.. נידונתי לייסר את עצמי.. נידונתי לאהוב את החשיכה.. החיבור המתמיד בין אדם לרגש.. לנתק את הרגש, לנתק את עצמי.. לדעת רק דבר אחד.. כאב הוא מקור נפלא למחשבות.. למילים, ליצירה.. אולי בחרתי בזה במודע? אבל איך יוצאים? את הצלילה פנימה עשיתי..צללתי כ"כ עמוק.. אבל הדבר החכם שעשיתי זה לשלוט בו.. אני מלכת העצב..מלכת האבדון.. הוא יתפקד כשאקרא לו.. הוא יקח אותי לתוכו שרק ארצה.. הוא יסגוד לי.. ואני לאלוהים.. ועכשיו עם חיוך מנצח.. מזמזמת שיר חביב.. רגילה מבחוץ.. אבל שולטת בפנים..

 

[ערפל של סתיו]

משינה=מזינה..תיקון

 

[joyjoy]

....

האמת הצלחת לבלבל אותי קצת אבל לי יש הרגשה שאת התשובות לשאלות תמצאי בעצמך... בחרת לך ממלכה קודרת ואפרורית לחיות בה מקווה שתרשי לעצמך לבקר בממלכות אחרות להכיר את האור והקשת בענן ולהתוודע לצבעים ולגוונים היותר עליזים של החיים.... אני לא חושבת שמשהו ´דפוק´ בך ואני מאחלת לך למצוא את הדרך להיפרד מהעצב ולהכיר גם את השמחה ולערבב ביניהם ולהרשות לעצמך את שניהם