אקרוסטיכון
New member
כואב לי לשים כותרת.
אני לפעמים חושב, לא במובן המצחיק של הביטוי, סתם, שמאוחר ושקט, ועצוב. קופץ על הזדמנויות. עם תקווה מסויימת שאולי הפעם משהו ישתנה, ומשלה את עצמי, להאמין שעד עכשיו כול העניין עם הצרות הוא רק זמני, ויעבור,ופשוט בגלל הקלפים שחולקו לי, ולא ממש באשמתי. ריבים. לא שאני מחפש אותם. לפעמים, שאני מרגיש רגוע, ומאוחר, ואני רוצה דווקא כן לדבר עם אנשים. אבל דווקא ברגעים האלו, שאני מרגיש שונה, ואני משער שיותר סימפטי, אני נתקל במה שעשיתי בכול שאר הזמן, שלא הייתי `תחת ההשפעה`. ואני מבין מה מקיף אותי כול יום. ואת המקורות להתנהגות שלי. סרוגט של שיחה. זה מה שהמדיום הזה, הפורום הזה כאן. אבל אני משער שהוא עדיף על שיחה - לפחות עכשיו. מעצם הגדרתו, עבורי, משאירים הודעה, ורואים המ קורה. הרעיון הוא לא לדו-שיח, הוא פשוט שיעריכו את הדעה שלך, ימצאו אותך מעניין, משעשע, מצחיק או משהו אחר שמושך אותו. טעות, המילה הראשונה שעלתה לי לפיסקה הזו, בתרגיל הזה. יאמרו חלק, שלכתוב בכזה פורום, זה מאוד אקזבציוניסטי, זה להאמין שאנשים, כמות גדולה מאוד של אנשים,ימצאו אותך, את המחשבות שלך או כול מה שבחרת להעלות על כתב, כמעניין. כבר נסוגתי מהנושא המרכזי שלי. לא שהיה ממש. הרגשתי, ואני מאמין שעוד מעט ארגיש שוב, את מה שגרם לי לכתוב מלכתחילה, רציתי לחקור, באמצעות הגבלה שלי, להגביל את הרטוריקה, וככה אולי להבין את הלך הרוח שלי. וניסיתי, ולא נראה לי שהלך. נכנסתי למלכודת של הפורום, הניסיון להראות כמשהו,להיות מעניין, בכול אופן. נו, הגענו לסוף. אני לא יודע עליי יותר. אתם לא יודעים עליי יותר. אבל איך זה כבר שונה מכול שיחה שאני, ושאני משער שאתם בתכלית, אי פעם השתתפתם? או מערכת יחסים שניהלתם?
אני לפעמים חושב, לא במובן המצחיק של הביטוי, סתם, שמאוחר ושקט, ועצוב. קופץ על הזדמנויות. עם תקווה מסויימת שאולי הפעם משהו ישתנה, ומשלה את עצמי, להאמין שעד עכשיו כול העניין עם הצרות הוא רק זמני, ויעבור,ופשוט בגלל הקלפים שחולקו לי, ולא ממש באשמתי. ריבים. לא שאני מחפש אותם. לפעמים, שאני מרגיש רגוע, ומאוחר, ואני רוצה דווקא כן לדבר עם אנשים. אבל דווקא ברגעים האלו, שאני מרגיש שונה, ואני משער שיותר סימפטי, אני נתקל במה שעשיתי בכול שאר הזמן, שלא הייתי `תחת ההשפעה`. ואני מבין מה מקיף אותי כול יום. ואת המקורות להתנהגות שלי. סרוגט של שיחה. זה מה שהמדיום הזה, הפורום הזה כאן. אבל אני משער שהוא עדיף על שיחה - לפחות עכשיו. מעצם הגדרתו, עבורי, משאירים הודעה, ורואים המ קורה. הרעיון הוא לא לדו-שיח, הוא פשוט שיעריכו את הדעה שלך, ימצאו אותך מעניין, משעשע, מצחיק או משהו אחר שמושך אותו. טעות, המילה הראשונה שעלתה לי לפיסקה הזו, בתרגיל הזה. יאמרו חלק, שלכתוב בכזה פורום, זה מאוד אקזבציוניסטי, זה להאמין שאנשים, כמות גדולה מאוד של אנשים,ימצאו אותך, את המחשבות שלך או כול מה שבחרת להעלות על כתב, כמעניין. כבר נסוגתי מהנושא המרכזי שלי. לא שהיה ממש. הרגשתי, ואני מאמין שעוד מעט ארגיש שוב, את מה שגרם לי לכתוב מלכתחילה, רציתי לחקור, באמצעות הגבלה שלי, להגביל את הרטוריקה, וככה אולי להבין את הלך הרוח שלי. וניסיתי, ולא נראה לי שהלך. נכנסתי למלכודת של הפורום, הניסיון להראות כמשהו,להיות מעניין, בכול אופן. נו, הגענו לסוף. אני לא יודע עליי יותר. אתם לא יודעים עליי יותר. אבל איך זה כבר שונה מכול שיחה שאני, ושאני משער שאתם בתכלית, אי פעם השתתפתם? או מערכת יחסים שניהלתם?
