כותבת..

Co0kie Jar

New member
כותבת..

בלי להבין מה המילים אומרות לעצמי.. +*+*+ אשלייה של יציבות ללילה ההתפכחות הגיעה עם הבוקר של מחר תגיד לי את מה שנכון לי לשמוע תגיד לי ששום דבר שם לא נותר. ימים של בכאילו, של משחק אהבה מה זה בעצם, אתה מוכן להזכיר לי? כבר הספקתי לשכוח, ונותרתי תוהה מי הם אלו המשתקפים במראה? הפנים מוכרות, אבל משהו שם זר קמטים מוקדמים של חשיבה קדימה במקום עיניים רואים רק שיער העיקר שלא יסתכלו פנימה. שאריות של מגע בין חלום למציאות תמונה מעורפלת של יחד ואף אחד לא יגיד את אותן המילים שמכילות בתוכן את הפחד מהערום הרגשי שקיים שם ביננו כשניצבים אנחנו במרחק נשימה ואיפה לאורך הדרך טעינו איפה התפצלנו לשני צידי החומה? אתן לך נשיקת בוקר טוב בלי שתרגיש ואולי בעצם כלום לא קרה חתיכות שלא מתחברות אחת לאחרת של שאריות אהבה שבורה. מותר ואסור מקבלים מולך משמעות אחרת ידיים כבולות בתוך הגיון חוזרים אוטומטית לשגרה של זרים אל תצפה שאופיע, פתאום. הרגע עובר בשנייה שהריח מתנדף ועל הגב אין עוד סימני ציפורניים כשללכת על זכוכית שבורה זה לא כואב סימן שאנחנו משקרים אחד לשני בעיניים. +*+*+
 

koryz

New member
אשליות

אנחנו תמיד רואים את מה שנכון לנו לפעמים במקרה, זה משתלב עם האמת
 
בתור שיר יש בו

כמה שורות ממש טובות לעומת כמה שורות שחבל על הזמן(במובן האמיתי) אוהבת את בית שלישי את הערום הרגשי אבל לא את האיפה את בית שישי ואת ללכת על זכוכית שבורה. מי אוהב לקבל ביקורת אבל אני בעד צימצום למשהו חזק וארומטי מכיוון שאנחנו בפורום הפסיכולוגי אני אגיד לך שבמקום של האהבה יש לנו בקלות אפשרות להתחבר לעצב כי הוא זמין וקרוב לפני השטח.לא צריך פגיעה אנושה, כל שריטה תגרום לנו לדמם. אני מאחלת לך שתמצאי מה שאת מחפשת שיגרום לך שימחה ואז תהיה לך בעיה אמיתית:) כי בכתיבה שמחה הקיטש אורב מאחורי כל מילה.
 
למעלה