גיא גרימלנד
New member
כדורגל: היכונו לחגיגת העיתונאים
הנה הודעה שמצאתי בפורום כדורגל בתפוז ואני מאוד מזדהה איתה. למי שמתעניין בתחום - כדאי לקרוא. היכונו לחגיגת העיתונאים בית"ר י-ם ובני יהודה ישחקו בעונה הבאה בליגת העל, והעיתונאים יחגגו מחר בעיתוני הספורט. ולמה שלא יחגגו? הם מגיעים לטדי ולשכונת התקוה, מתיישבים בשער הכבוד, אוכלים בורקסים ומתמוגגים למראה הקהל ה"עממי" וה"ססגוני" שמולם. אחרי החוויה האותנטית הם ממהרים להרעיף שבחים על הקבוצות, עם כתבות ברוח "אין ליגה בלי בית"ר י-ם/בני יהודה". אוהדי כדורגל שמסתפקים בצפייה מן הבית וקריאת עיתוני ספורט אוכלים את השבחים האלו בכפית וקונים כל מילה. אוהדי הכדורגל שמגיעים לשכונת התקוה או לטדי, לעומת זאת, חווים חוויה שונה במקצת מזאת שחווים העיתונאים. במקרה של ניצחון חוץ של קבוצתם באחד המגרשים הללו הם צפויים לקבל צעקות "אין יציאה" מצד הקהל הביתי, שגם מתכוון לזה. לאחר המשחק מגיעות לעתים קרובות מכות לילדים ונערים שלובשים את הצבע הלא נכון, פנסים שבורים לכמה מכוניות עם מדבקה לא הולמת ואבנים לתוך היציע במקרה שהעסק מסתיים כמה דקות לפני שריקת הסיום או שהמשטרה משאירה את האורחים עוד כמה דקות ביציע. ניצחון חוץ בטדי או בשכונת התקווה הוא חוויה לא פחות "אותנטית" עבור האוהדים של הקבוצה המנצחת, ואני מזמין את העיתונאים לנסות ולחוות גם את החוויה הזאת. איכשהו, אני בספק אם לאחר מכן מישהו מהם ימשיך לרצות לראות את שתי הקבוצות הללו בליגה הראשונה ולשבח את העממיות והססגוניות. מאת האיש_הכחול
הנה הודעה שמצאתי בפורום כדורגל בתפוז ואני מאוד מזדהה איתה. למי שמתעניין בתחום - כדאי לקרוא. היכונו לחגיגת העיתונאים בית"ר י-ם ובני יהודה ישחקו בעונה הבאה בליגת העל, והעיתונאים יחגגו מחר בעיתוני הספורט. ולמה שלא יחגגו? הם מגיעים לטדי ולשכונת התקוה, מתיישבים בשער הכבוד, אוכלים בורקסים ומתמוגגים למראה הקהל ה"עממי" וה"ססגוני" שמולם. אחרי החוויה האותנטית הם ממהרים להרעיף שבחים על הקבוצות, עם כתבות ברוח "אין ליגה בלי בית"ר י-ם/בני יהודה". אוהדי כדורגל שמסתפקים בצפייה מן הבית וקריאת עיתוני ספורט אוכלים את השבחים האלו בכפית וקונים כל מילה. אוהדי הכדורגל שמגיעים לשכונת התקוה או לטדי, לעומת זאת, חווים חוויה שונה במקצת מזאת שחווים העיתונאים. במקרה של ניצחון חוץ של קבוצתם באחד המגרשים הללו הם צפויים לקבל צעקות "אין יציאה" מצד הקהל הביתי, שגם מתכוון לזה. לאחר המשחק מגיעות לעתים קרובות מכות לילדים ונערים שלובשים את הצבע הלא נכון, פנסים שבורים לכמה מכוניות עם מדבקה לא הולמת ואבנים לתוך היציע במקרה שהעסק מסתיים כמה דקות לפני שריקת הסיום או שהמשטרה משאירה את האורחים עוד כמה דקות ביציע. ניצחון חוץ בטדי או בשכונת התקווה הוא חוויה לא פחות "אותנטית" עבור האוהדים של הקבוצה המנצחת, ואני מזמין את העיתונאים לנסות ולחוות גם את החוויה הזאת. איכשהו, אני בספק אם לאחר מכן מישהו מהם ימשיך לרצות לראות את שתי הקבוצות הללו בליגה הראשונה ולשבח את העממיות והססגוניות. מאת האיש_הכחול