כואב לי.

I Love Paige

New member
כואב לי.../images/Emo188.gif

שם, בפנים, בלב. כואב לי. ואני רוצה לבכות. אני כ"כ רוצה לבכות. אני רוצה לשחרר את זה, להוציא הכל החוצה. אבל לא. אני לא יודע לבכות. לא יודע כבר כמה זמן לא בכיתי. אני רוצה שחרור. ולא, אני לא מדבר על התאבדות. החיים שלי שווים יותר מאהבה חולפת. אבל עדיין, כלכך כואב לי. שמישהו ישחרר אותי מזה.
 

ToryMaster

New member
../images/Emo24.gif

הלוואי, הלוואי שמישהו חוץ ממך היה יכול לשחרר אותך מזה. אבל זה רק אתה יכול, לוקם בוקר אחד ולהחליט שאתה לא נותן לזה להשתלט על החיים שלך, על הלב שלך, שאתה ממשיך הלאה ומתעשת, כי יש דברים בחיים, מלבד אהבה. זה נשמע נוראי, זה נשמע חסר רגש, זה נשמע בלתי אפשרי, אבל למדתי מניסיון אישי (ומי מהפמ"ת שלא היה מעורב בניסיון הזה, ירים ידו ויקבל מכות), רק אתה יכול לגרום לעצמך להרגיש טוב באמת, להשתחרר מזה, לחיות. רק אתה והזמן.
 
שאלה טובה!

מעניין מה אנשים אחרים עושים כשהם רוצים לבכות. אני למשל רק תתנו לי לראות סרטים מפגרים הידועים כסוחטי דמעות - וכבר אני צריכה ערימה של טישיו. איך אצל אחרים?
 

I Love Paige

New member
../images/Emo127.gif

בכיתי פעם אחרונה בהלוויה של סבא רבא. לפני זה... who knows?
 
מעניין -

דווקא בלוויות אני מאוד שקטה ורגועה. לא בוכה בכלל. אני מכונסת, מוצאת עצמי מסתכלת על הנוף ושמה לב לטבע - ואיך שהוא ברור לי שזהו טבעו של עולם.
 

לקשמי

New member
כשאני רוצה לבכות וזה לא הולך..

אז אני צוחקת! קל הרבה יותר לאלץ צחוק מאשר בכי וזה משחרר בדיוק באותה מידה.
 

I Love Paige

New member
../images/Emo6.gif

פשוט החלטתי להרפות. זה לא שווה את זה. אז כן, היתה פגיעה בביטחון העצמי [ולא מהסיבה הברורה]-אבל הביטחון העצמי שלי לא כזה גבוה, אני מודע לזה. אני צריך עוד כמה דכאונות ליד זה? לא. הייתי אופטימי לפני הקראש, ועובדה שאני שוב אופטימי אחריו. ראי חתימה.
 
למעלה