Less than a pearl
New member
כותרת...
אפשר להגיד שאני חדשה. למרות שאני בספק שאני אכתוב פה שוב.
סתם בא לי לכתוב... לא יודעת למה אני כותבת את זה פה... אני לא מצפה לתגובות, וגם לא מצפה שתבינו.
אנחנו עוד שניה שלוש שנים ביחד.
לרוב האנשים שאני מכירה זה נשמע כמו כלום. לי זה נשמע הרבה... זה מזכיר לי את כל החוויות שעברנו ביחד, את כל רגעי המשבר, ואת הקשר בינינו שהיה ממש מוזר, ואפילו סודי בהתחלה. שמרנו סודות ענקיים אחד מהשני בהתחלה, בעיקר הוא ממני, ולאט לאט התחלנו לסמוך אחד על השני ולהפוך לחברי נפש.
פעם שאלו אותי ממה את הכי פוחדת.
אז לא, אני לא מפחדת מחושך, ולא מפלצות (למרות שאני מעדיפה להמנע מסרטי אימה)... אני פוחדת להיות לבד.
מן הסתם לא במובן הפיזי של המילה, אלא הנפשי. לדעת שאין לי אף אחד שיהיה איתי ברגע של חולשה, אף אחד שיתמוך בי ויהיה שם בשבילי. זה פחד מאוד שכיח, אני יודעת.
הבעיה שאני נותנת לו יותר מידי להשתלט על החיים שלי.
ורק כדי להבהיר, החברות שלי איתו, השלוש שנים האלה של האהבה שמשגשגת, זה לא בגלל שאני פוחדת להיות לבד. זה בגלל שאני אוהבת אותו.
אבל בגלל הפחד הזה, יש מיליון ריבים קטנים ודפוקים, בעיקר בגללי.
ראיתי איך גברים מתייחסים לנשים, ברוע, בשוביניסטיות, דורסים אותן, צוחקים עליהן. זה קורה, חלקכם מתעלמים מזה, חלקכם מכחישים את זה, אבל עליי זה משפיע מידי.
ראיתי איך אקסים של חברות שלי דורסים אותן. היה אחד שאפילו הכה חברה שלי, ירק עליה וקילל אותה. פעם-פעמיים-שלוש-פעם אחת יותר מידי.
אמרתי לעצמי שלי זה בחיים לא יקרה. לא יקום ולא יהיה. וכך היה.
חבר שלי הוא הבנאדם הכי טוב אליי בעולם. הוא הכי קשוב אליי, והכי אכפתי. הכי אוהב, ורגיש, ומתחשב... לא יכולתי לבקש יותר טוב מזה.
אבל אני מפחדת שיום יבוא והוא ישנה את הכל. למה אני מפחדת מזה?
לא יודעת.
כי הוא ככה כלפי חוץ, כלפי אחרים. כלפי כולם חוץ ממני. הוא משקר, ומרמה, ומזלזל, ומתנשא, ואנוכי, ודורס... הוא אחד האנשים עם האופי הכי גרוע בעולם.
אבל כלפיי הוא מתייחס כמו אל נסיכה. ויש לציין שהוא התייחס אליי ככה מאז ומעולם, כבר שלוש שנים.
ולי זה נראה קצת חשוד... זה מרגיש כאילו בבוא היום הוא יתרגל, ואני אהפוך להיות כמו כולם, ואספוג את אותו היחס.
היחס שלו כלפי, כבר שלוש שנים, בגדר נורה אדומה... אני מחכה לראות מה הוא עושה לי לא בסדר, ומחכה להעיר לו באותו הרגע.
ושוב, היחס שלו כלפי, כבר שלוש שנים, מעולה.
והמחשבות האלה לא עוזבות את הראש שלי, לא משנה כמה אני מנסה.
*
הוא חולה עכשיו. מרגיש זוועה. הוא לא ישן. והוא במצב די רע.
זה לא מצב חדש, הוא נהיה חולה פעם בחודש. ואני לא יכולה שלא להיות הכי פולניה - מה שלומך? איך אתה מרגיש? לקחת כדור? ישנת מספיק?
אבל לא בקטע חופר. באמת שלא. בקטע של דאגה טהורה.
וכביכול - כשחולים, אז חולים... אין סבלנות לאף אחד.
גם לא אליי.
לא בקטע אישי, כמו שהוא אומר.
ואז הוא מתחיל להיות קר ומגעיל.
ונמאס לי מהיחס הזה.
הרי זה לא שאני אף פעם לא הייתי חולה, זה לא שלי אף פעם לא כאב והתפתלתי מכאבים.
או שלא ישנתי מספיק, והייתי קרועה מעייפות, והייתי תמיד, איתו.
תמיד התייחסתי אליו יפה.
והוא מתייחס אליי כמו אל נודניקית. גורם לי להרגיש הכי לא רצויה. כאילו אין לו כוח לשמוע אותי או לדבר אליי.
ושוב, אני באמת לא באה אליו בקטע חופר. מתקשרת לא מעל לפעם ביום, לשאול מה שלומו.
וזה מעצבן, כי לא בא לי על היחס הזה. כי אני נותנת יחס טוב, אז אני מצפה לקבל יחס טוב.
תמיד;
לא רק כשהוא מרגיש טוב והכל בסדר.
לא רוצה לקבל שככה הוא. אני רוצה לקבל את אותו יחס שאני נותנת.
*
ואיך זה משפיע עליי?
כי אני מפחדת שהוא יפסיק לאהוב
אותי.
*
אל תגיבו אם אין לכם משהו טוב להגיד.
יום טוב.
אפשר להגיד שאני חדשה. למרות שאני בספק שאני אכתוב פה שוב.
סתם בא לי לכתוב... לא יודעת למה אני כותבת את זה פה... אני לא מצפה לתגובות, וגם לא מצפה שתבינו.
אנחנו עוד שניה שלוש שנים ביחד.
לרוב האנשים שאני מכירה זה נשמע כמו כלום. לי זה נשמע הרבה... זה מזכיר לי את כל החוויות שעברנו ביחד, את כל רגעי המשבר, ואת הקשר בינינו שהיה ממש מוזר, ואפילו סודי בהתחלה. שמרנו סודות ענקיים אחד מהשני בהתחלה, בעיקר הוא ממני, ולאט לאט התחלנו לסמוך אחד על השני ולהפוך לחברי נפש.
פעם שאלו אותי ממה את הכי פוחדת.
אז לא, אני לא מפחדת מחושך, ולא מפלצות (למרות שאני מעדיפה להמנע מסרטי אימה)... אני פוחדת להיות לבד.
מן הסתם לא במובן הפיזי של המילה, אלא הנפשי. לדעת שאין לי אף אחד שיהיה איתי ברגע של חולשה, אף אחד שיתמוך בי ויהיה שם בשבילי. זה פחד מאוד שכיח, אני יודעת.
הבעיה שאני נותנת לו יותר מידי להשתלט על החיים שלי.
ורק כדי להבהיר, החברות שלי איתו, השלוש שנים האלה של האהבה שמשגשגת, זה לא בגלל שאני פוחדת להיות לבד. זה בגלל שאני אוהבת אותו.
אבל בגלל הפחד הזה, יש מיליון ריבים קטנים ודפוקים, בעיקר בגללי.
ראיתי איך גברים מתייחסים לנשים, ברוע, בשוביניסטיות, דורסים אותן, צוחקים עליהן. זה קורה, חלקכם מתעלמים מזה, חלקכם מכחישים את זה, אבל עליי זה משפיע מידי.
ראיתי איך אקסים של חברות שלי דורסים אותן. היה אחד שאפילו הכה חברה שלי, ירק עליה וקילל אותה. פעם-פעמיים-שלוש-פעם אחת יותר מידי.
אמרתי לעצמי שלי זה בחיים לא יקרה. לא יקום ולא יהיה. וכך היה.
חבר שלי הוא הבנאדם הכי טוב אליי בעולם. הוא הכי קשוב אליי, והכי אכפתי. הכי אוהב, ורגיש, ומתחשב... לא יכולתי לבקש יותר טוב מזה.
אבל אני מפחדת שיום יבוא והוא ישנה את הכל. למה אני מפחדת מזה?
לא יודעת.
כי הוא ככה כלפי חוץ, כלפי אחרים. כלפי כולם חוץ ממני. הוא משקר, ומרמה, ומזלזל, ומתנשא, ואנוכי, ודורס... הוא אחד האנשים עם האופי הכי גרוע בעולם.
אבל כלפיי הוא מתייחס כמו אל נסיכה. ויש לציין שהוא התייחס אליי ככה מאז ומעולם, כבר שלוש שנים.
ולי זה נראה קצת חשוד... זה מרגיש כאילו בבוא היום הוא יתרגל, ואני אהפוך להיות כמו כולם, ואספוג את אותו היחס.
היחס שלו כלפי, כבר שלוש שנים, בגדר נורה אדומה... אני מחכה לראות מה הוא עושה לי לא בסדר, ומחכה להעיר לו באותו הרגע.
ושוב, היחס שלו כלפי, כבר שלוש שנים, מעולה.
והמחשבות האלה לא עוזבות את הראש שלי, לא משנה כמה אני מנסה.
*
הוא חולה עכשיו. מרגיש זוועה. הוא לא ישן. והוא במצב די רע.
זה לא מצב חדש, הוא נהיה חולה פעם בחודש. ואני לא יכולה שלא להיות הכי פולניה - מה שלומך? איך אתה מרגיש? לקחת כדור? ישנת מספיק?
אבל לא בקטע חופר. באמת שלא. בקטע של דאגה טהורה.
וכביכול - כשחולים, אז חולים... אין סבלנות לאף אחד.
גם לא אליי.
לא בקטע אישי, כמו שהוא אומר.
ואז הוא מתחיל להיות קר ומגעיל.
ונמאס לי מהיחס הזה.
הרי זה לא שאני אף פעם לא הייתי חולה, זה לא שלי אף פעם לא כאב והתפתלתי מכאבים.
או שלא ישנתי מספיק, והייתי קרועה מעייפות, והייתי תמיד, איתו.
תמיד התייחסתי אליו יפה.
והוא מתייחס אליי כמו אל נודניקית. גורם לי להרגיש הכי לא רצויה. כאילו אין לו כוח לשמוע אותי או לדבר אליי.
ושוב, אני באמת לא באה אליו בקטע חופר. מתקשרת לא מעל לפעם ביום, לשאול מה שלומו.
וזה מעצבן, כי לא בא לי על היחס הזה. כי אני נותנת יחס טוב, אז אני מצפה לקבל יחס טוב.
תמיד;
לא רק כשהוא מרגיש טוב והכל בסדר.
לא רוצה לקבל שככה הוא. אני רוצה לקבל את אותו יחס שאני נותנת.
*
ואיך זה משפיע עליי?
כי אני מפחדת שהוא יפסיק לאהוב
אותי.
*
אל תגיבו אם אין לכם משהו טוב להגיד.
יום טוב.
