כבר שנים שלא בכיתי משירים...

כבר שנים שלא בכיתי משירים...

והנה, בלי שום הזהרה מוקדמת, פתאום התנגן לו בגלגל"צ השיר הבא (מילדותי) - ופתאום הדמעות זרמו להן בלי ששמתי לב אפילו.
Once there were green fields, Kissed by the sun. Once there were valleys, Where rivers used to run. Once there were blue skies, With white clouds high above. once they were part of, An everlasting love. We were the lovers Who strolled through Green Fields. Green fields are gone now, Parched by the sun. Gone from the valleys, Where rivers used to run. Gone with the cold wind, That swept into my heart. Gone with the lovers, Who let their dreams depart. Where are the green fields, That we used to roam? I´ll never know What made you run away. How can I keep searching When dark clouds hide the day... I only know There´s nothing here for me. Nothing in this wide world, Left for me to see. Still I´ll keep on waiting, Until you return. I´ll keep on waiting, Until the day you learn. You can´t be happy, While your heart´s on the roam, You can´t be happy Until You bring it home. Home to the green fields And me once again.​
 
אוף, גם אותי הוא זורק חזק אחורה.

אימי היתה שרה אותו הרבה, וממנה נדבקתי. זה "ארבעת האחים" ששרו אותו, אם אני זוכר נכון. ואיכשהו, מיד אחריו מתנגן לי "המטדור".
 
זה פתאום מכה בנו

שירים שעוברים לידנו , מקבלים משמעות שונה כשמתחברים למילים. זה מה שקרה לי כשקראתי את מילות השירים ששר יזהר אשדות למשל. מאז אני גרופי שלו. שניים במיוחד הלמו את ליבי והלמו ברגשותי. דמעות של זעם ו - ליבי לעולם לא נרדם. סופה , הכנתי לך מתנה קטנה , קצת סבלנות עד שיעלה .
 
אביגיל את מתוקה

אצלי זה עלה תוך חצי שניה :) ובכלל היה לי היום יום זוועתי במיוחד, "הוא" איכשהו צץ משומקום ושבר את לבי לאלפי רסיסים, שוב. עד שכבר התחלתי להתגבר עליו. אחר כך הייתה שיחה נוראה ובכי של כמה שעות טובות. עכשיו אני מרגישה יותר טוב, קצת. אז תודה על כל העידודים והמילים, ותודה על השיר. שמרתי לי אותו.
 
למעלה