כבר שנתיים ללא גיסי

[מישהי שאיכפת לה]

כבר שנתיים ללא גיסי

בס״ד
היום ציינו במשפחה שנתיים ללא גיסי, אתמול הייתה לנו האזכרה בבית הכנסת, והיום ביקרנו בבית העלמין, כל כך כואב לי עכשיו.
אחרי שחזרנו מבית העלמין לא הפסקתי לבכות, קשה לי להאמין שעברו שנתיים.
אני מתגעגעת אליו מאד, ואמשיך להתגעגע.

 

[saribon]

חבוק גדול יקרה

אני מכירה את הכאב. הוא גדול. הוא צובט - ואני מבטיחה לך שעם השנים הוא לא ייעלם. הוא ישתנה. הוא ילבש צורה אחרת. אני תמידאומרת הפצע מגליד, אבל הצלקת שנשארת עדיין מכאיבה. כמו שצלקת מכאיבה. זה לא פצע מדמם. אלו לא כאבי תופת. אבל הם שם. מזכירים..

הגעגוע הולך וגובר לדעתי עם השנים אבל איכשהוא החיים מצליחים להמשיך, ודרכו על העולם היא כזו שאל הכאב והגעגוע מצטרפים גם רגשות נוספים, חוויות חדשות, והרבה מאוד אירועים שתומכים, עוזרים ומרפדים.

ועדיין ישנן נקודות בהן את נותרת חסרת נשימה..
אני יכולה לספר לך שהשבוע הייתי בלוויה של חבר משפחה של הורי בעלי. איש מבוגר שנפטר בשיבה טובה מוקף בכל ילדיו, הבנים נפרדו מאבא שלהם ואני ,שאבי כבר איננו 20 שנה, נתקפתי בכאב עצום על כך שלא זכיתי להפרד מאבי, ובגעגוע שאין לתאר אותו.

ובכל זאת - זה עובר. אחר כך שכבתי על הדשא וצפיתי בכוכבים נופלים והרגשתי טוב יותר. דרכו של עולם. עוצמתם של החיים. מופלאה, מנחמת ועוטפת.

חיזקי ואימצי יקירה.