על תובנות שבלוג יכול להעניק בזכות הכתיבה בו
ארבעה חודשים שהמילים נכתבות, ארבעה חודשים שהמילים משמשות לי כמוצא פי למכאובי הלב, לשמחות, לאושר ולעצב, לשיחות עם זה שכבר לא פה - המלאך, ובעיקר לכתוב את מה שכל חיי לא יכולתי לדבר ושתקתי. אני זוכרת את היום שבו דיגדג לי באצבעות לכתוב, הייתי שקועה בתוך עצב גדול שעטף אותי, ילדה אבודה עם דמעות שלא נגמרות, ואז בחרתי לחזור להיות הפרפר המעופף בשמים, לחזור לחיות, ובעיקר החלטה שהמילים שיכתבו הם בעיקר לעצמי.
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1661209