Noga Lavie
New member
כולם אוהבים רק אותי, אף אחד לא אוהב אותי
חוויות מן השבוע האחרון:
* לעת ארוחת ערב זיו שאלה פתאום "למה כולם אוהבים אותי במיוחד?"
מכיוון שזה היה פתאומי לא קשור לכלום, בהינו בה בתדהמה. ההסבר היה יותר נקיבת שמות בני משפחה מאשר הסבר, אך אנו הבנו.
"כי את הילדה שלהם, משפחה. את שלהם והם שלך. כי זה מה שבמשפחה עושים - אוהבים אחד את השני." (טוב, זה לא היה הניסוח, אבל הבנתם את הרעיון.)
* לעת נסיעה במכונית, כשזיו לא נענתה בתשובה שרצתה, במהירות שרצתה, החלה היללה שאיננו מתרשמים ממנה לרוב - יללת "אף אחד לא אוהב אותי." בדרך כלל, היא גם עוברת להסלמה נגדנו בטענה ש"רק המשפחה האמיתית שלי בקזחסטן אוהבת אותי" (וכן, מהכרות איתה, רוב רובו של הזמן זה נסיון לחזור לנשק יום הדין שפעל כה יפה בעבר, ולמרות שאינו עובד כבר זמן רב, היא עדין מנסה אותו). אבל הפעם, לא כהצהרה מפונקת נגדנו, זה המשיך ל-"אפילו המשפחה האמיתית שלי בקזחסטן לא אוהבים אותי."
כשניסינו לברר מהיכן זה מגיע, היא הפליגה למחוזות הנטישה.
***********************************************************************************
לא משנה כמה היא ילדה אהובה, לא משנה כמה היא יודעת שהיא ילדה אהובה, היכנשהו במקום מסתור בנשמתה, קיימת לעד הילדה הנטושה. זו שלא הבינה מהי נטישה כל עוד הייתה בבית הילדים, ללא תפיסה מהי משפחה באמת. דווקא האהבה האולטימטיבית שהיא חווה כבר מעל שש שנים (מתקרב לשבע), דווקא היא מבהירה לה עם כל יום שחולף את גודל הנטישה הראשונית.
והתרופה היחידה שיש לנו - הענקת אהבה אין סופית - רק חוזרת ומדגישה זאת.
אך ללא אותה תרופה ... איך אפשר ללא אותה תרופה?
חוויות מן השבוע האחרון:
* לעת ארוחת ערב זיו שאלה פתאום "למה כולם אוהבים אותי במיוחד?"
מכיוון שזה היה פתאומי לא קשור לכלום, בהינו בה בתדהמה. ההסבר היה יותר נקיבת שמות בני משפחה מאשר הסבר, אך אנו הבנו.
"כי את הילדה שלהם, משפחה. את שלהם והם שלך. כי זה מה שבמשפחה עושים - אוהבים אחד את השני." (טוב, זה לא היה הניסוח, אבל הבנתם את הרעיון.)
* לעת נסיעה במכונית, כשזיו לא נענתה בתשובה שרצתה, במהירות שרצתה, החלה היללה שאיננו מתרשמים ממנה לרוב - יללת "אף אחד לא אוהב אותי." בדרך כלל, היא גם עוברת להסלמה נגדנו בטענה ש"רק המשפחה האמיתית שלי בקזחסטן אוהבת אותי" (וכן, מהכרות איתה, רוב רובו של הזמן זה נסיון לחזור לנשק יום הדין שפעל כה יפה בעבר, ולמרות שאינו עובד כבר זמן רב, היא עדין מנסה אותו). אבל הפעם, לא כהצהרה מפונקת נגדנו, זה המשיך ל-"אפילו המשפחה האמיתית שלי בקזחסטן לא אוהבים אותי."
כשניסינו לברר מהיכן זה מגיע, היא הפליגה למחוזות הנטישה.
***********************************************************************************
לא משנה כמה היא ילדה אהובה, לא משנה כמה היא יודעת שהיא ילדה אהובה, היכנשהו במקום מסתור בנשמתה, קיימת לעד הילדה הנטושה. זו שלא הבינה מהי נטישה כל עוד הייתה בבית הילדים, ללא תפיסה מהי משפחה באמת. דווקא האהבה האולטימטיבית שהיא חווה כבר מעל שש שנים (מתקרב לשבע), דווקא היא מבהירה לה עם כל יום שחולף את גודל הנטישה הראשונית.
והתרופה היחידה שיש לנו - הענקת אהבה אין סופית - רק חוזרת ומדגישה זאת.
אך ללא אותה תרופה ... איך אפשר ללא אותה תרופה?
