כוכבת / דניאלה דנילוב

FreakOnALeash

New member
כתבות על ה'סצנה התל אביבית' תמיד עו

שות לי רע. מבחינתי זה אותם אנשים שעושים כתבות כמו 'ביסקסואליות- הטרנד החדש'. הכל קיטשי, זול, וזבל שאין לו שום קשר לחיים.
 

ליאתו

New member
מצטערת, חברים

הרמתי ידיים. קראתי את זה שוב, קראתי את השרשור הזה, וקצת יצא לי החשק לכעוס עליהם. כי מצאתי כמה נקודות אור, כי הראיון עם דניאלה ממש מצא חן בעיני, וכי ההורים שלי הוציאו לי את המיץ היום וגם קנו לתאומים שלי "בגד של בנים" ו"בגד של בנות", "צעצוע של בנים" ו"צעצוע של בנות" כדי שחס וחלילה לא נתבלבל ונלביש אותם בבגדים שהם גם וגם. היום הזה גמר אותי ואני מיציתי אותו לחלוטין. לילה טוב לכולם.
 

FreakOnALeash

New member
מצטער בקשר להורים שלך...

לפחות בבית את עושה מה שאת רוצה. זו אחת הסיבות שאני מפחד להביא ילדים, יש לי משפחה מתערבת ואני רואה את זה כל הזמן.
 
כוכבת / דניאלה דנילוב

מתוך 'רייטינג'. נראה לי שהכתבה שעיצבנה היא לא הכתבה הזו אלא מה שאשב כעת להקליד. המשך יבוא
 

ליאתו

New member
תודה על האמפטיה

ובשאלת הבאת ילדים לעולם - זה אכן תיק, זה אכן תיק.
 
...

ולמי שיש בעיות בפתיחת הקובץ, הנה התוכן שלו: בשער: תמונה של בלונדינית מהממת בשמלת מיני ורודה וחושפנית והכותרת באדום: [הדגש]תמיד אישה[סדגש] כותרת המשנה היא: דניאלה דנילוב, טרנסקסואלית, הדוגמנית הכי לוהטת בארץ, מתעקשת: "אני לא גימיק. מצידו השמאלי של העמוד, במרכזו, מצויה אליפסה שבתוכה הכיתוב: אל אל קוקסינל. הטרנד שמשגע את המדינה. ולכתבה עצמה: [הדגש]כוכבת[סדגש] תשע שנים חלפו מאז עלה לארץ מאזארבייג'אן, לבדו, ילד עצמאי בן 15 חדור ציונות ויהדות, ועד שהפך לדוגמנית לוהטת, שחקנית מתחילה, כוכבת הפרסומת של אסקייפ
[הדגש]קבלו את דניאלה דנילוב, לא רק גימיק[סדגש] מבחינתה הראיון הזה היה אומר להיות הכי סטנדרטי. דניאלה דנילוב, דוגמנית לוהטת בת 24 שחורכת את המסך בימים אלה בקמפיין של אסקייפ. ראיון היכרות כזה, נדוש, צפוי, מתוקתק, בלי לגעת בעומקים. אבל מה לעשות שאי אפשר. למרות שזה כבר לא כזה סיפור כמו פעם, לא בכל יום נתקלים במישהי שעשתה אסקייפ מעולם הטסטוסטרון והפכה לדוגמנית לגיטימית, כוסית-ערוץ-2 לפי הספר. נכון שיש דנה אינטרנשיונל אחת, אבל היא לא לבד. יש עוד לא מעט ישראלים שעשו את השינוי הקיצוני ביותר שאדם יכול לעשות בחייו, להפוך מגבר לאישה, בעיקר כי זה מרגיש הכי נכון. דניאלה דנילוב הייתה שם, אבל היא לא ממהרת לשתף פעולה ולהעלות זכרונות. היא לא רוצה להיות גימיק, וממש לא בא לה להשכיב את הביוגרפיה שלה על שולחן הניתוחים. מבחינתה זה משעמם, פאסה לגמרי. קבענו בדיזנגוף. שפע של מבטים הזדנבו אחריה עד שהיא התיישבה, ככה, רגל על רגל. ליידי. "אני לא מוכנה לדבר על עצמי כתופעה, ואני לא רוצה לדבר על הגלגול הקודם שלי. זה מיצה את עצמו", היא מבהירה נחרצות ומציתה באלגנטיות אינסטינקטיבית את הסיגריה הראשונה בשרשרת. [הדגש]אולי, אבל תסכימי אתי שאי אפשר להתעלם מזה.[סדגש] "כתב אחד אמר לי שיש עוד אלף דוגמניות שישמחו להתראיין במקומי. את יודעת כמה זה מעליב? אני מבינה שזה מה שהתקשורת רוצה, אבל שיהיה לך ברור שאני לא מייחסת לזה חשיבות. מבחינתי תמיד הייתי אישה". [הדגש]"אני מאוד יהודייה וציונית"[סדגש] אז זהו, שלא בדיוק. כשדניאלה נולדה, לפני 24 שנים, אי שם באזארבייג'אן, לא תיארו הוריה שהילד המתוק והיפה שלהם ישאף להיות ילדה. הם אמנם לא היו עדים לכל השינויים הפיזיים שעבר בנם מאוחר יותר, אבל השמועות עשו להן כנפיים. [הדגש]בגיל 15 עלית לבד לארץ. למה?[סדגש] "הייתי בתוכנית עלייה לנוער. בגיל 13 עבדתי בקונסוליה הישראלית, והייתי בלהקת זמר ישראלית, וכבר אז נחשפתי לשפה. הייתי בבית ספר יהודי, והיו לי שיעורים בהיסטוריה, תנ"ך, יהדות. למדתי על העם היהודי והתחברתי לזה, מה גם שהמשפחה שלי מסורתית. דרך הקונסוליה שמעתי על פרויקט העלייה, וכשעליתי הרגשתי שזו המתנה הכי גדולה שקיבלתי. לפני שסבתא שלי נפטרה היה לה חשוב שכל הילדים יגורו בארץ". [הדגש]אבל לבד?[סדגש] "הורי לא הסתדרו עם המנטליות, עם מזג האוויר. לא קל בגילם לעזוב מדינה, למרות שהתכוונו. היום הם גרים בגרמניה. גם אחותי סבינה, שגדולה ממני בשנתיים, הייתה כאן לתקופה, לא הסתדרה ועברה לשם. מה שמשך אותי לפה זה העובדה שכאן המקורות שלי, זו המדינה שלי, ואני מאוד יהודייה וציונית. נכון, לא התחברתי ישר לישראלים בפנימייה והסתדרתי יותר עם רוסים, אבל אחרי שנה הפסקתי לדבר רוסית – רק עם אמא שעתיים בחודש – וחבריי היו ישראלים. התחברתי לאנרגיות שקיבלתי מהשמש, מהאדמה, מהאנשים". [הדגש]ומחיי הלילה. את חזק בסצינה.[סדגש] "מגיל קטן עבדתי במועדונים. ב'שחיתות' למשל. אבל באיזשהו רגע נמאס לי שמסתכלים עלי והעדפתי להסתכל על אחרים, וככה הייתי מבלה בהם המון. מגיל 17 אני גרה בתל-אביב. גרתי אז עם שותפות – היינו חמש-שש בנות בדירה, והיה נורא כיף. יצאנו ביחד ודיברנו על כל דבר. וכן, בנים ובנות מרכלים אותו דבר. הייתי כמו האמא שלהן. הייתי זו שדאגה להן, שידעה לבשל. מגיל קטן תמיד רציתי לעזור לאמא שלי במטבח". [הדגש]ומה עם הצבא?[סדגש] "כשהגיע הרגע הגעתי לצבא, כי מאוד רציתי לשרת. רציתי משהו ניהולי, כי אני חושבת שאני טובה בזה, אבל שלחו אותי לפסיכולוגית כדי לעשות מבחנים שיבדקו אם אני כשירה בכלל והציעו שאלך הביתה. באתי לקצינת המבחן, שנורא התרגשה מהסיפור שלי, אך היא נתנה לי פטור. "לא לקחתי את זה כסטירה בפנים. אם לא אז לא. הייתי עסוקה בחיים האישיים שלי, הייתי צריכה להתפרנס, אז השקעתי בעצמי. היה לי רצון לשרת, אבל ידעתי שאני עלולה להפסיד זמן. בתקופה ההיא נסעתי לגרמניה, ביקרתי את המשפחה, למדתי עיצוב אופנה, וגם היה לי חבר שהעדפתי לבלות אתו". אבל היא לא רק בילתה. מעבר לפרנסתה כרקדנית וכברמנית במועדונים היא ניסתה את מזלה בדוגמנות. הפקה פה, תצוגה שם, אך למרות כל המחמאות וההבטחות היא לא המריאה. למעשה, ספק אם היינו שומעים עליה לולא הייתה נרשמת לתחרות מגישת הפלייבוי הישראלית ("גליה אברמוב ואני העלינו את הרייטינג לפלייבוי") – רק כדי לראות בעיניים כלות את האנטיתזה המוחלטת שלה, נגה שחר, קוטפת את התואר הנכסף ואת ההמולה התקשורתית חסרת התקדים. אחרי פלייבוי היא קיפצה בין אודישנים, דרך הסוכנות שלה, אימאג', עד שנבחרה לתפקיד נערת הזבוב בקמפיין הנוכחי של אסקייפ. [הדגש]את חושבת שליהקו אותך לפרסומת בתור גימיק?[סדגש] "אני לא גימיק ואני לא משדרת גימיק. אני עדיים בונה את התדמית שלי. אני יודעת שאני בלונדינית, סקסית וחטוב, וככה מקבלים אותי, אבל יש את זה בכל דוגמנית אחרת. אני מתאימה את עצמי לכל מקום. אפשר לעשות אותי בובתית ואפשר לעשות אותי סקסית. אני לא בלונדינית מטומטמת, וזה שאני סקסית לא אומר שזאת חייבת להיות הסטיגמה שלי". [הדגש]את גבוהה, בלונדינית, עם חולצת בטן וחזה בחוץ – לא בדיוק אילנה דיין.[סדגש] "בכלל לא מפריע לי. אני לא מגדירה את עצמי כסמל סקס או משהו. בימי שישי אני פותחת 'אולפן שישי', כי חשוב לי להתעדכן גם בפוליטיקה ולהיות בעניינים. אני יודעת איך להציג את עצמי, ואף פעם לא הציקו לי. אני שומעת בעיקר מחמאות בסגנון 'איזה יפה, איזה מהממת', ופחות 'איזה סקסית'. אני יודעת מה אני מקרינה ומתייחסים אלי בכבוד. כן, מפרגנים לי, יש איזה סיבה לא לפרגן?"
 
===המשך===>

[הדגש]אז עשית פרסומת אחת, מה הלאה?[סדגש] "אני מאמינה שיגיעו הצעות. יש לי המון רעיונות ואין גבול לפנטזיה. אני מאמינה שבשלב מאוחר יותר אשמח לעסוק בעיצוב בגדים. אני רוצה להקים רשת חנויות משלי. הייתי רוצה גם לנסות הנחיה בטלוויזיה, ללמוד משחק ולראות מה יתגלגל. הייתי רוצה לשחק בסרטי פעולה, דרמות..." [הדגש]בדיוק מה שהעולם צריך, עוד דוגמנית שרוצה לשחק.[סדגש] "אני שחקנית מאוד טובה. כדי ללמוד משחק חייב להיות בך איזשהו כישרון, לא לכל דוגמנית יש. כדי להיות שחקנית או מנחה צריך לבוא עם ביטחון ודבר עם קהל של אלף איש. לא משנה לי להתחיל בתפקיד קטן, אבל אני לא אגלם כל תפקיד. הציעו לי להופיע בסרט כרקדנית, וסירבתי. יש לי להציע יותר. גם עם עירום יכולה להיות בעיה. זה צריך להתאים לתפקיד. אבל שמביטים על המסך, רוצים לראות אנשים יפים". [הדגש]"במועדון הסאדו לא מתחילים אתי"[סדגש] [הדגש]מתחילים אתך הרבה, אה?[סדגש] "מתחילים אתי כל הזמן, אבל ישראלים תמיד מתחילים, אני רגילה לזה. התחילו אתי מגיל צעיר. אני לא יוצאת לרחוב בשביל לשמוע מחמאות. אני רואה אנשים עם פה פתוח ועיניים שיוצאות מהחורים, ואני לא עונה להם, רק מחזירה חיוך. היה איזה אחד שהתחיל אתי ב'איזה מהממת', ולא התייחסתי אליו. נכנסתי לסופר והוא צעק לי 'יש לך רגליים של כדורגלן'. אני בטוחה שהוא אמר את זה כי התעלמת ממנו". דניאלה עובדת במועדון הסאדו-מאזו האובר-מיוחצן דנג'ן ביפו העתיקה. "באים לשם עורכ דין, אנשי היי-טק, אבל שם דווקא לא מתחילים אתי", היא מדווחת, "אני רק ברמנית, ודואגת שלכולם יהיה ראש טוב. הם מאוד מתורבתים ומכבדים את רצון האחר. נותנים לי יחס של מלכה ולא מציקים". [הדגש]נו, באמת.[סדגש] "כן, באמת. אף אחד לא אומר לי 'בואי אתי הביתה'. אל תביני אותי לא נכון, אני בחורה מינית, בן אדם מאוד פתוח בראש. אני בעד גבר עם גבר, אישה עם אישה. סקס עם מגבלות זה סקס לא טוב. זה מאוד תלוי מה בן הזוג משדר – אם הוא ביישן אז אני היותר דומיננטית, ולהיפך. אבל אני הכי אוהבת את זה הדדי, ובסופו של דבר הגבר שלי צריך להיות גבר של אישה אחת". [הדגש]"תביני, כל החיים שלי הסתכלתי על בנים"[סדגש] [הדגש]בשלב מסוים חזרת להורים.[סדגש] "כשהייתי בת 17 בערך הורי רצו שאחזור. המשפחה שלי עברה שם משבר, אז עזבתי את חיי הבילויים וחזרתי לשם. ברור לי שהייתי צריכה לחזור. אחותי הגדולה סבינה ואני ידענו שאנחנו צריכות לתרום. ההורים איבדו את המשמעות לחייהם, לא ידעו מה לעשות בלעדינו. לא היה להם למה לחיות. לא יכולנו לוותר עליהם. הם נתנו לנו כל כך הרבה. אז הייתי שם שנה ולמדתי להכיר אותם מחדש". [הדגש]איך הגיבו כשראו אותך? בכל זאת, כבר לא היית דניאל.[סדגש] "הפתיחות בארץ נתנה לי אפשרות לעשות את מה שאני רוצה. לא שמתי לב איך הפכתי מילד לאישה. לקחתי גלולות מגיל קטן, וזה עזר לי במעבר. את הניתוח עשיתי כמה שנים אחרי זה. החברים שלי תמכו בי ברגעים הקשים, אבל לא פחדתי כי היה לי רופא מצוין וסמכתי עליו. השינוי לא היה משמעותי. היום אני רואה את אותן פנים במראה. ההתנהגות שלי היא אותו דבר, לא השתניתי. להורים שלי זה היה שינוי. לא הסתרתי שום דבר ולא פחדתי מהם. זה היה קשה. בכל זאת, הם לא נולדו פה והם לא מכירים דברים כאלה. אבל הם התגברו על זה. אין מה לעשות, הם לא יכלו לשנות את זה. [הדגש]מן הסתם.[סדגש] "הם קיבלו את זה כי הם אוהבים אותי. ברגע שגבר נורמלי חי חיים נורמליים לחלוטין, ובגיל 30 מחליט לצאת מהארון ולהצהיר שהוא הומו או משנה את מינו, זה מהפך גדול וקשה. מבחינה פיזית ונפשית חוויתי את זה בגיל צעיר, ולכן זה לא היה כל כך מורגש. הם היו מוכנים לזה למרות שהם האשימו את עצמם במה שקרה, שאלו את עצמם איפה הם טעו. לאמא היה יותר קשה. אני גם יותר מחוברת אליה. הסברתי להם שהם הכי מקסימים ושהם הכי פינקו אותי בעולם ושקיבלתי מהם יחס וחינוך מדהימים. מה גם שהם ראו מגיל צעיר שאני יוצאת דופן והבינו שמשהו קורה אצלי, משהו שונה". [הדגש]משהו שהביא אותך לעמוד מולם בשמלה.[סדגש] "כשהיינו קטנות אחותי ואני היינו מחליפות שפתונים ועקבים. כל אחת הייתה גונבת את תיק האיפור של אמא, ואז רגע לפני שאמא הייתה מגיעה היינו מוחקות כל סימן מהפנים. הייתי טום-בוי ששיחקה עם ברביות כמו עם חיילים. השינוי שעברתי היה בשבילי, שאוכל לחיות טוב עם עצמי. לא שיקרתי לאף אחד, עשיתי את זה כדי שיהיה לי קל לשרוד. אני חיה חיים נורמליים. חוץ מזה היום זה דבר נורמלי, לגיטימי, לא כמו פעם. כל החיים הסתכלתי על בנים והתעניינתי בהם. כשהייתי אתם אחד על אחד היה מתח באוויר. לחץ. אף פעם לא נמשכתי לבנות. לרגע לא התלבטתי למי אני נמשכת". [הדגש]ולאיזה גברים את נמשכת? יש לך גבר חלומות?[סדגש] "אין לי גבר חלומות. הם פשוט קיימים, אז לא צריך לחלום עליהם. לא חסרים כאן גברים מאוד יפים. אני אוהבת אותם אתלטיים, חלקים, אסתטיים, שלא מרימים את האף. בארץ הרבה מהם כאלה. אני מסתדרת הכי טוב עם גברים, רק רוצה שיהיו עדינים, רגישים ורומנטיים. אני אוהבת גברים ישראלים, אבל אני לא מכבדת אותם, כי הם לא מכבדים את עצמם". [הדגש]אבל בכל זאת כיבדת מישהו. עד לאחרונה היה לה חבר רציני רציני, שלוש שנים וחצי.[סדגש] "הכרתי אותו בחיי הלילה בתל-אביב, ומתישהו עברנו לגור ביחד. דרור היה בוגר ממני, בן 37, וידע לתת לי להרגיש טוב. הוא חיזר אחרי, הביא לי מתנות, פרחים והוציא אותי לבלות במסעדות ובתי קפה. היינו 24 שעות ביממה ביחד. יצא לי להכיר את המשפחה של דרור, אהבו אותי מאוד. בחגים אהבתי להיות אצלם. הם נתנו לי הרגשת ביטחון. בהתחלה היה לא נעים, אבל ההתחלה תמיד לא נעימה. זרקו לנו יציאות על חתונה, אבל אני לא ממהרת לקבל את החותמת. הם לא הציקו על העבר שלי, זה לא עניין אותם, והם ראו בי אישה לכל דבר. הרגשתי כלפיו חיבור מיוחד, משהו נפשי. כשבילינו באילת היה לנו קליק מטורף, הבנתי שזה הבן אדם שהייתי רוצה לחיות אתו. אבל נפרדנו לפני כמה חודשים". [הדגש]למה?[סדגש] "הבנתי שהוא יותר מדי בוגר בשבילי. היה קשה לתקשר. כל מה שאני עוברת הוא כבר עבר. זה לא מסתדר. הוא כבר לא הבן אדם שאני יכולה לחיות אתו כל החיים. היה לי מאוד קשה, כי התרגלתי אליו, אבל לא רציתי להישאר מתוך הרגל. היום אני חיה בדירה שכורה עם שני כלבים. הוא הבין שאני צריכה להיות לבד עם עצמי, וגם אני הבנתי שצריך לשחרר אותו, שיקים משפחה ויביא ילדים לעולם". [הדגש]נושא רגיש, ילדים.[סדגש] "למה? אני רואה את עצמי מקימה משפחה גם עם ילדים מאומצים. בעתיד ארצה אפילו 12 ילדים, עכשיו אני פשוט לא מוכנה לזה עדיין. אני רוצה לראות עולם, אין לי מספיק ניסיון להעביר לילד משלי. ילד זקוק לכל תשומת הלב האפשרית. אני מאמינה שרק ביום שבו אתבסס כלכלית אוכל לתת לו כל דבר שיצטרך". [הדגש]עכשיו, כשאת פנויה, את קשה להשגה?[סדגש] "קשה להשגה? בלתי אפשרית. לא טוב לקפוץ מקשר לקשר. צריך להתנקות מהקודם ולא להשוות בין גברים. אני גם לא בחורה של סטוצים, חשוב לי להיסחף ברומנטיקה, רגשות, מישהו שאתו אוכל לשכוח מכל העולם. רוצה ג'נטלמן שיתייחס אלי בכבוד. אני מכירה את כל המשחקים. כשהייתי צעירה נפלתי לשקרים של גברים, אבל למדתי מהניסיון. לחזר זה לא רק לרוץ להביא פרחים מהשדה. הוא צריך להתאמץ, ולא רק לחשוב איך להכניס אותי למיטה".
 

ליטל ו

New member
קודם כל,

סחתיין שטרחת להעלות את זה, ותודה :) בעניין הכתבה - א. נו, זה משמים ובנאלי, אין לי כוח לקרוא את זה עד הסוף, אבל לפי ההתחלה זה נראה נורמאלי לגמרי ולא בעייתי במיוחד. אני מניחה שהבעיה נמצאת איפשהו אחר כך. מישהו מוכן להצביע עליה? ב. אל אל קוקסינל זו אחת מקריאות החוגגים בכיכר אחרי שדנה ניצחה באירווויזון (אם אני לא טועה, זה בהשראת אוהדי הפועל ירושלים שבדיוק זכו באיזה משחק חשוב והגיעו לכיכר במחשבה שעל כך החגיגה). אני רואה שזה פוגע ובעייתי לאנשים שלא מכירים, שזה רוב העולם, ובעייתי מכיוון חינוך הציבור, אבל אצלי לפחות זה מקושר לגאווה. אוף, נראה לי שאני הולכת להכריז reclaim של המילה קוקסינל. אני יודעת שאני הייתי גאה להזדהות ככזו, אז חאלס, נמאס. אני קוקסינל, שלום <bg>
 
...

בראש הכתבה מצד שמאל, יש את הסמן שכולנו מכירים מהטלוויזיה שפירושו – לא לילדים. כאן התחילו העצבים שלי להתעורר. צ'אנס לטראנס משנה: כך הפכו הטרנסקסואליות לתופעה חברתית סוחפת,ובאופן מפתיע, גם לפנטזיה מינית לגיטימית של גברברי ישראל יוסי אליאס דניאלה דנילוב ממש לא לבד. הפיכתה לסמל סקס כל-ישראלי בחסות הפרסומת למד-לאב של אסקייפ וההתמודדות על תואר נערת פלייבוי הישראלית הן רק ציון דרך נוסף בכניסתן הדרמטית של הטרנסיות (כינוי מקוצר לטרנסקסואליות) למאגר הפנטזיות המיניות של גברי ישראל בשנים האחרונות. מה שהתחיל בדנה אינטרנשיונל כאייקון פופ לגיטימי בכל בית, תפס תאוצה וחלחל עמוק – קודם כל בתל אביב, ובהמשך התפשט גם לפריפריה. בהחלט מדובר במגמה. באווירת ההכל-הולך של דור ה-SMS, כשהפתיחות המינית חוצה את כל הגבולות המוכרים מפעם, מצטרפות בכל שנה עשרות בנות חדשות לחגיגה. מה אתם יודעים, אפילו במוסף "הארץ" דנו בתופעה לאחרונה, במעונבות המתבקשת כמובן. הקוקסינליות החדשות קוקסינליות מדוגמות נכנסות חינם למסיבות, בעיקר למסיבות גייז, לא מעט בגלל האטרקציה שהן מהוות דווקא לקהל הסטרייטי שפוקד את המסיבות האלה. שמעון שירזי, מראשי חיי הלילה של תל אביב, שמארגן את ליין מסיבות הגייז במועדון ה-TLV, לא גובה תשלום מטרנסיות: "אני בהחלט מחזר אחרי קוקסינליות שיבואו למסיבות שלי, בהחלט. זה כבר מעבר לאטרקציה, זה משהו שאי אפשר בלעדיו. בכל המסיבות מחזרים אחריהן. זה כבר הגיע למצב שאפילו לאירועים יחצניים ומסיבות השקה הן מוזמנות, כדי להכניס צבע ואקשן. הן כבר לא נראות מצועצעות או מחופשות כמו פעם, שישר אתה יכול להגיד לעצמך 'וואו, הנה קוקסינל'. זה קוקסינליות שלא צריכות איפור כבד או פאייטים או לבוש אגרסיבי מדי. הן יכולות לשים על עצמן ג'ינס וטי-שירט ולהיראות אישה לכל דבר. אלא הקוקסינליות החדשות, קוקסינליות של שנות האלפיים, שלא צריכות להקצין את הנשיות שלהן – במיוחד בעידן של היום, של הסיליקון והבוטוקס והניתוחים והפלסטיקה. זה עשוי טוב, והן נראות טוב – נשיות יותר, עד כדי כך שגם אנחנו, בתוך הקהילה, שיש לנו טביעת עין מצוינת על כל אחד, קשה לנו להבדיל ואנחנו נופלים בפח". "וזאת בדיוק הסיבה שיותר ויותר גברים סטרייטים למהדרין לא נרתעים מלהתרועע עם קוקסינליות, שלא לומר מעבר לזה", מחזקת נטע צוובנר, מהפיק-אפ בר התל אביבי המצליח לנסקי, "אני רואה את הקוקסינליות מגיעות, בדרך כלל בחבורה, נראות סוף הדרך ומרעישות כמו שצריך כדי למשוך תשומת לב, במיוחד של סטרייטים. והם אכן מקבלות את תשומת הלב שהן רוצות". ואיך זה מתפתח? "הן תופסות גברים שחבל על הזמן. הכי מצחיק שמי שהכי נמשכים אליהן הם דווקא הערסים. הם נמשכים למוחצנות הזו. לערסים חשוב להיראות עם בחורה כוסית לא נורמלית, ואני כבר לא בטוחה שעקרוני להם לדעת אם מדובר באישה או בגבר שעבר ניתוח מין. העיקר שהם יכולים להתקשט בבחורה כוסית לידם, בדיוק כמו שהם מתגאים בב.מ.וו. שלהם. ככה זה עובד בדרך כלל. אם זה ממשיך משם למיטה, אין לי מושג". ללירון חן (השם האמיתי, כמו כל השמות בכתבה, שמור במערכת), בת 28, שעברה ניתוח לשינוי מין לפני מספר שנים, דווקא יש מושג. "אני הייתי במיטה רק עם סטרייטים", היא מספרת, "יש הרבה גברים שאוהבים את זה, סטרייטים אמיתיים שמתים לנסות. בכלל, אני בטוחה שמרבית הגברים – גם אם הם לא ממש מודעים לזה – מתים לנסות את זה עם טרנסקסואליות. אני יכולה להתחייב לך שאין דבר כזה שגבר לא ירצה להיות אתנו. אנחנו נראות טוב, פצצות לא נורמליות, ויש בנו משהו מסתורי שמעניין גברים. לי יש חבר סטרייט שמפרנס אותי ועוזר לי בכל. הוא נותן לי לחיות את החיים שלי בשקט ואני נותנת לו לחיות את החיים שלו בשקט". איך קורה שגבר סטרייט מוצא את עצמו עם קוקסינלית? "יש כמה סוגים. יש את אלה שמתילים אתי כי אני נראית אישה לכל דבר, ואחרי שאני מספרת הם בוחרים לוותר. אבל יש גם הרבה מאוד סטרייטים שתוך כדי שיחה מבינים שאני טרנסקסואלית, אז הם משחקים אותה יענו מאצ'ואים גבריים כאלה שנגעלים מהדברים האלה, כי לא נעים להם מהחברים שאתם – אבל בתוך תוכם הם יודעים שהם מתים לנסות את זה. אני קולטת כשאני מספרת להם, הם עושים את עצמם כאילו מתחרטים כזה, אבל לאט לאט הם מנסים כן להיכנס לזה. יש רווקים, יש נשואים. הם מנסים להגיד שהם אף פעם לא ניסו ושזה מסקרן משהו. אז בהתחלה רק קראתי את שפת הגוף שלהם, ובהמשך זה כבר נגמר במיטה. אני יודעת שגבר שנמצא אתנו עובר חוויה מינית מדהימה ומשגעת. זה יכול לשגע אותו. אם הם רוצים – הם רומזים, אין שום בעיה. תאמין לי שאני מריחה אותם מקילומטרים. אני יודעת בדיוק מה הם רוצים ומה הם לא רוצים". הם שוכבים גם עם בנות שלא חתכו? "אני יודעת על הרבה שכן". מיכל גל, בת 29, שעברה ניתוח לשינוי מין לפני חמש שנים: "הפתיחות המינית עברה שינוי כל כך גדול שהיום כבר עושים את הכל. אז אתנו לא ישכבו? בזמן האחרון נהיה יותר מעניין במסיבות, יותר אקשן. אנשים פתוחים יותר ואין לא סטיגמה ולא כלום. מסתכלים עלי כעל בחורה יפה ולא יותר מזה. פנים חלקות, גוף חלק, חזה שופע, רגליים נהדרות. אישה לחלוטין". לימור, בת 18, שעדיין לא עברה ניתוח לשינוי מין: "יש כאלה שהקטע שלהם זה דווקא קוקסינליות לא מנותחות. הרבה בנות דוחות את הניתוח, אוהבות את הקטע הזה של עמעום – לגמרי כוסיות, אבל עם איבר". "כל העניין הזה של הקוקסינלים וההומואים והסטרייטים זה עידן שונה לחלוטין", מסכים שירזי, "הנקודה המשמעותית היא שהסטרייטים, בעיקר בערים הגדולות כמובן, כבר מזמן חצו את הקו הזה של להיכנס למסיבה של גייז, זה כבר לא מפחיד אותם. ובפנים הם פוגשים בנשים, חלקן נשים עם בולבול לשעבר או לא לשעבר, אבל זה כבר לא משהו שמרתיע אותם מלהיות אתן או להתחבר אתן. אולי להיפך. זה עושה להם קיק והם נכנסים לקטע הזה, וזה כבר לא קשור אם זה קוקסינל. הכל הפך להיות לגיטימי ואחיד. וזה שקוקסינליות כבר לא לובשות גלאם של פעם, אלא נראות בגלאם אבל כמו אישה אמיתית, זה פתאום מקרב את האנשים יותר ויותר. זו בדיוק הסיבה שאצלי במסיבות אין שירותים נפרדים לבנים ולבנות. אני מאמין באחידות, ואני נותן הוראה לאנשי הביטחון שכולם נכנסים לכל חדרי השירותים. מי אני שאחליט בשביל הקוקסינלים לאיזה שירותים להיכנס? ככה זה צריך להיות בחיי לילה. כשאתה נכנס לתוך מסיבה אתה נכנס לתוך פנטזיה. מהשירותים ועד לרחבת הריקודים הכל יכול לקרות, ואם משהו עצור במסיבה, אז זו לא מסיבה טובה לדעתי. מבחינתי להיכנס למסיבה זה להיכנס לתוך פנטזיה של אהבה חופשית". חזה מדהים, איבר פעיל מקום מפגש נוסף, על רקע מיני, של קוקסינליות וגברים הוא האינטרנט כמובן – צ'טים, פורומים ואתרי היכרויות. בשולי התופעה אפשר למצוא גם כאלה שמציעות את גופן תמורת תשלום. הודעות כמו "קוקסינל נותן שירותי מין. זין גדול עומד ופעיל, חזה מדהים וגוף חטוב וחלק", או הצעות מצד גברים כגון "בחור נאה מאזור המרכז מעוניין בקשר דיסקרטי עם קוקסינל, גם בתשלום", הן לא משהו שתתקשו למצוא ברשת. "יש הרבה שמציעות את הגוף שלהן", מאשרת מיכל, "הרבה עשו את זה למטרה כספית, כדי לממן ניתוח, ואז נפלו בפח. מדובר בהומואים נשיים, אבל לא יותר מזה. אז מה הם עשו? ניתוח. בסוף הם מגלים שמה שהם עשו זה לא נכון, הם לא הרגישו באמת אישה בגוף של גבר והם סתם הרסו את החיים שלהם. לכן לא כל הומו צריך לעשות את השינוי הזה, רק מי שבאמת מרגיש כאישה שלכודה בגוף של גבר. צריך לזכור שזה ניתוח קשה מאוד, 12 יום בבית חולים, קשורים למיטה, בלי אוכל, רק עם אינפוזיות".
 

ליאתו

New member
סתם רצתי לקנות!

תודה תודה על העבודה. בכל אופן, כתבתי למטה - אני יכולה לכתוב על זה משהו, מן 150 מילים, אבל עד מחר בערב, ומזווית פמיניסטית - משהו על ייצוג פוגע של נשים, על הצגתן כאובייקט מיני, כאובייקט של פנטזיה גברית ותו לא וכו'. נראה לכם עדיף אולי שטרנסית תכתוב על זה, כי אני בכל זאת, מישהי מצד? את הראיון עם דניאלה דווקא אהבתי, בדיוק בגלל שהכתבת, למרות שחיפשה את הצהוב וכו', נתנה לדניאלה לדבר לכל אורך הראיון, הביאה את דבריה, שהיו מאוד מעניינים, לדעתי, היא בחורה מעניינת שעושה בדיוק את ההיפך ממה שהכתבת ציפתה ממנה.
 
למעלה