כהות חושים שמיימית

[העלמה]

כהות חושים שמיימית

ויהי ערב - והתכלת התחלף בגוון אפרורי. והתהייה ניכרת, בנוגע למאורעות הבאים, יצר האנוש, הנפש הבועטת, שועטת פנימה, בתקווה שההגיון יעפיל על רבים. ואם לא ההגיון, הכאב, הדמעה, הצביטה החדה, השלכות ההווה, ואפיון עקרונות העתיד. והנפש, מוצאת עצמה, צופה למרחק, מנסה לאתר את האור, אך מתקשה... הערפל, משתלט על הצלילות - כהות החושים, האכזבה, למרות האופטימיות הבלתי מציאותית. נראה כי פסימיות, תהא האופצייה אשר תוביל להבנה בין הנפש להגיון. והשמיים, חסרי גבולות, והאופ, זוהר וצלול, אך הגבול בינו לבין האבדון כה דק, עד אשר, המציאות - מגבילה כל נצנוץ של דמיון, מחשבה, הרהור, רגש. הפחד - לגביי התחושה, אשר מתכהה, נעלמת באופק. בגבול.... העלמה.

 

[שש]

סוף סוף באת

וגם כתבת

 

[אפרת.א]

והצל?

והצל ? הצל הבא בצמוד. רואה, חש ונחלש. מסתתר הוא בינות העצים, מחפש תללים חדשים. משחר עד ערוב היום גולש - אט אט, הצל - בלאט, ונחלש. מחפש ללא לאות מתבודד, מציץ מתרעם מתלהם, ושוב... אל הנפש שולח הוא יד. נאחז..פרפורים אחרונים. ובתוך האפור החזק, נעלם ונמחק. מחכה הוא לאור למרחב. לשמש עולה. מתחזק ושוב - בא אפור, ונמחק. אפרת.