"כבר שנים שאני עושה עבודת מודעות, אבל

[roniia]

"כבר שנים שאני עושה עבודת מודעות, אבל

אבל עד כה מצאתי שיש בי הרבה פחדים, לא מעט כעסים, ופה ושם קצת הרגשה טובה". האם גם אתם מרגישים ככה ? האם לא ציפינו למצוא אושר ושלווה בדרך הרוחנית שלנו ? איך זה קורה ? יום נהדר רוני

 

[arfa]

../images/Emo45.gifבול פגיעה !

פה ושם -זה עוד טוב, תסתכלי מסביב על פרצופים של אנשים באוטובוסים, בכביש, ברחוב- ואם לא מספיק לראות, מתלוננים בקולי קולות. מאיפה את לוקחת את המשפטים האלו- אני מחכה לראות מה עוד יש לכם שם במחסן של תיאוסופיה ובקשר למשפט הזה- צריך אומץ לומר את זה לעצמך. זה מפחיד להודות בזה.....

 

[ש מ ש א]

קל מאוד לראות

מה יש לנו במחסן של תאוסופיה: www.theosophy.org.il אתם מוזמנים.

 

[arfa]

לא נכנסים לפורום כדי למצוא הפניה לאתר שלכם

נכנסים כדי לשוחח קצת.

 

[ש מ ש א]

תודה על ההערה הנכונה

 

[freearth10]

ממש ל א!

אולי בגלל שהדרך שלי היתה בצעדים קטנטנים, אולי בגלל שאצלי זו לא רק עבודה על המודעות, אלא גם עבודה גופנית, גם עבודה רגשית... ובעיקר נראה לי שזה בגלל שלא ציפיתי לכלום, לא הגעתי לכאן כדי להגיע אל הארה/אושר. המודעות הוא פשוט חלק מהתהליך. חלק חשוב, אבל רק חלק.

מאיה

 

[roniia]

‫בוקר טוב ! "חוסר ציפיה"

בוקר טוב, כמה נעים לראות אותך בפורום שלנו- ברוכה הבאה ! אז את אומרת שעבודה הדרגתית, בצעדים קטנים, חוסר ציפיות לא ריאליות, שילוב של עבודת מודעות עם עבודה גופנית (שזו גם יכולה להיות סוג של עבודת מודעות רק שעל הגוף- כמו שיטת אלקסנדר או פלדנקריז או צ'י- קונג) מונעים אכזבה. ואולי cבסיס עבודה נפלאה כזאת עומדת בגרות נפשית ורצון רציני לעשות עבודת עומק ולא "זבנג וגמרנו" או לעבור חוויה נעימה, מפתיעה, לצאת משיעמום כוי. אבל עדיין כשמתקדמים ועושים עבודה רצינית, כמו שיש שמחה מהשינויים שקורים, מגילויים על עצמי ועל העולם, שניהיה מקום שיותר כיף לחיות בו, ישנה איזו ציפיה שדברים מסוימים יפתרו, איזה הרגלים ישתנו. אולי אין אכזבה גדולה ואולי יותר קל לקבל את מה שיש, אבל בכל זאת ישנו רצון, טיפ טיפה חוסר סבלנות מתי הדבר הזה ישתנה יום נהדר של שמש ואור רוני

 

[freearth10]

נעים לי להיות כאן ../images/Emo24.gif

היי רוני, אכן, חוויות החיים גרמו לי להבין שאין טוב בלי רע ואין רע בלי טוב, שהטוב שאני חווה היום לא ימשך לעד ושהתקופה הפחות נעימה שתגיע גם היא לא תימשך לעד וכשאני חווה תקופה שכזאת אני רק מנסה להבין מה היא רוצה לספר לי, הרי ברור שהיא לא הגיעה כך סתם. לפעמים ההארה מגיעה מייד, לפעמים אני צריכה להיות שם תקופה מסויימת, אבל עד עכשיו תמיד ידעתי שאני יוצאת משם - כי זה מה שתמיד קרה לי. חוויות החיים לימדו אותי להביט על מה שיש, לא על מה שאין. אז יש לי יד שכואבת. יש לי יד וזה המון. בעזרתה אני יכולה ליצור, כל מה שאני רוצה. כשאני רוצה לשחרר את הכאב, אני צריכה להביט גם בו, להבין למה הוא בא דווקא אל היד שלי ודווקא היום. כשהבנתי אותו הוא כבר לבד משתחרר ואני נשארת עם היד שבעזרתה אני יכולה ליצור כל מה שאני רוצה עד שמגיעה ההתנגדות הבאה...

מאיה