פנינה ושלושת הדובים
New member
כולכן מספרות על החמות (ארוך מאוד)
אני אספר לכן קצת על.......אמא שלי... קודם כל להבהרה, אני אוהבת מאוד את אמא שלי וקצת עצוב לי לספר את זה אבל זה מה יש ולא בחרתי את המשפחה שלי (בבחירת החמות בחרתי טוב יותר מסתבר) נתחיל בזה שבגיל 13 חסכתי 5 ש"ח באגורות (סכום עתק בזמנו בעיקר לילדה בגיל הזה) וביום הולדת שלה חיפשתי מתנה מיוחדת. כמובן ש5 ש"ח זה עדיין לא סכום בשמים, זה הספיק לי למברשת סומק מתקפלת. קניתי לה את זה ובגאווה נתתי לה. היא זרקה את זה על השולחן בצורה כ"כ מגעילה ואמרה בשביל מה אני צריכה את השטות הזו? מאז לא קניתי לה יותר מתנות ותמיד אני מזכירה לה את זה... לחתונה שלי הכנתי 70 הזמנות על שמה ושם בעלה (היא נשואה פעם שניה) ע"מ שיחלק למשפחה שלו וכן הזמנתי באולם את מס´ המנות שהיה דרוש למשפחה שלו. יומיים לפני החתונה הם אמרו לי שבגלל שאבא שלי יהיה בחתונה הם לא יבואו. הפסדתי ימבה כסף, והכי גרוע ליוותה אותי חמותי ודודה שלי לחופה ואני בכיתי ורעדתי מעצבים כמו עלה נידף...נשבעתי שלאירוע הבא אני מזמינה אותה כמו זרה, שמה לה את ההזמנה על השולחן ולא יותר. כשתומר נולדה הייתי למעלה משבוע בבי"ח ובנה החורג עבר ניתוח בעין, היא הגיעה אליי וכל הזמן הסתכלה על השעון, אחרי חצי שעה של לחץ, היא אומרת לי אני חייבת לרוץ לX לתת לו אוכל בבי"ח הוא ממש מסכן (לי היא לא הביאה אפילו סנדויץ´) בבריתה של ניתאי עשיתי כמו שאמרתי. שמתי לה הזמנה ואמרתי לה הנה, את יכולה לבוא או שלא.... כמובן שהיה ויכוח עם בעלה אם לבוא או לא ובסוף הם עשו טובה ובאו (בלי מתנה, הם אף פעם לא מביאים כלום) לבושים בבגדים יומיומיים כשבעלה לא טרח אפילו להתגלח...אני חייבת לציין שמאז החתונה נשבעתי שלא אלך לאף אירוע מהמשפחה שלו (למעט ילדיו שאיתם אני בקשר מצויין כמו אחים) ואני עומדת בזה... בעלי יושב שיבעה...הם לא הרימו טלפון אפילו לומר השתתפות בצער או אולי לעזור לי קצת עם הילדים (כי הכל עליי, בכ"ז אני הכלה היחידה) במקום זה, הם טסים מחר לטורקיה... בחיים הם לא שמרו לי על הילדים אפילו לא לחמש דקות ואסור אפילו לבקש מהם... מה שכן בשבתות כשאני הולכת היא מכינה לי במיוחד אוכל שאני אוהבת וגם בהריונות אבל לא יותר. כשבאים האחים (האמיתיים שלי) לביקור או החתנים של אמא שלי הם לא מתייחסים בטוענה שהם שומרים שבת לא מכינים קפה ואפילו שלום הם לא אומרים לחתנים. בעלי לא הולך אליהם שנים ואני אפילו לא מנסה לשכנע אותו... לא מעט פעמים אמרתי לחמותי שאני מעדיפה להיות אצלה מאשר אצל אמא שלי... אבל מה לעשות שאני אוהבת אותה למרות הכל???
אני אספר לכן קצת על.......אמא שלי... קודם כל להבהרה, אני אוהבת מאוד את אמא שלי וקצת עצוב לי לספר את זה אבל זה מה יש ולא בחרתי את המשפחה שלי (בבחירת החמות בחרתי טוב יותר מסתבר) נתחיל בזה שבגיל 13 חסכתי 5 ש"ח באגורות (סכום עתק בזמנו בעיקר לילדה בגיל הזה) וביום הולדת שלה חיפשתי מתנה מיוחדת. כמובן ש5 ש"ח זה עדיין לא סכום בשמים, זה הספיק לי למברשת סומק מתקפלת. קניתי לה את זה ובגאווה נתתי לה. היא זרקה את זה על השולחן בצורה כ"כ מגעילה ואמרה בשביל מה אני צריכה את השטות הזו? מאז לא קניתי לה יותר מתנות ותמיד אני מזכירה לה את זה... לחתונה שלי הכנתי 70 הזמנות על שמה ושם בעלה (היא נשואה פעם שניה) ע"מ שיחלק למשפחה שלו וכן הזמנתי באולם את מס´ המנות שהיה דרוש למשפחה שלו. יומיים לפני החתונה הם אמרו לי שבגלל שאבא שלי יהיה בחתונה הם לא יבואו. הפסדתי ימבה כסף, והכי גרוע ליוותה אותי חמותי ודודה שלי לחופה ואני בכיתי ורעדתי מעצבים כמו עלה נידף...נשבעתי שלאירוע הבא אני מזמינה אותה כמו זרה, שמה לה את ההזמנה על השולחן ולא יותר. כשתומר נולדה הייתי למעלה משבוע בבי"ח ובנה החורג עבר ניתוח בעין, היא הגיעה אליי וכל הזמן הסתכלה על השעון, אחרי חצי שעה של לחץ, היא אומרת לי אני חייבת לרוץ לX לתת לו אוכל בבי"ח הוא ממש מסכן (לי היא לא הביאה אפילו סנדויץ´) בבריתה של ניתאי עשיתי כמו שאמרתי. שמתי לה הזמנה ואמרתי לה הנה, את יכולה לבוא או שלא.... כמובן שהיה ויכוח עם בעלה אם לבוא או לא ובסוף הם עשו טובה ובאו (בלי מתנה, הם אף פעם לא מביאים כלום) לבושים בבגדים יומיומיים כשבעלה לא טרח אפילו להתגלח...אני חייבת לציין שמאז החתונה נשבעתי שלא אלך לאף אירוע מהמשפחה שלו (למעט ילדיו שאיתם אני בקשר מצויין כמו אחים) ואני עומדת בזה... בעלי יושב שיבעה...הם לא הרימו טלפון אפילו לומר השתתפות בצער או אולי לעזור לי קצת עם הילדים (כי הכל עליי, בכ"ז אני הכלה היחידה) במקום זה, הם טסים מחר לטורקיה... בחיים הם לא שמרו לי על הילדים אפילו לא לחמש דקות ואסור אפילו לבקש מהם... מה שכן בשבתות כשאני הולכת היא מכינה לי במיוחד אוכל שאני אוהבת וגם בהריונות אבל לא יותר. כשבאים האחים (האמיתיים שלי) לביקור או החתנים של אמא שלי הם לא מתייחסים בטוענה שהם שומרים שבת לא מכינים קפה ואפילו שלום הם לא אומרים לחתנים. בעלי לא הולך אליהם שנים ואני אפילו לא מנסה לשכנע אותו... לא מעט פעמים אמרתי לחמותי שאני מעדיפה להיות אצלה מאשר אצל אמא שלי... אבל מה לעשות שאני אוהבת אותה למרות הכל???
