שנה חדשה, יבשת חדשה, ואולי לבסוף גם דירה חדשה
חוויית האיתור לא שונה בהרבה מאשר בתל-אביב. הבדל מהותי אחד הוא מידת היושר של בעלי-הבית. לא כל כוך מוגדר במודעה כ"חדר עבודה", לא כל פיסת שמיים מתהדרת בהיותה "נוף לים"; לא כל צוהר עם גגון מקבל את התואר "מרפסת שמש". כל הפגמים כתובים במודעה, ומהדייר הפוטנציאלי נחסכת חוויית חיפוש הפאקים, תיעודם המדוקדק – ומן הסתם, גם איבוד הרשימה. אלף אוהל, בית זה בית. לא פשוט
כאן, בשלב האוהל. ארבעה קירות אני מחפשת. אולי בעצם שמונה. למעשה, גם מספר אי-זוגי זה בסדר. מה צריך האדם כדי להרגיש שהוא בַּבית? כדי לחוש עצמו בְּבית? ומה צריכה אני? מקלחת שתשטוף לתוכה את היום שלי; ארון שיאפסן את הבגדים שפושטת, שימסור את האריג הנכון, בזמן הנכון; שיקרוץ לי מדי פעם, בהזכירו כי מאופסנים בו כמה פריטי-לבוש, כאלה שקניתי בתקווה שאולי, בכל זאת, מתישהו... זאת ועוד,
כאן. תודה לכם.