אני לא דוגמא חינוכית../images/Emo192.gif
לאישתי יש עמיתה לעבודה שבנהּ מאובחן כלקויי ריכוז. בנהּ וסובל מנידויי חברתי, ממריבות עם המורים ומכישלונות לימודיים בגלל ההתנהגות האופיינית ללקות. מזה שנתיים, העמיתה מתייעצת עם אישתי שוב ושוב לגבי טיפולים אפשריים ללקות (תרופות, התאמות, אסטרטגיות למידה וכולי). אלא שהתייעצויות לחוד ומעשה לחוד. הבן לא מקבל אף אחד מהטיפולים האלה. אישתי לא מקשה. היא תמיד עונה לעמיתה כאילו נשאלה בפעם הראשונה. השבוע העמיתה שאלה כיצד לעודד את הבן לקבל תרופות ללקות הריכוז שלו. אישתי ענתה שמקובל להפגיש נערים כמוהו עם מבוגרים לקויי ריכוז כדי שיספרו להם כמה התרופות עזרו להם להסתדר בחיים. העמיתה הוציאה את המרצע מן השׂק. היא אמרה שמה שדוחה את הבן שלה מלהתעסק בכל הטיפולים האלה זו ההיכרות איתי. הוא יודע שאני אדם מוכשר, שמקבל טיפולים ללקות למידה וריכוז מאז כיתה א', שעוד מעט אהיה בן ארבעים ושמעולם לא הסתדרתי בחיים. *** לפני שנה וחצי רשמנו את הבן שלנו לאחד מבתי הספר היסודיים הכי מוערכים בכרך הגדול של שיקגו. רשמנו לשם את הבן בחשש רב, משום שעל מנהל אותו בית ספר שמענו ביקורות לא אוהדות. לטענת העמיתה לעבודה של אישתי, המנהל טען שהבן לקויי הריכוז שלהּ הוא טיפש ועצלן...
http://www.tapuz.co.il/blog/viewEntry.asp?EntryId=1133972