כדאי לקרוא בבלוגיה בסוף השבוע 21-22/3/2008
- פותח הנושא אוריתוש15
- פורסם בתאריך
חג שמח לכולם!
דיאלוג בחשיכה
"יצא לי לא מזמן לבקר עם כמה חברים ב"דיאלוג בחשכה" –שמעתם על התערוכה? תערוכה שמדמה את עולמו של העיוור. שעה שבמהלכה אתה חווה לזמן קצר דבר שעבור אדם עיוור הוא חוויה יום-יומית. זה החל בשיחה עם מישהי עיוורת. בין השאר היא תארה כמה וכמה דברים שהיא עושה, תחביבים מסוימים ויצירות שלה, ובהתחלה חשתי שהתגובות מצד כמה מהחבר`ה קצת מלאכותיות, מעין "ואו" מעושה במקצת – אתם יודעים, כמו זה שמשמיעים לעיתים לילד קטן כדי לעודד אותו. נראה היה לי שאנשים כנראה לא מבינים עד כמה כל דבר קטן כזה הוא ניצחון משמעותי עבורה. מה שנראה כל כך בנאלי עבור רובנו הוא סוג של מאבק יום-יומי לאדם שלא מסוגל לראות. התגובות השתנו במהרה ולמען האמת, אח"כ הבנתי שגם אני עצמי לא ממש תפסתי באותו הזמן עד כמה באמת הדברים יכולים להיות בעיתים בחיי היום יום. אפשר לנסות להבין משהו בצורה שכלית אבל לעיתים הדבר אינו ברור - צריך ממש לחוות אותו, לחוש את הדבר בעצמך כדי לדעת במה דברים אמורים. נכנסים למבנה, חושך מצרים. במהרה פשוט עצמתי את העיניים ולא טרחתי עוד לפתוח אותן, לשם מה? הרי גם כך חושך מוחלט מסביב. חלק מקבוצה, כל אחד מגשש וממשש, לעיתים פוגש באחרים, עוקב אחריהם, מוביל אותם. יחד איתנו נמצא המדריך המלווה את הקבוצה שהצטרף אלינו בהתחלה. הוא עיוור, בחור שצעיר ממני בכמה שנים וכעת עובד שם. הבחור מוביל אותנו, מלווה, מדריך בעזרת קולו. לעיתים מפנה אותנו בידו למקום הנכון. מדי פעם אני מרגיש נגיעה קלה מאד מצדו במעברים, מניח שהוא סופר אותנו במעבר ממקום למקום, מחדר לחדר, מוודא שלא נשארים אנשים מאחור, שאף אחד לא הולך לאיבוד. יש ביטחון בקולו בזמן שאנו עצמנו מגששים קדימה, פוסעים ונרתעים, שולחים יד ועוד יד כדי לוודא שלא ניתקל בדבר. מבינים סוף סוף את משמעות המושג "סומים באפלה". נזכרתי בתמונת העטיפה של "על העיוורון" של סראמגו, שרשרת עיוורים העוקבים אחד אחר השני. יש כמה וכמה דברים שתוך כדי ההתקדמות מתחוורים לי. מעניין עד כמה אנו משתמשים בחוש הראייה יחסית לשאר החושים, נראה שהוא דומיננטי עד אימה יחסית אל כל השאר. אני מגלה שהתפיסה המרחבית מהווה את האתגר הגדול ביותר עבורי. לזהות חפצים, מגע, דרכים וכו` אינו דבר בעייתי כל כך, אך הניסיון למקם את עצמך בכל פעם במקום חדש מאתגר יותר. חשבו על כך. אתם נכנסים לחדר חדש –לרוב אתם יודעים איך הוא נראה, היכן אתם ממוקמים יחסית לקירות, לפתח, לכל חפץ אחר. לאדם עיוור אין את זה. אין לך מושג לאן אתה נכנס, אין עיניים או רדאר או אמצעי אחר למיקום. לאט לאט אתה יוצר לך תמונה של החדר בראשך ואת זה אתה נאלץ לזכור כל הזמן כדי לדעת בכל רגע נתון, היכן אתה יחסית לחדר ולשאר הדברים. הזכירה הופכת חשובה הרבה יותר. כפי שאמרה לנו אותה מישהי –בתים של אנשים עיוורים נוטים להיות מסודרים מאד. לכל דבר יש מקום, תבניות, סדר, זיכרון. מה קורה כששוכחים? חיים לא קלים. דמיינו כביש, מכוניות סואנות, מעברי חציה, רמזורים, מדרכה, שיפועים, מדרגות, מכשולים. דמיינו כאב ראש. דמיינו צלילים שונים בשקט מוחלט, מוזיקה מהדהדת בין הקירות. בין השאר, אני שם לב לעוד כמה דברים. אנו מתקדמים בחבורה כל הזמן, בחלקים מסוימים די צמודים זה לזה, הולכים אחד אחר השני במעברים. מקדישים כעת יותר מקום לשאר החושים. שמיעה, מישוש, ריח. זה מצחיק אבל אני מבחין עד כמה תשומת הלב שלי לריח הבושם העדין של הבנות בחבורה מתגברת לעומת המצב הרגיל. לא תמיד זהו בושם, לעיתים ריח הגוף עצמו מספיק, עדין יותר. אני מגלה שאני יכול להבחין אם העומד לצדי הוא אישה גם מבלי לראות אותה. יותר מכך –לזהות מי היא זו העומדת לצדי. (זו אינה חוכמה גדולה במיוחד, בסופו של דבר יש מספר קטן של בנות בקבוצה מלכתחילה). לעומת זאת הגברים די נייטרלים מבחינה זו, לפחות עבורי. אני לא ממש מצליח לחוש הבדל בין האנשים השונים. אם אתם מדמיינים אותי מתחיל לרחרח אנשים אתם יכולים להירגע. לא היה ולא נברא אבל חייב להודות שהחוויה מעניינת. גורם לי לתהות עד כמה חוש הריח רלוונטי עבורנו בחיי היום יום. עד כמה אנחנו מקדישים לו תשומת לב? מהו המשקל האמיתי של חוש הריח או פרומונים למשל בחיי היום-יום? סתם נושא מעניין. אני מנסה לדמיין את הבחור שמדריך אותנו. מוזר לדבר עם אדם שאין לך מושג כיצד הוא נראה. כשהתצוגה נגמרת יוצאים החוצה, לעיניים לוקח קצת זמן להתרגל לאור מחדש. אנו פוגשים אותו. בחור צעיר, שער שחור גלי וארוך, בערך בן גילי. אנחנו מדברים אתו קצת, נפרדים לשלום. הדבר שבולט ביותר לעיני מיד הוא ההבדל החד בקולו ממקודם. הביטחון שהיה קודם בקולו קצת נעלם כעת במהלך השיחה. תנוחת הידיים, שפת הגוף באופן כללי מהוססת במקצת. ההבדלים מורגשים מאד. היציבה שלו – אני שם לב שנוח לו יותר כאשר גבו צמוד לקיר החדר, וכעת זה גם מובן לי מאד. הקיר מאחור הוא נקודת התייחסות: "אני נמצא כאן יחסית לחדר", "אלה המדברים איתי עומדים לפני", "אין כעת מישהו מאחורי". זה נראה כאילו באבחה חדה עברנו באחת מממלכתו שלו אל ממלכתנו אנו. מהאפילה אל האור. אני מודה שהשינוי מרתק אותי. אינני רואה זאת כלל אצל המדריך האחר עמו דיברנו, אדם מבוגר יותר, כך שאני מניח שלגיל יש משקל לא קטן כאן, לביטחון העצמי ולהרגל השנים מאחוריך. מוזר קצת להרגיש שינוי כזה באדם ועוד שינוי מהיר וחד כל כך. האם הוא קצת חשש מתגובתנו כשנראה אותו סוף סוף? אינני יודע. אני רק מבין כעת עד כמה חייו אינם פשוטים לעומת החיים הרגילים שלנו. כמה אתגרים נוספים על כל צעד ושעל. תחושת ההערכה שלי אליו רק מתגברת. לכו לתערוכה. לא תתחרטו."
"יצא לי לא מזמן לבקר עם כמה חברים ב"דיאלוג בחשכה" –שמעתם על התערוכה? תערוכה שמדמה את עולמו של העיוור. שעה שבמהלכה אתה חווה לזמן קצר דבר שעבור אדם עיוור הוא חוויה יום-יומית. זה החל בשיחה עם מישהי עיוורת. בין השאר היא תארה כמה וכמה דברים שהיא עושה, תחביבים מסוימים ויצירות שלה, ובהתחלה חשתי שהתגובות מצד כמה מהחבר`ה קצת מלאכותיות, מעין "ואו" מעושה במקצת – אתם יודעים, כמו זה שמשמיעים לעיתים לילד קטן כדי לעודד אותו. נראה היה לי שאנשים כנראה לא מבינים עד כמה כל דבר קטן כזה הוא ניצחון משמעותי עבורה. מה שנראה כל כך בנאלי עבור רובנו הוא סוג של מאבק יום-יומי לאדם שלא מסוגל לראות. התגובות השתנו במהרה ולמען האמת, אח"כ הבנתי שגם אני עצמי לא ממש תפסתי באותו הזמן עד כמה באמת הדברים יכולים להיות בעיתים בחיי היום יום. אפשר לנסות להבין משהו בצורה שכלית אבל לעיתים הדבר אינו ברור - צריך ממש לחוות אותו, לחוש את הדבר בעצמך כדי לדעת במה דברים אמורים. נכנסים למבנה, חושך מצרים. במהרה פשוט עצמתי את העיניים ולא טרחתי עוד לפתוח אותן, לשם מה? הרי גם כך חושך מוחלט מסביב. חלק מקבוצה, כל אחד מגשש וממשש, לעיתים פוגש באחרים, עוקב אחריהם, מוביל אותם. יחד איתנו נמצא המדריך המלווה את הקבוצה שהצטרף אלינו בהתחלה. הוא עיוור, בחור שצעיר ממני בכמה שנים וכעת עובד שם. הבחור מוביל אותנו, מלווה, מדריך בעזרת קולו. לעיתים מפנה אותנו בידו למקום הנכון. מדי פעם אני מרגיש נגיעה קלה מאד מצדו במעברים, מניח שהוא סופר אותנו במעבר ממקום למקום, מחדר לחדר, מוודא שלא נשארים אנשים מאחור, שאף אחד לא הולך לאיבוד. יש ביטחון בקולו בזמן שאנו עצמנו מגששים קדימה, פוסעים ונרתעים, שולחים יד ועוד יד כדי לוודא שלא ניתקל בדבר. מבינים סוף סוף את משמעות המושג "סומים באפלה". נזכרתי בתמונת העטיפה של "על העיוורון" של סראמגו, שרשרת עיוורים העוקבים אחד אחר השני. יש כמה וכמה דברים שתוך כדי ההתקדמות מתחוורים לי. מעניין עד כמה אנו משתמשים בחוש הראייה יחסית לשאר החושים, נראה שהוא דומיננטי עד אימה יחסית אל כל השאר. אני מגלה שהתפיסה המרחבית מהווה את האתגר הגדול ביותר עבורי. לזהות חפצים, מגע, דרכים וכו` אינו דבר בעייתי כל כך, אך הניסיון למקם את עצמך בכל פעם במקום חדש מאתגר יותר. חשבו על כך. אתם נכנסים לחדר חדש –לרוב אתם יודעים איך הוא נראה, היכן אתם ממוקמים יחסית לקירות, לפתח, לכל חפץ אחר. לאדם עיוור אין את זה. אין לך מושג לאן אתה נכנס, אין עיניים או רדאר או אמצעי אחר למיקום. לאט לאט אתה יוצר לך תמונה של החדר בראשך ואת זה אתה נאלץ לזכור כל הזמן כדי לדעת בכל רגע נתון, היכן אתה יחסית לחדר ולשאר הדברים. הזכירה הופכת חשובה הרבה יותר. כפי שאמרה לנו אותה מישהי –בתים של אנשים עיוורים נוטים להיות מסודרים מאד. לכל דבר יש מקום, תבניות, סדר, זיכרון. מה קורה כששוכחים? חיים לא קלים. דמיינו כביש, מכוניות סואנות, מעברי חציה, רמזורים, מדרכה, שיפועים, מדרגות, מכשולים. דמיינו כאב ראש. דמיינו צלילים שונים בשקט מוחלט, מוזיקה מהדהדת בין הקירות. בין השאר, אני שם לב לעוד כמה דברים. אנו מתקדמים בחבורה כל הזמן, בחלקים מסוימים די צמודים זה לזה, הולכים אחד אחר השני במעברים. מקדישים כעת יותר מקום לשאר החושים. שמיעה, מישוש, ריח. זה מצחיק אבל אני מבחין עד כמה תשומת הלב שלי לריח הבושם העדין של הבנות בחבורה מתגברת לעומת המצב הרגיל. לא תמיד זהו בושם, לעיתים ריח הגוף עצמו מספיק, עדין יותר. אני מגלה שאני יכול להבחין אם העומד לצדי הוא אישה גם מבלי לראות אותה. יותר מכך –לזהות מי היא זו העומדת לצדי. (זו אינה חוכמה גדולה במיוחד, בסופו של דבר יש מספר קטן של בנות בקבוצה מלכתחילה). לעומת זאת הגברים די נייטרלים מבחינה זו, לפחות עבורי. אני לא ממש מצליח לחוש הבדל בין האנשים השונים. אם אתם מדמיינים אותי מתחיל לרחרח אנשים אתם יכולים להירגע. לא היה ולא נברא אבל חייב להודות שהחוויה מעניינת. גורם לי לתהות עד כמה חוש הריח רלוונטי עבורנו בחיי היום יום. עד כמה אנחנו מקדישים לו תשומת לב? מהו המשקל האמיתי של חוש הריח או פרומונים למשל בחיי היום-יום? סתם נושא מעניין. אני מנסה לדמיין את הבחור שמדריך אותנו. מוזר לדבר עם אדם שאין לך מושג כיצד הוא נראה. כשהתצוגה נגמרת יוצאים החוצה, לעיניים לוקח קצת זמן להתרגל לאור מחדש. אנו פוגשים אותו. בחור צעיר, שער שחור גלי וארוך, בערך בן גילי. אנחנו מדברים אתו קצת, נפרדים לשלום. הדבר שבולט ביותר לעיני מיד הוא ההבדל החד בקולו ממקודם. הביטחון שהיה קודם בקולו קצת נעלם כעת במהלך השיחה. תנוחת הידיים, שפת הגוף באופן כללי מהוססת במקצת. ההבדלים מורגשים מאד. היציבה שלו – אני שם לב שנוח לו יותר כאשר גבו צמוד לקיר החדר, וכעת זה גם מובן לי מאד. הקיר מאחור הוא נקודת התייחסות: "אני נמצא כאן יחסית לחדר", "אלה המדברים איתי עומדים לפני", "אין כעת מישהו מאחורי". זה נראה כאילו באבחה חדה עברנו באחת מממלכתו שלו אל ממלכתנו אנו. מהאפילה אל האור. אני מודה שהשינוי מרתק אותי. אינני רואה זאת כלל אצל המדריך האחר עמו דיברנו, אדם מבוגר יותר, כך שאני מניח שלגיל יש משקל לא קטן כאן, לביטחון העצמי ולהרגל השנים מאחוריך. מוזר קצת להרגיש שינוי כזה באדם ועוד שינוי מהיר וחד כל כך. האם הוא קצת חשש מתגובתנו כשנראה אותו סוף סוף? אינני יודע. אני רק מבין כעת עד כמה חייו אינם פשוטים לעומת החיים הרגילים שלנו. כמה אתגרים נוספים על כל צעד ושעל. תחושת ההערכה שלי אליו רק מתגברת. לכו לתערוכה. לא תתחרטו."
ליאור המקורית8
New member
זו בהחלט חוויה מדהימה
suki da yo
New member
כדאי לקרוא בבלוגיה בסוף השבוע 21-22/3/2008
יוספה בעלת החלומות
New member
כל התירוצים שלי ל- למה לא כדאי לי לקבוע דייט
...שלא לדבר על להתחיל קשר... שלא לדבר על להתאהב... http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=1216763
...שלא לדבר על להתחיל קשר... שלא לדבר על להתאהב... http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=1216763
tomeriko t
New member
רצח נהג המונית באשדוד
זה הגיע גם אלינו, רצח נהג המונית באשדוד יהיה זכרו ברוך. http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1217201 תומר
זה הגיע גם אלינו, רצח נהג המונית באשדוד יהיה זכרו ברוך. http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1217201 תומר
"אפילוג שלנו" ../images/Emo7.gif
על מחשבות בים: http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=1217195
על מחשבות בים: http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=1217195
רוצים אחרת
New member
המלצה: פניה לבעלי יכולות משחק ובידור
(היתה לי בעיה כאן להחליף שם משתמש ולמרות שניסיתי לא יכולתי לעבור לשם המשתמש בו אני מנהל את הבלוג) כתבתי פוסט בבלוג OCD ובו פניה לבעלי חוש משחק להפעיל תוכנית בידור שתקהה את העוקץ של הרצינות היתרה מאוסידיסטים. אתם מוזמנים לקרוא וגם להגיב. (וזה יהיה נפלא אם הודעה על הפוסט תופיע בעמוד השער)
(היתה לי בעיה כאן להחליף שם משתמש ולמרות שניסיתי לא יכולתי לעבור לשם המשתמש בו אני מנהל את הבלוג) כתבתי פוסט בבלוג OCD ובו פניה לבעלי חוש משחק להפעיל תוכנית בידור שתקהה את העוקץ של הרצינות היתרה מאוסידיסטים. אתם מוזמנים לקרוא וגם להגיב. (וזה יהיה נפלא אם הודעה על הפוסט תופיע בעמוד השער)
רוצים אחרת
New member
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.