עולמות וירטואלים
באפריל 2001 נשאתי משא כבד בלב. שוטטתי ברשת, הגעתי אל קהילות ויינט שזה עתה הוקמו, ושם פרקתי אותו. פתאום אנשים שבכלל לא מכירים אתי נהיו שותפים לרגשותיי הכמוסים. זה היה מדהים. נשאבתי פנימה במהירות הבזק. אני כותבת שם עד היום. לויינט אין בלוגים, ורק באחרונה נתפסתי לרעיון הבלוג. ומשהו חסר לי, ניסיתי להגדי לעצמי מה זה. ואז הבנתי שכמו בחיים, גם ברשת מגיעים למקומות חדשים וצריכים להתחיל להשתלב. בויינט אני תמיד זוכה לתגובות. דרך ויינט יצרתי חברויות אמיצות שמתקיימות גם מחוץ לרשת. בויינט מגיעים הציטוטים שלי לעתים קרובות לעמוד הראשי. אולי, אם שם אחר היה מתנוסס מעל ההודעה שלי, לא היו אנשים מגיבים. הרי זו לא הסחבקית הוירטואלית שלהם, ששותה איתם קפה וירטואלי מדי בוקר. אבל כיף לקרוא בלוגים. כיף להכיר אנשים עמוק מבפנים - ומי יודע, אולי, יום אחד, אני אכיר את חלקם גם מבחוץ. יום אחד. וחוצמזה, כתבתי פוסט היום. קצת אישי. אתם מוזמנים.
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1097882
