snailman100
New member
כדור בלב האהבה
לפני שנים רבות בעיירה קטנטנה בצפון המערב הפרוע, חי לו סוס קטן בשם ג'וזף. ג'ו היה כתב בעיתון המקומי בו פרסם את טורו האישי – כדור בלב האהבה, בטור הוא כתב על דברים שקרו לו במהלך יומו או לחילופין על דברים שהיה
רוצה שיקרו לו.
בוקר ראשון לאהבה, הימים ימי קיץ חמימים, כנהוג במדינת קליפורניה, בה יש 357 ימי שמש בשנה (בדיוק כמו אנגליה אבל הפוך),מסתבר כי זכרוני, עליו הייתה גאוותי, נחלש קלות, ולכן היה עלי למלא את עששית הנפט מחדש ולהחליף את זכוכיתה המפויחת. כמובן שלא ממש רציתי לעשות זאת ולכן, הערב, אלך לבר המואר.
אחרי ארוחת בוקר קלה של נקניקיות, שעועית ברוטב עגבניות וחבילת במבה, יצאתי עם כלבי עזרא לטיול שחרית קצר בשדרה המרכזית של העיירה. בדרכנו שחררנו כמה סוסים מהמוט שליד המסבאה, נתקלנו בשתי עגלות ורמסנו שלושה עגלונים ומחפש זהב אחד, שהחליט לחפש את זהבו בדיוק באמצע השדרה (הוא אכן מצא שם קצת, אך המסכן לא הספיק ליהנות משללו). עוד אנו עוברים ורומסים והנה מי מופיעה מולנו? נכון – ג'וכבד, נערת הבר היפהפייה, צועדת לה בחופזה ומביטה סביבה בחשש מה. אני ניגש לשאול לשלומה ולמחות את דמעותיה. בתחילה היא מסרבת לספר לי את סיפורה העצוב, אך אקדח הקולט שלי משכנע אותה, תוך תוך כדי לעיסת אקדח השוקולד, היא שופכת את ליבה (ואני עוזר לה להחזירו למקומו).
"אמש היה איתי ג'יימס מרדוק סתום העין, ובטוב ליבו ביין, סיפר לי על השוד המתוכנן למחר, אוני מפחדת כי הוא ייזכר, ויהרוג אותי ואת בני ביתי.
לשמע הסיפר העצוב והמפחיד משהו, פרצתי בצחוק עליז והבטחתי לה, תוך ליטוף האקדח האמיתי שלי, שאין מה לדאוג והמשכתי ללכת. ובאמת, לי, אין מה לדאוג, ובשביל בעיות כאלה יש שריף מקומי (אין. הוא נרצח בשבוע שעבר), ומה אכפת לי מנערה במצוקה, שאינה יכולה לדאוג לעצמה ולשמלתה, אותה לעס עזרא בזמן שיחתנו והשאיר בה חור גדול שחשף מאחור את תחתונית המלמלה היפה שלה.
אותו ערב נרצחה ג'וכבד ולמחרת נשדד הבנק המקומי, וכל כספת של אנשי העיירה נגוז ואיננו, פרט כמובן לכספי אותו הוצאתי יום קודם. שמח וטוב לב על הינצלי מפשיטת רגל, ישבתי בחצר פשוט רגליים וניגנתי במפוחית, ספג בהנאה את חום השמש ואף את הכדור, שירה בי מרדוק המרושע...
בכוחותי האחרונים אני מסיים טור זה (כבר שילמו לי עליו, אז אני מוכרח לכתוב, אחרת יפטרו אותי), יודע שמותי קרוב, אני לוקח עוד לגימה מכוס הלימונדה הקרה והולך לישון. לנצח.
לפני שנים רבות בעיירה קטנטנה בצפון המערב הפרוע, חי לו סוס קטן בשם ג'וזף. ג'ו היה כתב בעיתון המקומי בו פרסם את טורו האישי – כדור בלב האהבה, בטור הוא כתב על דברים שקרו לו במהלך יומו או לחילופין על דברים שהיה
רוצה שיקרו לו.
בוקר ראשון לאהבה, הימים ימי קיץ חמימים, כנהוג במדינת קליפורניה, בה יש 357 ימי שמש בשנה (בדיוק כמו אנגליה אבל הפוך),מסתבר כי זכרוני, עליו הייתה גאוותי, נחלש קלות, ולכן היה עלי למלא את עששית הנפט מחדש ולהחליף את זכוכיתה המפויחת. כמובן שלא ממש רציתי לעשות זאת ולכן, הערב, אלך לבר המואר.
אחרי ארוחת בוקר קלה של נקניקיות, שעועית ברוטב עגבניות וחבילת במבה, יצאתי עם כלבי עזרא לטיול שחרית קצר בשדרה המרכזית של העיירה. בדרכנו שחררנו כמה סוסים מהמוט שליד המסבאה, נתקלנו בשתי עגלות ורמסנו שלושה עגלונים ומחפש זהב אחד, שהחליט לחפש את זהבו בדיוק באמצע השדרה (הוא אכן מצא שם קצת, אך המסכן לא הספיק ליהנות משללו). עוד אנו עוברים ורומסים והנה מי מופיעה מולנו? נכון – ג'וכבד, נערת הבר היפהפייה, צועדת לה בחופזה ומביטה סביבה בחשש מה. אני ניגש לשאול לשלומה ולמחות את דמעותיה. בתחילה היא מסרבת לספר לי את סיפורה העצוב, אך אקדח הקולט שלי משכנע אותה, תוך תוך כדי לעיסת אקדח השוקולד, היא שופכת את ליבה (ואני עוזר לה להחזירו למקומו).
"אמש היה איתי ג'יימס מרדוק סתום העין, ובטוב ליבו ביין, סיפר לי על השוד המתוכנן למחר, אוני מפחדת כי הוא ייזכר, ויהרוג אותי ואת בני ביתי.
לשמע הסיפר העצוב והמפחיד משהו, פרצתי בצחוק עליז והבטחתי לה, תוך ליטוף האקדח האמיתי שלי, שאין מה לדאוג והמשכתי ללכת. ובאמת, לי, אין מה לדאוג, ובשביל בעיות כאלה יש שריף מקומי (אין. הוא נרצח בשבוע שעבר), ומה אכפת לי מנערה במצוקה, שאינה יכולה לדאוג לעצמה ולשמלתה, אותה לעס עזרא בזמן שיחתנו והשאיר בה חור גדול שחשף מאחור את תחתונית המלמלה היפה שלה.
אותו ערב נרצחה ג'וכבד ולמחרת נשדד הבנק המקומי, וכל כספת של אנשי העיירה נגוז ואיננו, פרט כמובן לכספי אותו הוצאתי יום קודם. שמח וטוב לב על הינצלי מפשיטת רגל, ישבתי בחצר פשוט רגליים וניגנתי במפוחית, ספג בהנאה את חום השמש ואף את הכדור, שירה בי מרדוק המרושע...
בכוחותי האחרונים אני מסיים טור זה (כבר שילמו לי עליו, אז אני מוכרח לכתוב, אחרת יפטרו אותי), יודע שמותי קרוב, אני לוקח עוד לגימה מכוס הלימונדה הקרה והולך לישון. לנצח.
