cutey baby
New member
כולם,אבל במיוחד לאמהות שבינכן../images/Emo70.gif
אוקיי,אז ההודעה הזו תהיה ארוכה,נכון. אבל לקח לי זמן להחליט אם לרשום עד שחברה אמרה לי שהכי כדאי לי, אז ככה אני בת 15 וחצי ויש לי הרבה בעיות עם אמא שלי וזה פשוט גורם לי הרבה סבל וכאב ואפילו לאבד את האהבה שלי אליה. אז ככה, היו לי בחיים הרבה ריבים עם אמא שלי,על שטויות. אבל בזמן האחרון זה כבר ממש פוגע בי וההתנהגות שלה נראית כמו התנהגות של ילדה בכיתה א'. והכל התחיל מהעניין שאני קצת מלאה ואמא שלי כל הזמן מעירה לי על הלבוש שהבטן בולטת לי ושבגיל הזה אני צריכה להיות רזה כי אני נערה ושהיא רוצה שאני ילך בבקיני בים ואני לא כזו שמנה יש לי קצת בטן ובשאר הגוף אני נראית רזה,ואז שאני כבר מתייאשת ממנה ולובשת הכל שחור היא אומרת לי "אוי,עכשיו את ממש חתיכה" כאילו היא רומזת שאני צריכה ללבוש רק שחור. סבלתי את זה המון,בכיתי המון,כעסתי המון וכמה שאמרו לי שזה לטובתי ובלה ובלה בלה,זה היה נמאס. כי אני יודעת שאמא באה לקראת הילד שלה,ואני יודעת שהיא מנסה להיות האמא הכי טובה בעולם אבל נמאס לי לשמוע את זה כל הזמן כי לעזור זה לא,ולתת לי קצת ידע זה גם לא כי אני יודעת. בזמן האחרון זה הגיע למצב שהיא מעליבה אותי ואומרת לי שאני ילדה בודדה בלי חברים כי אני כל היום מול המחשב ושהעולם שלי והחיים שלי הם רק במחשב וזה לא נכון כי כל החופש הייתי בחוץ עם חברים ויש לי מלא מלא חברים במציאות והמחשב הוא פנאי בלבד,אז החלטתי שאני עושה איתה שיחה. היה לנו ריב על התעודה שהיא איימה לקחת לי את האינטרנט והמנוי לראש1 ואני כעסתי כי בשביל לחנך ילד,אני חושבת שאמא לא צריכה לקחת לו את כל הדברי פנאי שלו כי מזה יוצא רק שהילד נפגע וסובל,ואני אומרת את זה מנסיון,אז נכון אני צריכה ללמוד כי אח"כ רע ייצא רק לי מזה אבל לא כשאמא באה וצועקת ומאיימת וגורמת לי לאבד ת'בריאות עד כדי כך שאני נכנסת לדיכאון ונהיית חולה. באותו היום שבכיתי באתי לדבר איתה,ניסיתי להגיד לה מה מציק לי ומה מעליב אותי וכל מה שאמרתי פה אבל כלום לא עזר, היא רק הצדיקה את עצמה ואמרה לי שאני סתם מחפשת איך להיות הצודקת ושאני סתם מחפשת סיבות לריב. ניסיתי לדבר איתה כמה פעמים ללא הצלחה, נסענו שלשום להרצליה אמא ואבא שלי תכננו שיחה שתעליב אותי,אכלנו גלידה ואז הם התחילו- אמא:"אז אנחנו נוסעים לכל החופש הגדול לשוויץ?" אבא:"כן" אמא:"היא תבשל ותעשה כביסה לבד,היא מספיק בוגרת ככה לפחות היא אומרת כשהיא רוצה לנסוע לערים אחרות" דודה:"נכון אבל חחחח כמו שאני מכירה אותה היא תתקשר תבכה לך שתחזרי" איך ששמעתי את זה העפתי את הגלידה לצד ורצתי רחוק והתחלתי לבכות, היום בצהריים שמעתי את אמא שלי אומרת:"אתה יודע משהו אני כבר לא מתגעגעת אליה,היא כבר לא מעניינת אותי" ואבא שלי לוחש לה:"חח הנה עכשיו היא כן תשלים איתך" הם חושבים שהם חכמים כשהם מביימים שיחה שתפגע בי כדי שאני אחזור לדבר איתה כשבעצם זה רק שובר אותי מבפנים ורק גורם לי לחשוב כמה הם משחקים במשחקים שטוטיים של "בואי נגיד משהו שיגרום לה להתגעגע אלייך" וממתי אמא אומרת לבת שלה "השמנת את צריכה לרזות" או "את לא רוצה לדגמן? חבל את סתם תהיי בסוף מגושמת" וממתי אמא אומרת לבת שלה "את ממש בודדה בלי חברים העולם שלך הוא וירטואלי אין לך חיים" כשבעצם אני יוצאת הרבה וממתי אמא מאיימת על הבת שלה לגזול ממנה את כל הכיף שלה בשביל ללמוד? אני עושה מה שאני יכולה וכשאני מוציאה 60 במקצוע זה כי החומר היה לי קשה ולא כי לא רציתי ללמוד,כי אני מקדישה ללימודים מהזמן שלי לפני שאניבכלל מתקרבת למחשב או לרקוד או כל פנאי אחר. אני חושבת שאני לא רוצה לדבר איתה יותר,כי היא גרמה לי ממש עלבון וכעס עליה. בבקשה אל תגידו לי לדבר איתה,אמרתי שניסיתי. וגם שום יעוץ פסיכולוגי כי כבר ניסיתי שנה שעברה לגבי משהו אחר ואני לא טיפוס של פסיכולוגים אני אחרי שיחה אחת פורשת. זה הגיע למצב שפעם ראשונה בחיים שלי טוב לי עם הריב שלי איתה,ואני יותר מאושרת
אוקיי,אז ההודעה הזו תהיה ארוכה,נכון. אבל לקח לי זמן להחליט אם לרשום עד שחברה אמרה לי שהכי כדאי לי, אז ככה אני בת 15 וחצי ויש לי הרבה בעיות עם אמא שלי וזה פשוט גורם לי הרבה סבל וכאב ואפילו לאבד את האהבה שלי אליה. אז ככה, היו לי בחיים הרבה ריבים עם אמא שלי,על שטויות. אבל בזמן האחרון זה כבר ממש פוגע בי וההתנהגות שלה נראית כמו התנהגות של ילדה בכיתה א'. והכל התחיל מהעניין שאני קצת מלאה ואמא שלי כל הזמן מעירה לי על הלבוש שהבטן בולטת לי ושבגיל הזה אני צריכה להיות רזה כי אני נערה ושהיא רוצה שאני ילך בבקיני בים ואני לא כזו שמנה יש לי קצת בטן ובשאר הגוף אני נראית רזה,ואז שאני כבר מתייאשת ממנה ולובשת הכל שחור היא אומרת לי "אוי,עכשיו את ממש חתיכה" כאילו היא רומזת שאני צריכה ללבוש רק שחור. סבלתי את זה המון,בכיתי המון,כעסתי המון וכמה שאמרו לי שזה לטובתי ובלה ובלה בלה,זה היה נמאס. כי אני יודעת שאמא באה לקראת הילד שלה,ואני יודעת שהיא מנסה להיות האמא הכי טובה בעולם אבל נמאס לי לשמוע את זה כל הזמן כי לעזור זה לא,ולתת לי קצת ידע זה גם לא כי אני יודעת. בזמן האחרון זה הגיע למצב שהיא מעליבה אותי ואומרת לי שאני ילדה בודדה בלי חברים כי אני כל היום מול המחשב ושהעולם שלי והחיים שלי הם רק במחשב וזה לא נכון כי כל החופש הייתי בחוץ עם חברים ויש לי מלא מלא חברים במציאות והמחשב הוא פנאי בלבד,אז החלטתי שאני עושה איתה שיחה. היה לנו ריב על התעודה שהיא איימה לקחת לי את האינטרנט והמנוי לראש1 ואני כעסתי כי בשביל לחנך ילד,אני חושבת שאמא לא צריכה לקחת לו את כל הדברי פנאי שלו כי מזה יוצא רק שהילד נפגע וסובל,ואני אומרת את זה מנסיון,אז נכון אני צריכה ללמוד כי אח"כ רע ייצא רק לי מזה אבל לא כשאמא באה וצועקת ומאיימת וגורמת לי לאבד ת'בריאות עד כדי כך שאני נכנסת לדיכאון ונהיית חולה. באותו היום שבכיתי באתי לדבר איתה,ניסיתי להגיד לה מה מציק לי ומה מעליב אותי וכל מה שאמרתי פה אבל כלום לא עזר, היא רק הצדיקה את עצמה ואמרה לי שאני סתם מחפשת איך להיות הצודקת ושאני סתם מחפשת סיבות לריב. ניסיתי לדבר איתה כמה פעמים ללא הצלחה, נסענו שלשום להרצליה אמא ואבא שלי תכננו שיחה שתעליב אותי,אכלנו גלידה ואז הם התחילו- אמא:"אז אנחנו נוסעים לכל החופש הגדול לשוויץ?" אבא:"כן" אמא:"היא תבשל ותעשה כביסה לבד,היא מספיק בוגרת ככה לפחות היא אומרת כשהיא רוצה לנסוע לערים אחרות" דודה:"נכון אבל חחחח כמו שאני מכירה אותה היא תתקשר תבכה לך שתחזרי" איך ששמעתי את זה העפתי את הגלידה לצד ורצתי רחוק והתחלתי לבכות, היום בצהריים שמעתי את אמא שלי אומרת:"אתה יודע משהו אני כבר לא מתגעגעת אליה,היא כבר לא מעניינת אותי" ואבא שלי לוחש לה:"חח הנה עכשיו היא כן תשלים איתך" הם חושבים שהם חכמים כשהם מביימים שיחה שתפגע בי כדי שאני אחזור לדבר איתה כשבעצם זה רק שובר אותי מבפנים ורק גורם לי לחשוב כמה הם משחקים במשחקים שטוטיים של "בואי נגיד משהו שיגרום לה להתגעגע אלייך" וממתי אמא אומרת לבת שלה "השמנת את צריכה לרזות" או "את לא רוצה לדגמן? חבל את סתם תהיי בסוף מגושמת" וממתי אמא אומרת לבת שלה "את ממש בודדה בלי חברים העולם שלך הוא וירטואלי אין לך חיים" כשבעצם אני יוצאת הרבה וממתי אמא מאיימת על הבת שלה לגזול ממנה את כל הכיף שלה בשביל ללמוד? אני עושה מה שאני יכולה וכשאני מוציאה 60 במקצוע זה כי החומר היה לי קשה ולא כי לא רציתי ללמוד,כי אני מקדישה ללימודים מהזמן שלי לפני שאניבכלל מתקרבת למחשב או לרקוד או כל פנאי אחר. אני חושבת שאני לא רוצה לדבר איתה יותר,כי היא גרמה לי ממש עלבון וכעס עליה. בבקשה אל תגידו לי לדבר איתה,אמרתי שניסיתי. וגם שום יעוץ פסיכולוגי כי כבר ניסיתי שנה שעברה לגבי משהו אחר ואני לא טיפוס של פסיכולוגים אני אחרי שיחה אחת פורשת. זה הגיע למצב שפעם ראשונה בחיים שלי טוב לי עם הריב שלי איתה,ואני יותר מאושרת
