כולם משליכים עליי את עצמם
אני מרגיש שאנשים מרשים לעצמם בחברתי להשליך עליי הכל מהפחדים התת מודעיים שלהם והתסכולים הפרטיים שלהם. אני מרגיש כאילו אני נותן לכל אחד להשליך עליי את כל מה שהוא לא שלם בו עם עצמו. זה עם אנשים שאני לא מכיר ויש בי חרדה כלשהי כלפיהם. אנשים שאיכשהו נתתי להם להכיר חלק בעצמי דווקא מתחזקים מאוד ממני ומרגישים כיאלו אני פסיכולוג בשבילהם ומוציא מהם כל מיני דברים שהם לא מספרים לאף אחד אחר. אני יכול גם להוציא אלימות מאנשים אלימים, סטיות מסוטים ודחפים אגרסיבים של אנשים. אני מרגיש כמו לוח חבטות, כמו מראה לבני אדם אבל גם עם רגשות. האם בשביל לא להיות לוח ריק ולהרגיש בסופו של יום כמו מידרכה בניו יורק אני צריך לדחוף את האופי שלי בצורה אגרסיבית? לצעוק ולהביע עמדה על הכל? או לחשוף את האופי שלי כל הזמן בכל אינטרקציה כך אנשים ידעו 'איפה אני עומד'.
אני מרגיש שאנשים מרשים לעצמם בחברתי להשליך עליי הכל מהפחדים התת מודעיים שלהם והתסכולים הפרטיים שלהם. אני מרגיש כאילו אני נותן לכל אחד להשליך עליי את כל מה שהוא לא שלם בו עם עצמו. זה עם אנשים שאני לא מכיר ויש בי חרדה כלשהי כלפיהם. אנשים שאיכשהו נתתי להם להכיר חלק בעצמי דווקא מתחזקים מאוד ממני ומרגישים כיאלו אני פסיכולוג בשבילהם ומוציא מהם כל מיני דברים שהם לא מספרים לאף אחד אחר. אני יכול גם להוציא אלימות מאנשים אלימים, סטיות מסוטים ודחפים אגרסיבים של אנשים. אני מרגיש כמו לוח חבטות, כמו מראה לבני אדם אבל גם עם רגשות. האם בשביל לא להיות לוח ריק ולהרגיש בסופו של יום כמו מידרכה בניו יורק אני צריך לדחוף את האופי שלי בצורה אגרסיבית? לצעוק ולהביע עמדה על הכל? או לחשוף את האופי שלי כל הזמן בכל אינטרקציה כך אנשים ידעו 'איפה אני עומד'.