scorpion86
New member
כדי להגשים באמת, צריך להפעיל מאמץ מאוד חזק!
לא, סתם, זה היה בצחוק. ההפך הוא הנכון- היה חסר מאמץ! השאר טבעי, נינוח. הישאר רפוי ורגוע. אין צורך במאמץ. כל מאמץ הוא של האגו. דרך המאמץ האגו מתחזק. ניתן להשיג הרבה דברים עם מאמץ, אך ניתן להשיג יותר גם בלי מאמץ. וכל מה שהשגת עם מאמץ, אתה תרגיש שאתה צריך לשמור עליו, זה יהיה נטל. מזה מאמץ? זה להילחם בעצמך. יש בך חלק שאומר "כן". יש בך חלק שאומר "לא". לכן יש בך מלחמה פנימית. הדרך היא לא להכריע לכאן או לכאן, אלא להרפות, להרגע. אל תפעיל מאמץ. אל תכפה דברים על עצמך ועל העולם. תן לכל לזרום. השאר טבעי. עשה את מה ש"בא לך". רק תהיה, עירני ומודע, אך רק תהיה. ודברים יקרו בלי מאמץ. שים לב שהדבר כרוך בהבנה ולא בהחלטה כזו או אחרת. כי אתה עלול להחליט "מעכשיו אני לא אתאמץ". בעצם אתה אומר "אני אתאמץ לא להתאמץ. אני אתאמץ להיות רפוי וטבעי". זה אבסורד. רק תבין. היה מודע. אל תבחין בין "נכון" ל"לא נכון". שכח מזה. סלק את כל ההבחנות. האם נכון לעשות א'? האם זה לא נכון לעשות ב'? האם זה נכון להתאמץ או לא להתאמץ? אל תדע מה נכון ומה לא. אינך יודע. ואל תחשוב שאתה יודע. חיה באי ודאות. אל תדאג. הדאגה מזיקה לשכל. אם אתה בוחר להתנסות או להגשים משהו, חיה עם ידיעה פנימית. ואל תדאג בגלל זה. אל תתחיל לחשוב איך עושים את זה. זה יקרה, אז אל תדאג. להיות רפוי וטבעי משמע לא לחשוב על מה שאתה עושה. כשאתה מודאג בקשר למה אתה עושה, כשאתה מתלבט איך צריך לנהוג, מה נכון ומה לא נכון, אז אתה שוב שוחה נגד הזרם, שוב מפעיל מאמץ. אתה מתחיל לדאוג, לשים לב יותר מדי לעצמך. מתחיל לשאול שאלות. תחשוב שאתה רופא מנתח מושלם. והחולה הבא שתצטרך לנתח הוא...אשתך! במצב כזה ירעדו לך הידיים. למה? מה קרה כאן. כל אחד מדבר ללא הפסקה. אבל אם תבוא לקדמת הבמה ותדבר בפעם הראשונה מול קהל של מאות אנשים, אתה תתחיל לרעוד. למה? מה קרה כאן? מה שקרה כאן זה שהתחלת לשים לב יותר מדי לאגו שלך, ל"עצמי" שלך. התחלת לדאוג על עצמך. התחלת לחשוב- איך עושים את זה, איך עושים את זה, אתה מתחיל לשאול שאלות, מה נכון מה לא נכון. יש דברים שקורים בעולם בלי שתצטרך לחשוב עליהם- אתה לא חושב כשאתה ישן (למעשה, אם תחשוב, לא תירדם), אתה לא חושב על לנשום, אתה לא חושב להזרים את הדם בגוף, אתה לא חושב להצמיח לך את השיער. כשהיד שלך מתקרבת לתנור חם, הרפלקס ישר מזיז את היד, בלי שתחשוב על זה. כי אם היית חושב על זה סביר להניח שהיה פה אסון. חשיבה לוקחת זמן. היא כרוכה במאמץ. היא קשורה לעבר. היא לא יעילה. השאר טבעי. כמו החיות בטבע. רק תהיה. אל תחשוב על זה. אל תשאל שאלות. יש משהו בעולם הזה שעושה את כל אלה- שמנשים את נשימותיך, ששומר עליך שאתה ישן. ה"דבר הזה" שומר עליך ללא הפסק והוא מקיים את כל הטבע והעולם. הוא ניחן בחכמה אינסופית, תבונה, יצירתיות. תן ל"דבר הזה" לזרום דרכך. בטח בו. ותר על כל שליטה שיש לך על עצמך ועל העולם. אל תרגיש "אני זה שמגשים פה", "אני זה שעושה, שצריך לעשות". ואז תתחיל לדאוג לדימוי העצמי שלך- איך אתה נראה, איך אתה מצטייר, מה זה יגיד עליך. תפקידך הוא לבחור. והתפקיד של "הדבר הזה" הוא להגשים לך. אתה אינך יודע איך להגשים. בדיוק כמו שאינך יודע איך להזרים לעצמך את הדם בגוף. כשיש לך פצע, אתה יודע איך לרפא אותו? לא! הוא מתרפא לבד. אתה לא חושב: "טוב, אז איזה כדוריות דם אני אזרים לפה..?" זה פשוט נעשה. בטח בכוח הזה שעושה את הדברים. הוא זה שעושה אותם. לא אתה. אל תשלוט בדברים ואל תכפה. ואם אתה עושה משהו, אז עשה אותו לגמרי. בטוטאליות. אל תחשוב עליו. אל תהיה מוטרד בגינו. הרגש חופשי. גם אם אתה מתאמץ.. עשה את המאמץ טוטאלי. עשה עם כל הלב. אם יש משהו שאתה מרגיש שצריך להיעשות, עשה אותו, אל תהסס. אם יש משהו שבא לך לעשות, עשה אותו, אל תחשוב על זה, אל תשאל שאלות ואל תדאג. יש מצבים שבהם בהחלט צריך את השליטה המודעת שלך, את תשומת הלב שלך ואת הבחירה הנכונה שלך. היקום שולח לך סימנים אלה בצורת רגש שלילי או כאב בגוף, שזה סימן שמשהו צריך לעשות. אך גם דבר זה לא מצריך מאמץ. כשקוץ נכנסת לך לכף הרגל, הדבר הטבעי ביותר הוא להוציא אותה משם. בדיוק באותו אופן, כשאתה מרגיש לא טוב בגלל מחשבה, הדבר הטבעי ביותר הוא להחליף את המחשבה הזאת במחשבה טובה יותר.
לא, סתם, זה היה בצחוק. ההפך הוא הנכון- היה חסר מאמץ! השאר טבעי, נינוח. הישאר רפוי ורגוע. אין צורך במאמץ. כל מאמץ הוא של האגו. דרך המאמץ האגו מתחזק. ניתן להשיג הרבה דברים עם מאמץ, אך ניתן להשיג יותר גם בלי מאמץ. וכל מה שהשגת עם מאמץ, אתה תרגיש שאתה צריך לשמור עליו, זה יהיה נטל. מזה מאמץ? זה להילחם בעצמך. יש בך חלק שאומר "כן". יש בך חלק שאומר "לא". לכן יש בך מלחמה פנימית. הדרך היא לא להכריע לכאן או לכאן, אלא להרפות, להרגע. אל תפעיל מאמץ. אל תכפה דברים על עצמך ועל העולם. תן לכל לזרום. השאר טבעי. עשה את מה ש"בא לך". רק תהיה, עירני ומודע, אך רק תהיה. ודברים יקרו בלי מאמץ. שים לב שהדבר כרוך בהבנה ולא בהחלטה כזו או אחרת. כי אתה עלול להחליט "מעכשיו אני לא אתאמץ". בעצם אתה אומר "אני אתאמץ לא להתאמץ. אני אתאמץ להיות רפוי וטבעי". זה אבסורד. רק תבין. היה מודע. אל תבחין בין "נכון" ל"לא נכון". שכח מזה. סלק את כל ההבחנות. האם נכון לעשות א'? האם זה לא נכון לעשות ב'? האם זה נכון להתאמץ או לא להתאמץ? אל תדע מה נכון ומה לא. אינך יודע. ואל תחשוב שאתה יודע. חיה באי ודאות. אל תדאג. הדאגה מזיקה לשכל. אם אתה בוחר להתנסות או להגשים משהו, חיה עם ידיעה פנימית. ואל תדאג בגלל זה. אל תתחיל לחשוב איך עושים את זה. זה יקרה, אז אל תדאג. להיות רפוי וטבעי משמע לא לחשוב על מה שאתה עושה. כשאתה מודאג בקשר למה אתה עושה, כשאתה מתלבט איך צריך לנהוג, מה נכון ומה לא נכון, אז אתה שוב שוחה נגד הזרם, שוב מפעיל מאמץ. אתה מתחיל לדאוג, לשים לב יותר מדי לעצמך. מתחיל לשאול שאלות. תחשוב שאתה רופא מנתח מושלם. והחולה הבא שתצטרך לנתח הוא...אשתך! במצב כזה ירעדו לך הידיים. למה? מה קרה כאן. כל אחד מדבר ללא הפסקה. אבל אם תבוא לקדמת הבמה ותדבר בפעם הראשונה מול קהל של מאות אנשים, אתה תתחיל לרעוד. למה? מה קרה כאן? מה שקרה כאן זה שהתחלת לשים לב יותר מדי לאגו שלך, ל"עצמי" שלך. התחלת לדאוג על עצמך. התחלת לחשוב- איך עושים את זה, איך עושים את זה, אתה מתחיל לשאול שאלות, מה נכון מה לא נכון. יש דברים שקורים בעולם בלי שתצטרך לחשוב עליהם- אתה לא חושב כשאתה ישן (למעשה, אם תחשוב, לא תירדם), אתה לא חושב על לנשום, אתה לא חושב להזרים את הדם בגוף, אתה לא חושב להצמיח לך את השיער. כשהיד שלך מתקרבת לתנור חם, הרפלקס ישר מזיז את היד, בלי שתחשוב על זה. כי אם היית חושב על זה סביר להניח שהיה פה אסון. חשיבה לוקחת זמן. היא כרוכה במאמץ. היא קשורה לעבר. היא לא יעילה. השאר טבעי. כמו החיות בטבע. רק תהיה. אל תחשוב על זה. אל תשאל שאלות. יש משהו בעולם הזה שעושה את כל אלה- שמנשים את נשימותיך, ששומר עליך שאתה ישן. ה"דבר הזה" שומר עליך ללא הפסק והוא מקיים את כל הטבע והעולם. הוא ניחן בחכמה אינסופית, תבונה, יצירתיות. תן ל"דבר הזה" לזרום דרכך. בטח בו. ותר על כל שליטה שיש לך על עצמך ועל העולם. אל תרגיש "אני זה שמגשים פה", "אני זה שעושה, שצריך לעשות". ואז תתחיל לדאוג לדימוי העצמי שלך- איך אתה נראה, איך אתה מצטייר, מה זה יגיד עליך. תפקידך הוא לבחור. והתפקיד של "הדבר הזה" הוא להגשים לך. אתה אינך יודע איך להגשים. בדיוק כמו שאינך יודע איך להזרים לעצמך את הדם בגוף. כשיש לך פצע, אתה יודע איך לרפא אותו? לא! הוא מתרפא לבד. אתה לא חושב: "טוב, אז איזה כדוריות דם אני אזרים לפה..?" זה פשוט נעשה. בטח בכוח הזה שעושה את הדברים. הוא זה שעושה אותם. לא אתה. אל תשלוט בדברים ואל תכפה. ואם אתה עושה משהו, אז עשה אותו לגמרי. בטוטאליות. אל תחשוב עליו. אל תהיה מוטרד בגינו. הרגש חופשי. גם אם אתה מתאמץ.. עשה את המאמץ טוטאלי. עשה עם כל הלב. אם יש משהו שאתה מרגיש שצריך להיעשות, עשה אותו, אל תהסס. אם יש משהו שבא לך לעשות, עשה אותו, אל תחשוב על זה, אל תשאל שאלות ואל תדאג. יש מצבים שבהם בהחלט צריך את השליטה המודעת שלך, את תשומת הלב שלך ואת הבחירה הנכונה שלך. היקום שולח לך סימנים אלה בצורת רגש שלילי או כאב בגוף, שזה סימן שמשהו צריך לעשות. אך גם דבר זה לא מצריך מאמץ. כשקוץ נכנסת לך לכף הרגל, הדבר הטבעי ביותר הוא להוציא אותה משם. בדיוק באותו אופן, כשאתה מרגיש לא טוב בגלל מחשבה, הדבר הטבעי ביותר הוא להחליף את המחשבה הזאת במחשבה טובה יותר.