כוכב אחד לא מעז
- פותח הנושא סאביבית
- פורסם בתאריך
ביקורת מדוייקת למדי
או לפחות תואמת למדי לדעותי. בסה"כ הוא מחמיא לאלבום, רק טוען שהוא אינו חדשני ואני מסכימה איתו ב-100%. השאלה היחידה היא האם זה טוב או רע, וכאן זו כבר העדפה אישית של כל אחד. אני אוהבת את מתי כספי הקלאסי, ואני לא מצפה שהוא "ישתנה לי" פתאום. קל לדרוש מאמן צעיר שיהיה חדשני, אבל אם היית חדשני ופורץ דרך בצעירותך, ומצאת את הדרך ונשארת בה, זה לא נראה לי דבר רע. אמן טוב לא חייב להיות זיקית ולהמציא את הגלגל בכל אלבום. מדונה מנסה להמציא את עצמה כל פעם מחדש כדי להיות "אין" אבל היא זמרת פופ, אסור לה להתיישן. מולה ניצבת כמות מכובדת של אמנים שהתבגרו בכבוד ושמרו לאורך כל שנות יצירתם על קו מוזיקלי מסויים בהצלחה רבה. בסיכומו של דבר, בגיל 50 אתה מי שאתה; אני באמת לא מצפה ממתי כספי שישנה פתאום את סגנונו המוזיקלי, מעטים האמנים בגילו שעושים זאת. יחד עם זאת, אני חייבת לציין שלשמוע משהו חדשני ומרגש ממתי היה יכול להיות משמח וגם מעניין יותר, ללא ספק. ראוי לציון יוני רכטר, שבאלבומו האחרון מלפני שנתיים היתה רעננות וחדשנות שהפתיעה רבים (לטובה) וזה היה תענוג צרוף לקבל את זה, בעיקר ממישהו בגילו ובמעמדו. האם הייתי מתאכזבת אם האלבום של רכטר לא היה מחדש לי כלום? לא, כי אני אוהבת אותו כמו שהוא, והייתי מסתפקת בשמחה בעוד שירים טובים בסגנונו הותיק והאהוב עלי עד מאד. בפרט, תמיד יתכן מצב שבו סטיה מהקו המוזיקלי האהוב לא תתקבל יפה ולא תקלע לדעת המאזינים (ובנימה הסובייקטיבית של דבריי, אני בהחלט מתכוונת בראש ובראשנה לעצמי). הדבר היחיד שממש צרם לי בביקורת היתה המסקנה שלו: "אפשר להניח שדווקא במקרה של כספי, חיבור לחברת תקליטים גדולה היה מכוון אותו למקום קצת יותר פופולרי, ועוזר לו להתחדש" עליה יש לי רק לומר: פחחחח!
על מה הוא מבלשט, לעזאזל?! חברות התקליטים הגדולות מחבקות את המיינסטרים בשתי ידיים, הדבר האחרון שהן היו רוצות זה שמתי כספי יתחיל לעשות להן ניסויים מוזיקליים באולפן. לא ולא, חברות התקליטים היו רוצות עוד אלבום מתי כספיי קלאסי שכולם יוכלו לרכוש לחג. מתי כספי עמד במשימה בכבוד, האבסורד הוא שהוא עשה זאת דווקא בלייבל של האוזן השלישית, שם אני נוטה להאמין שהוא היה יכול ליצור באופן משוחרר מלחצי רייטינג (לפחות באופן יחסי).
או לפחות תואמת למדי לדעותי. בסה"כ הוא מחמיא לאלבום, רק טוען שהוא אינו חדשני ואני מסכימה איתו ב-100%. השאלה היחידה היא האם זה טוב או רע, וכאן זו כבר העדפה אישית של כל אחד. אני אוהבת את מתי כספי הקלאסי, ואני לא מצפה שהוא "ישתנה לי" פתאום. קל לדרוש מאמן צעיר שיהיה חדשני, אבל אם היית חדשני ופורץ דרך בצעירותך, ומצאת את הדרך ונשארת בה, זה לא נראה לי דבר רע. אמן טוב לא חייב להיות זיקית ולהמציא את הגלגל בכל אלבום. מדונה מנסה להמציא את עצמה כל פעם מחדש כדי להיות "אין" אבל היא זמרת פופ, אסור לה להתיישן. מולה ניצבת כמות מכובדת של אמנים שהתבגרו בכבוד ושמרו לאורך כל שנות יצירתם על קו מוזיקלי מסויים בהצלחה רבה. בסיכומו של דבר, בגיל 50 אתה מי שאתה; אני באמת לא מצפה ממתי כספי שישנה פתאום את סגנונו המוזיקלי, מעטים האמנים בגילו שעושים זאת. יחד עם זאת, אני חייבת לציין שלשמוע משהו חדשני ומרגש ממתי היה יכול להיות משמח וגם מעניין יותר, ללא ספק. ראוי לציון יוני רכטר, שבאלבומו האחרון מלפני שנתיים היתה רעננות וחדשנות שהפתיעה רבים (לטובה) וזה היה תענוג צרוף לקבל את זה, בעיקר ממישהו בגילו ובמעמדו. האם הייתי מתאכזבת אם האלבום של רכטר לא היה מחדש לי כלום? לא, כי אני אוהבת אותו כמו שהוא, והייתי מסתפקת בשמחה בעוד שירים טובים בסגנונו הותיק והאהוב עלי עד מאד. בפרט, תמיד יתכן מצב שבו סטיה מהקו המוזיקלי האהוב לא תתקבל יפה ולא תקלע לדעת המאזינים (ובנימה הסובייקטיבית של דבריי, אני בהחלט מתכוונת בראש ובראשנה לעצמי). הדבר היחיד שממש צרם לי בביקורת היתה המסקנה שלו: "אפשר להניח שדווקא במקרה של כספי, חיבור לחברת תקליטים גדולה היה מכוון אותו למקום קצת יותר פופולרי, ועוזר לו להתחדש" עליה יש לי רק לומר: פחחחח!
אני עדיין לא מצליחה להבין את ההגיון
"להתחדש = ללכת למקום פופולרי"? אני כנראה מפספסת כאן משהו, כי לי זה נשמע אוקסימורוני למדי. מה חדשני בלהיות פופולרי או מיינסטרימי? ומה בדיוק אמור מתי כספי לעשות כדי להיות פופולרי - להישמע כמו עידן רייכל? האלבום הנוכחי אולי לא מכיל להיטים, אבל הוא בהחלט פונה לקהל המעריצים הנאמן של כספי, הוא מכיל בלדות נעימות לאוזן, הוא נשמע טוב... אני לא מצליחה לדמיין את מתי הופך לפופולרי פתאום אצל הנוער, נגיד, והופך להיות עידן רייכל החדש, או הראל מיואל, או היהודים. אני הבנתי את הכוונה ב"להתחדש" בכך שמתי יצור משהו שיהיה ב-2005 כמו ש"מאוחרי הצלילים" היה ב-73'. אגב, יוני רכטר שהזכרתי בהודעתי הקודמת, אכן חידש באלבומו האחרון, והיו שם דברים מאד שונים מהיצירה הרגילה שלו (ודווקא פחות פופולריים ומיינסטרימים), ולא ראיתי שזה שינה משהו מבחינת הפופולריות שלו - מי שאהב את רכטר המשיך לאהוב, לא ראיתי המוני מעריצים חדשים מצטרפים ב"וואלה, רכטר הזה, איך לא גילינו אותו עד עכשיו?!". לגבי העובדה שלפעמים אמן מבקש יותר כסף ממה שחברת התקליטים מוכנה לתת - נו, ברור, זה קורה באופן שיגרתי (ולא רק בתחום המוזיקה). אני מסכימה עם הנקודה הזו, אבל לא מבינה בדיוק איך היא מתקשרת לדיון.
"להתחדש = ללכת למקום פופולרי"? אני כנראה מפספסת כאן משהו, כי לי זה נשמע אוקסימורוני למדי. מה חדשני בלהיות פופולרי או מיינסטרימי? ומה בדיוק אמור מתי כספי לעשות כדי להיות פופולרי - להישמע כמו עידן רייכל? האלבום הנוכחי אולי לא מכיל להיטים, אבל הוא בהחלט פונה לקהל המעריצים הנאמן של כספי, הוא מכיל בלדות נעימות לאוזן, הוא נשמע טוב... אני לא מצליחה לדמיין את מתי הופך לפופולרי פתאום אצל הנוער, נגיד, והופך להיות עידן רייכל החדש, או הראל מיואל, או היהודים. אני הבנתי את הכוונה ב"להתחדש" בכך שמתי יצור משהו שיהיה ב-2005 כמו ש"מאוחרי הצלילים" היה ב-73'. אגב, יוני רכטר שהזכרתי בהודעתי הקודמת, אכן חידש באלבומו האחרון, והיו שם דברים מאד שונים מהיצירה הרגילה שלו (ודווקא פחות פופולריים ומיינסטרימים), ולא ראיתי שזה שינה משהו מבחינת הפופולריות שלו - מי שאהב את רכטר המשיך לאהוב, לא ראיתי המוני מעריצים חדשים מצטרפים ב"וואלה, רכטר הזה, איך לא גילינו אותו עד עכשיו?!". לגבי העובדה שלפעמים אמן מבקש יותר כסף ממה שחברת התקליטים מוכנה לתת - נו, ברור, זה קורה באופן שיגרתי (ולא רק בתחום המוזיקה). אני מסכימה עם הנקודה הזו, אבל לא מבינה בדיוק איך היא מתקשרת לדיון.
אני אתחיל מהסוף
עניין חברת התקליטים מוזכר שם בהקשר של אולי "נזיפה" בכספי שעזב את חברת התקליטים או לחילופין "נזיפה" בחברת התקליטים אז מצאתי לנכון לציין את העובדה שלי בעצמי לא הייתה כל כך ברורה. ובקשר ל"להתחדש" - אולי בשביל כספי להיות מיינסטרימי זה חידוש (בשבילו) ואם תיקחי למשל את דני רובס שבשני התקליטים הראשונים שלו היה מאוד נישתי פתאום בשלישי הוא נהייה מיינסטרים (אם התכוון או לא) אז עובדה שזה כן יכול לקרות.
עניין חברת התקליטים מוזכר שם בהקשר של אולי "נזיפה" בכספי שעזב את חברת התקליטים או לחילופין "נזיפה" בחברת התקליטים אז מצאתי לנכון לציין את העובדה שלי בעצמי לא הייתה כל כך ברורה. ובקשר ל"להתחדש" - אולי בשביל כספי להיות מיינסטרימי זה חידוש (בשבילו) ואם תיקחי למשל את דני רובס שבשני התקליטים הראשונים שלו היה מאוד נישתי פתאום בשלישי הוא נהייה מיינסטרים (אם התכוון או לא) אז עובדה שזה כן יכול לקרות.
עדיין, אני לא מצליחה להתחבר לדברייך
בשביל מתי להיות מיינסטרימי זה חידוש? ממתי? נכון שהפופולריות של מתי כיום היא לא מה שהיתה בשנות ה-70 וה-80, אבל כאמן, מאז "מאחורי הצלילים" אני לא חושבת שהוא אי פעם עשה מוזיקת שוליים, משהו אקצנטרי ומוזר. אפשר לומר שהקהל הנאמן הוא כיום כבר לא צעיר ברובו (בפורומים יש קהל צעיר, אבל מספיק להגיע להופעות ולהסתכל ימינה ושמאלה כדי לראות את הגיל הממוצע); אפשר לומר שהאלבומים החדשים לא נמכרים באותה הצלחה כמו הישנים; אבל מתי מתי הפסיק להיות מיינסטרים ולא סיפרו לי? אולי הבעיה היא בכלל בהגדרה שלנו את המושג "מיינסטרים". נדמה לי שאת רואה את זה כמדד לפופולריות, או לפי כמות המכירות (או אולי חושבת שזו נקודת המבט של המבקר). יש הרבה מאד אמנים ולהקות מצליחים בארץ ובעולם שלמרות ההצלחה והפופולריות (לפחות בקהלים מסויימים) עדיין קשה לקרוא למוזיקה שלהם "מיינסטרים". את הקשר לדוגמה של רובס בכלל לא הבנתי. "בדרך אל האושר" (האלבום השלישי) הצליח לא כי דני חידש בו משהו, הוא היה בדיוק אותו רובס; הוא פשוט היה קצת יותר קופצני וקליט, ואם תרצי אפשר לומר שהוא היה יותר מיינסטרימי, בהחלט. זה לא שהוא הפסיק לכתוב בלדות על אהבה, פשוט כמה מהן קיבלו מנגינה קצבית יותר, וזה עזר: הרבה יותר קל להשמיע ברדיו ולהפוך ללהיטים שירים כמו "איך הוא שר", "בדרך אל האושר" ו"משהו מישהו" שהם קצרים וקצביים מאשר בלדות שקטות על אהבה (וגם כאלה היו באלבום הזה, ובפרט באלה שאחריו). האם השירים האלה היו משהו "חדשני" מבחינה מוזיקלית או מבחינת רובס בפרט? לדעתי לא. הם פשוט היו קליטים יותר, זה הכל. בסופו של דבר אחרי שההמולה הזמנית שכחה, חובבי הלהיטים עברו לאמן הבא, אבל הקהל שאוהב את רובס בזכות שאר השירים נותר מסור ונאמן עד עצם היום הזה.
בשביל מתי להיות מיינסטרימי זה חידוש? ממתי? נכון שהפופולריות של מתי כיום היא לא מה שהיתה בשנות ה-70 וה-80, אבל כאמן, מאז "מאחורי הצלילים" אני לא חושבת שהוא אי פעם עשה מוזיקת שוליים, משהו אקצנטרי ומוזר. אפשר לומר שהקהל הנאמן הוא כיום כבר לא צעיר ברובו (בפורומים יש קהל צעיר, אבל מספיק להגיע להופעות ולהסתכל ימינה ושמאלה כדי לראות את הגיל הממוצע); אפשר לומר שהאלבומים החדשים לא נמכרים באותה הצלחה כמו הישנים; אבל מתי מתי הפסיק להיות מיינסטרים ולא סיפרו לי? אולי הבעיה היא בכלל בהגדרה שלנו את המושג "מיינסטרים". נדמה לי שאת רואה את זה כמדד לפופולריות, או לפי כמות המכירות (או אולי חושבת שזו נקודת המבט של המבקר). יש הרבה מאד אמנים ולהקות מצליחים בארץ ובעולם שלמרות ההצלחה והפופולריות (לפחות בקהלים מסויימים) עדיין קשה לקרוא למוזיקה שלהם "מיינסטרים". את הקשר לדוגמה של רובס בכלל לא הבנתי. "בדרך אל האושר" (האלבום השלישי) הצליח לא כי דני חידש בו משהו, הוא היה בדיוק אותו רובס; הוא פשוט היה קצת יותר קופצני וקליט, ואם תרצי אפשר לומר שהוא היה יותר מיינסטרימי, בהחלט. זה לא שהוא הפסיק לכתוב בלדות על אהבה, פשוט כמה מהן קיבלו מנגינה קצבית יותר, וזה עזר: הרבה יותר קל להשמיע ברדיו ולהפוך ללהיטים שירים כמו "איך הוא שר", "בדרך אל האושר" ו"משהו מישהו" שהם קצרים וקצביים מאשר בלדות שקטות על אהבה (וגם כאלה היו באלבום הזה, ובפרט באלה שאחריו). האם השירים האלה היו משהו "חדשני" מבחינה מוזיקלית או מבחינת רובס בפרט? לדעתי לא. הם פשוט היו קליטים יותר, זה הכל. בסופו של דבר אחרי שההמולה הזמנית שכחה, חובבי הלהיטים עברו לאמן הבא, אבל הקהל שאוהב את רובס בזכות שאר השירים נותר מסור ונאמן עד עצם היום הזה.
ורק כדי לחדד את הנקודה
רובס היה מאז ומעולם מיינסטרים. הוא לא היה אמן מחתרת, או יוצר שוליים - גם כשהוא לא היה פופולרי בקרב הקהל הרחב, המוזיקה שלו לא היתה משהו חדשני ופורץ דרך (וזה לא נאמר לרעה, אמן יכול להיות יוצר נפלא מבלי להיות על הקצה, או להמציא צליל שאף אחד עוד לא שמע. אהבתי הגדולה לרובס היא לא כיוון שהוא חידש לי משהו, אלא פשוט כיוון שאת מה שהוא עושה הוא עושה טוב, ואני אוהבת את המוזיקה שלו מתחברת אליה). הוא הפך לפופולרי כשהמיינסטרים שלו נהיה יותר קליט וקל לעיכול עבור מאזין הרדיו הממוצע, וברגע שהוא חזר לכתוב שירים עם פוטנציאל נמוך להיות להיטי רדיו, גם הפופולריות שכחה, אבל זה לא אומר שהשירים האלה לא היו מיינסטרים. סתם אנקדוטה - לפעמים הרדיו מפתיע אותך. אתמול בצהרים שמעתי פתאום ברדיו את "שפת הגוף" של רובס, שיר די עלום שמעולם לא הייתי מאמינה שאני אשמע סתם כך ברדיו (ולא בתוכנית מיוחד המוקדשת לו). הייתי כ"כ בהלם שלקח לי כמה שניות לקלוט שאני באמת שומעת את זה... (זה היה קצת לפני השעה 14, באחת התחנות של קול ישראל שהרדיו ברכב מכוון עליהן תמידית, אולי בתוכנית של יהורם גאון?)
רובס היה מאז ומעולם מיינסטרים. הוא לא היה אמן מחתרת, או יוצר שוליים - גם כשהוא לא היה פופולרי בקרב הקהל הרחב, המוזיקה שלו לא היתה משהו חדשני ופורץ דרך (וזה לא נאמר לרעה, אמן יכול להיות יוצר נפלא מבלי להיות על הקצה, או להמציא צליל שאף אחד עוד לא שמע. אהבתי הגדולה לרובס היא לא כיוון שהוא חידש לי משהו, אלא פשוט כיוון שאת מה שהוא עושה הוא עושה טוב, ואני אוהבת את המוזיקה שלו מתחברת אליה). הוא הפך לפופולרי כשהמיינסטרים שלו נהיה יותר קליט וקל לעיכול עבור מאזין הרדיו הממוצע, וברגע שהוא חזר לכתוב שירים עם פוטנציאל נמוך להיות להיטי רדיו, גם הפופולריות שכחה, אבל זה לא אומר שהשירים האלה לא היו מיינסטרים. סתם אנקדוטה - לפעמים הרדיו מפתיע אותך. אתמול בצהרים שמעתי פתאום ברדיו את "שפת הגוף" של רובס, שיר די עלום שמעולם לא הייתי מאמינה שאני אשמע סתם כך ברדיו (ולא בתוכנית מיוחד המוקדשת לו). הייתי כ"כ בהלם שלקח לי כמה שניות לקלוט שאני באמת שומעת את זה... (זה היה קצת לפני השעה 14, באחת התחנות של קול ישראל שהרדיו ברכב מכוון עליהן תמידית, אולי בתוכנית של יהורם גאון?)
את מפספסת את הנקודה העיקרית
אין קשר בין המושג 'מיינסטרים', לבין מוזיקה פשוטה, קליטה, לא חדשנית וכו'. המושג מתייחס לפעמים לכל מיני אלמנטים של הלחנה, אבל בעיקר לכאלה של סאונד, הפקה וביצוע. למשל, השיר Toxic של בריטני ספירס הוא ממש לא שיר סטנדרטי משום בחינה הלחנתית (שימי לב למלודיית השירה הביזארית למדי), אבל הצליל והביצוע שלו מאד מעודכנים, ולכן הוא כן שייך למיינסטרים, בעוד שירים פשוטים יותר, אך כאלה שמופקים ומעובדים בצורה פחות עדכנית, לא ייכנסו למיינסטרים. מתי כספי אכן פעל במיינסטרים בשנות השבעים והשמונים, כיוון שהצליל שלו היה מקובל ופופולרי יחסית, אבל האלבומים שלו משנות התשעים לא ספגו אליהם את האופנות החדשות בתחום הסאונד וההפקה, ולכן המוסיקה שלו התחילה לפנות יותר ויותר אל קהל נישתי, ופחות אל הקהל הרחב.
אין קשר בין המושג 'מיינסטרים', לבין מוזיקה פשוטה, קליטה, לא חדשנית וכו'. המושג מתייחס לפעמים לכל מיני אלמנטים של הלחנה, אבל בעיקר לכאלה של סאונד, הפקה וביצוע. למשל, השיר Toxic של בריטני ספירס הוא ממש לא שיר סטנדרטי משום בחינה הלחנתית (שימי לב למלודיית השירה הביזארית למדי), אבל הצליל והביצוע שלו מאד מעודכנים, ולכן הוא כן שייך למיינסטרים, בעוד שירים פשוטים יותר, אך כאלה שמופקים ומעובדים בצורה פחות עדכנית, לא ייכנסו למיינסטרים. מתי כספי אכן פעל במיינסטרים בשנות השבעים והשמונים, כיוון שהצליל שלו היה מקובל ופופולרי יחסית, אבל האלבומים שלו משנות התשעים לא ספגו אליהם את האופנות החדשות בתחום הסאונד וההפקה, ולכן המוסיקה שלו התחילה לפנות יותר ויותר אל קהל נישתי, ופחות אל הקהל הרחב.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.