הצח הקלות לחרש
הצח הקלות לחרש תאריך: י"ד תמוז תשס"ב, (24/6/2002) ועדת העבודה, הרווחה והבריאות אישרה לקריאה ראשונה התקנת כתוביות ושפת סימנים לחרשים בשידורי טלוייזיה ועדת העבודה, הרווחה והבריאות אישרה לקריאה ראשונה הצעת חוק של ח”כ מוטי משעני, אילן גילאון וקבוצת ח”כים נוספים, המחייבת את הגופים המשדרים בטלויזיה (רשות השידור, הרשות השניה, הזכייניות בערוץ השני וכו`) להנגיש את השידורים לחרשים, על-ידי התקנת כתוביות ו/או תרגום לשפת החרשים. על-פי ההצעה, יילוו בכתוביות משדרי הטלויזיה בתכניות בעברית ובערבית, בשעורים מדורגים החל מתחילת החוק ועד לחיוב ללוות את כל השידורים בכתוביות, בתום מספר שנים. כך, לדוגמא, בתכנית מוקלטות יהיו חייבים הגופים המשדרים ללוות 35% מן התכניות בכתוביות בתחילת החוק ועד 100% מן התכניות, החל מ-01.01.07; בשעות שיא ילווה 10% מן התכניות המוקלטות בכתוביות מתחילת החוק, ובהדרגה תורחב החובה ל-80%, ב-01.01.06. לגבי תכניות המשודרות בשידור חי, ילווה 30% מן התכניות בכתוביות לחרשים, החל מ-01.01.03, שיעור שיורחב בהדרגה עד ל-100% ב-01.01.2009. בעקבות הערות הגופים המשדרים והזכייניות סוכם שהמשא מתן על תאריך תחילת החוק ועל היקף השידורים שילוו בכתוביות ייעשה בעת הכנת החוק לקריאה שניה ושלישית. לגבי כתוביות בשידורי החדשות, קובעת הצעת החוק כי מהדורת חדשות אחת לפחות תלווה בכתוביות, בכל ערוץ; נוסף על כך תלווה בכתוביות מהדורת חדשות מרכזית שבועית אחת, לכל משדר חדשות. הצעת החוק המקורית הגדירה ”תכנית המשודרת בשידור חי” כתכנית שהפקתה הושלמה עד 24 שעות לפני שידורה. מר חיימון גולדברג, סמנכ”ל תכניות ב”טלעד” ונציגי גופים נוספים, טענו כי לאחר הגעת הקלטת עדיין יש צורך בעריכה והכנה לשידור, ולכן ביקשו להרחיב את ההגדרה ל-48 שעות לפני השידור; בדיון התקבלה פשרה לפיה ”שידור חי” יוגדר כמי שהפקתו הושלמה עד 36 שעות לפני השידור. סוכם כי רשות השידור תלווה בכתוביות, החל ממועד שייקבע בהמשך הדיונים על החוק, כל הודעת חירום, דהיינו ”הודעה מתפרצת” שעניינה אירוע אסון המוני, תאונה או פעילות חבלנית עוינת, מלחמה, מבצע צבאי, תאונה או אסון במהלך פעולה צבאית, תנאי מזג אוויר קיצוניים ואירוע אחר, בעל חשיבות מיוחדת לציבור, שתקבע ועדת תיאום שתוקם לצורך הנושא. הגוף המפקח לגבי כל אחד מן הגופים המשדרים (הוועד המנהל של רשות השידור, מועצת הרשות השניה לטלויזיה ולרדיו, המועצה לשידורי כבלים ולשידורי לווין ושר החינוך, בהתאמה) יהיה רשאי לקבוע בתקנות מקרים בהם החוק, או חלקו, לא יחול על הגופים המשדרים, בשל העובדה שביצועו יטיל עליהם ”נטל כבד מדי”. מדובר, בהקשר זה, על נטל בלתי סביר, המתחשב בקשיים טכניים הכרוכים בביצוע; עלות; מקורות המימון; הפגיעה שעלולה להיגרם לציבור לקויי השמיעה כתוצאה ממתן הפטור, ועוד. נציגי ”חדשות ישראל” ביקשו ליצור פטור גורף לערוץ הייעודי מתחולת החוק בשל העובדה שמדובר בערוץ שישדר חדשות לפחות 20 שעות ביממה ועל כן יידרש להיערכות שונה לגמרי, אולם הוועדה לא קיבלה את עמדתם. מר צח גרניט, מנהל לוח השידורים בערוץ 10, אמר כי בנוסף למכסת השעות יש צורך לקבוע גם מכסות כספיות, שכן מדובר בחוק שמטיל על גופי השידור נזקים בסך מאות אלפי דולרים. בהקשר זה אמר מר יניר פלג, נציג רשות השידור, כי אין ליצור בחוק הפרדה בין גופים פרטיים לציבוריים, ורשות השידור מתקשה לעמוד אפילו במכסות הקיימות כיום, אמר. דווקא הגופים המסחריים, הפחות מוגבלים מבחינה כלכלית, צריכים לקבל לדעתו חיוב ללווי שידורים בכתוביות בהיקפים נרחבים יותר. נציגי הגופים המשדרים ביקשו גם להתנות את תחילת החוק בכניסה לשידורים הדיגיטליים, שאמורה להתחיל בתוך שנה; זה יאפשר לצופה לבחור האם הוא מעוניין במסך עם כתוביות, ולא יחייב את כלל הצופים להקצות חלק מן המסך לכתוביות. גם במקרה זה לא קיבלה הוועדה את עמדתם. בוועדה התגלע ויכוח לגבי מספר האנשים שהחיוב לצרף תרגום לשפת סימנים לשידור (בנוסף לכתוביות) יחול עליהם, דהיינו אנשים שהינם גם חרשים וגם מתקשים בקריאה. לדברי מר אהרון עיני, יו”ר אגודת החרשים, מדובר בכ-10,000 אנשים, ביניהם גם עולים חדשים חרשים, המתקשים בקריאה בעברית. על כך הגיב ח”כ אילן גילאון, אחד מיוזמי החוק, כי השאלה אינה נתונים מספריים והקצאות כספיות אלא סדרי עדיפויות בקביעת תקציבים על-ידי השלטון, לפי מערכת הערכים שלו; על כן זה כלל אינו רלבנטי מהו מספר האנשים שיהנו מן החוק. גם אדריכל שמואל חיימוביץ, ממונה נגישות ארצי בנציבות לשוויון זכויות של אנשים עם מוגבלות, אמר, ברוח זו, כי אנשים עם מוגבלות הם חלק אינטגרלי מהציבור, ועל כן יש מקום להקצות עבורם תקציבים ציבוריים. כל הזכויות שמורות לכנסת ישראל.
