כוחו של תגמול דפרציאלי כגורם מכשיל
כתבתי את זה בעבר וזה נכון גם לגבי היום. ----------------------------------------- כל חוק שיש בו על-מנת לתמוך או להקל על אוכלוסיית הנכים, יש בכוחו גם לרוקן את הקופה הציבורית וזאת כפועל יוצא מהפעלת החוק.לצערנו, נפח הקופה הציבורית הינו מאוד מצומצם ועל-מנת לזכות בחלק ממנו יש לפעול בדרכים שונות. לא דיי להיות צודקים, במיקרה הזה, אלא יש צורך להיות חכמים ואף תחמנים.היות ורבים הם הדורשים לחלק מהקופה הריקה הרי שיש לבצע פעולות אשר יצמצמו את זרימת הכספים. דרך אפשרית אחת היא ע"י יצירת סדר עדיפות מסויים. סדר עדיפות זה יהיה בכוחו לווסת את זרימת התקציבים כך שהיא תתאים למשתנים שהם לא רק משתנים צודקים (כאן ניכנס האלמנט של סדר עדיפות הנישען על שיקולי כדאיות אלקטורלית או כידאיות פוליטית או התחיבות קואליציונית). במיקרה של הנכים, אוכלוסיה זו לא מהווה כוח אלקטוראלי, היא ינה מזכה בהון פוליטי והיא לא קשורה להתחייביות קואליציוניות. היות וכך, המיקום של הנכים בסדר העדיפות יהיה נמוך תמיד. החשש בקרב מקבלי ההחלטות הוא שדיכוי ממושך של אוכלוסיה בעלת רקע דומה תיהיה טריגר להתארגנות ממסדית של אותה אוכלוסייה. במיקרה ותסריט זה יקבל ביטוי הרי שעניין הנכים יקבל עדיפות גבוהה יותר בסולם סדר העדיפויות,דבר שיוביל לוויסות כספים לטובת אותה אוכלוסייה. היות ומדובר בסכומים לא קטנים הרי שהתגשמות התסריט מהווה איום ברור. על מנת להסיר את האיום "היקר" הזה, ניתן להפעיל אסטרטגיה מלחמתית ישנה הפועלת על עיקרון "הפרד ומשול". ברגע שמצלחים להשיג הפרדה הרי שמקטינים את ההסתברות לקיום המאורע המאיים של התארגנות ממסדית בכך שמנטרלים את הפעלת הטריגר (זרז) שיש בכוחו לגרום להתארגנות.ההפרדה של אותה אוכלוסיה לגורמים קטנים מסרסת למעשה את הכח של כל גורם וגורם וזאת בשל הכמות המספרית הקטנה. כמו כן ההפרדה גורמת לחיכוחים בין הגורמים הקטנים ובכל היא מצליחה לווסת את מרכז כובד הפעולה של אותם גורמים מהרצון לזכות בנתח גדול יותר של הקופה הציבורית לריבים ותחרות בין אותם גורמים ובכך למעשה מסירים אתהאיום. אסטרטגיית "הפרד ומשול" מקבלת ביטוי במיקרה הזה ע"י הפעלת טקטיקה של "תגמול דיפרנציאלי". בתגמול דיפרנציאלי הכוונה היא למתן שירותים,כספים, תקציבים ועוד, באופן לא שווה עבור אוכלוסיה בעלת מאפינים משותפים וצרכים דומים. טקטיקה זו יש בא על-מנת לייצור תת אוכלוסיות בעלות מאפיין משותף. כאשר אחת מתת אוכלוסיות אלה מתוגמלת יותר מהאחרת הרי שזו שמתוגמלת יותר אינה רואה את עצמה כשייכת לזו שמתוגמלת פחות ומכאן שהיא לא תפעל במשותף איתה (ומכאן שהכח הפוטנציאלי המשותף קטן). כמו כן, תת האוכלוסיה המתוגמלת יותר לא תיהיה מעוניינת לקדם את עניין הקבוצה השניה וזה בשל חשש להפרה או הקטנה של המשתנה הדיפרציאלי בתגמול באופן כזה שאותה קבוצה המתוגמלת יותר תתוגמל פחות. הפעלת אסטרטגיית "הפרד ומשול" ע"י הוצאה לפועל של שיטת תגמול דיפרציאלי אכן גורמת למכשול בעבור אותה אוכלוסייה המתוגמלת פחות והדבר מקבל ביטוי בכך שכוחה שהקבוצה המתוגמלת פחות, מסורס ובכל פעולה או אירגון שלהם הוא בחזקת "בטל בשישים". ואין ספק שניתן לראות זאת היום. הופיע במקור בפורום "אנשים עם מוגבלויות" בניהולה של אתי אברהמי.
כתבתי את זה בעבר וזה נכון גם לגבי היום. ----------------------------------------- כל חוק שיש בו על-מנת לתמוך או להקל על אוכלוסיית הנכים, יש בכוחו גם לרוקן את הקופה הציבורית וזאת כפועל יוצא מהפעלת החוק.לצערנו, נפח הקופה הציבורית הינו מאוד מצומצם ועל-מנת לזכות בחלק ממנו יש לפעול בדרכים שונות. לא דיי להיות צודקים, במיקרה הזה, אלא יש צורך להיות חכמים ואף תחמנים.היות ורבים הם הדורשים לחלק מהקופה הריקה הרי שיש לבצע פעולות אשר יצמצמו את זרימת הכספים. דרך אפשרית אחת היא ע"י יצירת סדר עדיפות מסויים. סדר עדיפות זה יהיה בכוחו לווסת את זרימת התקציבים כך שהיא תתאים למשתנים שהם לא רק משתנים צודקים (כאן ניכנס האלמנט של סדר עדיפות הנישען על שיקולי כדאיות אלקטורלית או כידאיות פוליטית או התחיבות קואליציונית). במיקרה של הנכים, אוכלוסיה זו לא מהווה כוח אלקטוראלי, היא ינה מזכה בהון פוליטי והיא לא קשורה להתחייביות קואליציוניות. היות וכך, המיקום של הנכים בסדר העדיפות יהיה נמוך תמיד. החשש בקרב מקבלי ההחלטות הוא שדיכוי ממושך של אוכלוסיה בעלת רקע דומה תיהיה טריגר להתארגנות ממסדית של אותה אוכלוסייה. במיקרה ותסריט זה יקבל ביטוי הרי שעניין הנכים יקבל עדיפות גבוהה יותר בסולם סדר העדיפויות,דבר שיוביל לוויסות כספים לטובת אותה אוכלוסייה. היות ומדובר בסכומים לא קטנים הרי שהתגשמות התסריט מהווה איום ברור. על מנת להסיר את האיום "היקר" הזה, ניתן להפעיל אסטרטגיה מלחמתית ישנה הפועלת על עיקרון "הפרד ומשול". ברגע שמצלחים להשיג הפרדה הרי שמקטינים את ההסתברות לקיום המאורע המאיים של התארגנות ממסדית בכך שמנטרלים את הפעלת הטריגר (זרז) שיש בכוחו לגרום להתארגנות.ההפרדה של אותה אוכלוסיה לגורמים קטנים מסרסת למעשה את הכח של כל גורם וגורם וזאת בשל הכמות המספרית הקטנה. כמו כן ההפרדה גורמת לחיכוחים בין הגורמים הקטנים ובכל היא מצליחה לווסת את מרכז כובד הפעולה של אותם גורמים מהרצון לזכות בנתח גדול יותר של הקופה הציבורית לריבים ותחרות בין אותם גורמים ובכך למעשה מסירים אתהאיום. אסטרטגיית "הפרד ומשול" מקבלת ביטוי במיקרה הזה ע"י הפעלת טקטיקה של "תגמול דיפרנציאלי". בתגמול דיפרנציאלי הכוונה היא למתן שירותים,כספים, תקציבים ועוד, באופן לא שווה עבור אוכלוסיה בעלת מאפינים משותפים וצרכים דומים. טקטיקה זו יש בא על-מנת לייצור תת אוכלוסיות בעלות מאפיין משותף. כאשר אחת מתת אוכלוסיות אלה מתוגמלת יותר מהאחרת הרי שזו שמתוגמלת יותר אינה רואה את עצמה כשייכת לזו שמתוגמלת פחות ומכאן שהיא לא תפעל במשותף איתה (ומכאן שהכח הפוטנציאלי המשותף קטן). כמו כן, תת האוכלוסיה המתוגמלת יותר לא תיהיה מעוניינת לקדם את עניין הקבוצה השניה וזה בשל חשש להפרה או הקטנה של המשתנה הדיפרציאלי בתגמול באופן כזה שאותה קבוצה המתוגמלת יותר תתוגמל פחות. הפעלת אסטרטגיית "הפרד ומשול" ע"י הוצאה לפועל של שיטת תגמול דיפרציאלי אכן גורמת למכשול בעבור אותה אוכלוסייה המתוגמלת פחות והדבר מקבל ביטוי בכך שכוחה שהקבוצה המתוגמלת פחות, מסורס ובכל פעולה או אירגון שלהם הוא בחזקת "בטל בשישים". ואין ספק שניתן לראות זאת היום. הופיע במקור בפורום "אנשים עם מוגבלויות" בניהולה של אתי אברהמי.