האמת? די דיכדך אותי
וכדי שאוכל להיות מדוכדכת עד הסוף, עוד הלכתי וחפשתי עוד דברים לקרוא בנושא - וקראתי איזו כתבה בת 7 עמודים באנגלית שהמחישה לי עד כמה המצב חסר מוצא... זה לאו דווקא נושא ההפעלה... אני מודה, לא מהאמהות המפעילות ואין לי בדיוק יסורי מצפון... אני מוקסמת מהילדה לגמרי... יותר מוטרדת מכך שאני בעיקר מוקפת באנשים (נפלאים) שרובם בתוך ה'תחום' הזה של הורות... שאני מן הסתם כל כך בתוך זה שאני תוהה לפעמים מה יש לי מעבר לכך, מעבר לעבודה, טיפול בבית וגידול הילדה... מרגישה מעט מאוד מעבר לכל זה... וגם יש את התחושה של לא מאה אחוז לכאן ולא מאה אחוז לשם... בהחלט לא ראיתי את עצמי מעולם בתור אמא במאה אחוז, ואני מכירה את עצמי מספיק טוב כדי לדעת מה מתאים לי, אבל האמהות בהחלט כובלת אותי... רציתי בה, אבל החברה לא מתאימה את עצמה למצב הזה שלי ומגבילה אותי בהתאם, ועל כך מדברת הכתבה ומדבר הספר... על כך שאם החברה הייתה תורמת לכך, אז אמהות לא היו מרגישות כל כך כבולות וכל כך לבד עם כל ההורות הסופרמנית הזו... ולא רק אמהות, משפחות בכלל, אבל בעיקר אמהות. אין אפשרות להתגמש, בהמון מקרים יש יסורי מצפון או לחילופין חוסר שביעות רצון. הרבה אמהות שהיו רוצות להשאר אמהות במאה אחוז, הרבה אמהות אחרות שהיו רוצות גם לקדם את עצמן ולא להרגיש שהן נאלצות להשאר מאחור עקב ההורות שלהן... וזהו... הנושא די עורר בי דכדוך... מודה. ורד
