כולם מדברים על...
הריונות רצויים, על הכמיהה להיות אמא. יש גם הריון שמתחיל מבלי שרצית, כי עדיין הרגשת ילדה, כי עדיין לא הרגשת שאת מוכנה להיות אמא, לקחת אחריות על פעוט, ולמרות הכל לאחר ´לחץ´ סביבתי את נכנסת להריון. ואת לא שלמה איתו (לפחות לא בשלושה חודשים הראשונים) ורק מהחודש הרביעי את לומדת לקבל אותו, את ההריון, את התינוק. לומדת אפילו לאהוב אותו, את השינויים, את העובר. כשאת מאבדת אותו, את מאשימה את עצמך, כועסת על שלא רצית בו בתחילה, שואלת אם זה לא איזשהו סוג של ענישה. ואת בסך הכל ניסית בכל תוקף לשלוט על רגשות הדחיה, ובסך הכל הזמן לימד אותך לאהוב את העובר, לאהוב את השינויים...אך כשאת מביטה אל העבר, את חשה אשמה- על מה שהרגשת.אשמה וכעס.
הריונות רצויים, על הכמיהה להיות אמא. יש גם הריון שמתחיל מבלי שרצית, כי עדיין הרגשת ילדה, כי עדיין לא הרגשת שאת מוכנה להיות אמא, לקחת אחריות על פעוט, ולמרות הכל לאחר ´לחץ´ סביבתי את נכנסת להריון. ואת לא שלמה איתו (לפחות לא בשלושה חודשים הראשונים) ורק מהחודש הרביעי את לומדת לקבל אותו, את ההריון, את התינוק. לומדת אפילו לאהוב אותו, את השינויים, את העובר. כשאת מאבדת אותו, את מאשימה את עצמך, כועסת על שלא רצית בו בתחילה, שואלת אם זה לא איזשהו סוג של ענישה. ואת בסך הכל ניסית בכל תוקף לשלוט על רגשות הדחיה, ובסך הכל הזמן לימד אותך לאהוב את העובר, לאהוב את השינויים...אך כשאת מביטה אל העבר, את חשה אשמה- על מה שהרגשת.אשמה וכעס.
