כיבוד הורים - יש חיה כזאת?

[תּמר]

כיבוד הורים - יש חיה כזאת?

שאלה עקרונית שאני מתלבטת בה: עד כמה צריך להקפיד עם הילדים על אופן הדיבור וההתייחסות אל ההורים? יש בכלל דבר כזה "חוצפה"? ואם כן - מה הגבולות שלה? ומה עושים אם ילד מתחצף? יש לי הרגשה, שכשילד מתחצף הוא בודק גבולות - עד היכן אני מסוגל "למתוח" את ההורים שלי, להיכן מגיעים הכוחות שלי? ולכן צריך לשים לזה סוף ברגע שזה צץ. אז השאלה הבאה לדיון - איך שמים לזה סוף? איך מבהירים באופן חד-משמעי היכן עובר הגבול?

 

[פלגיה]

קודם כל - יש יחס כבוד בין אדם לאדם

יש כללים לנימוס ולדיבור בין אנשים, והייתי רוצה שהילד יציית להם. יש דרך שבה אני לא מרשה לאף אחד לדבר אלי, וגם לא לילד שלי. מעבר לכך - יש צורות ביטוי שיהיו מקובלות עלי אם אדם קרוב לי ובגילי מדבר איתי כך, אבל בכל זאת אם אחד הילדים שלי ידבר אלי כך, אני אראה זאת כחוצפה. בקטגוריה הזאת אני כוללת את כל הביטויים מהסוג "אם לך מותר אז גם לי"

 

[Kalla]

ילדיי יודעים

שאם הם ידברו או יתנהגו בצורה שאינה מכובדת ומכבדת, פשוט לא יקבלו את מבוקשם, או כל התייחסות עניינית מצידנו. עוד בגן הייתי מזועזעת מהצורה שבה חלק לא קטן של הילדים דיברו אל הוריהם, במקרים רבים אף לא דיברו אל אלא צרחו על. כמובן, הילדים האלה קיבלו כל מה שהם דרשו, כולל ניסיונות להתחנף אליהם מצד ההורים, כנראה כדי להרגיעם ולפייסם. אצלנו דבר כזה פשוט לא מתקבל על הדעת כי אין סיכוי שילדיי ישיגו משהו באמצעות זלזול וגסות רוח.

 

[תיקי א]

כיבוד הורים כחלק מכיבוד בני אדם

באשר הם. אני בהחלט מצפה מילדי שיפנו וידברו עם מבוגרים בצורה שונה מהאופן שבו הם מדברים עם חבריהם (למרות שגם כאן תנאי הכיבוד תופסים). יש לי בעיה לדרוש יחס של כבוד ויראה רק משום שאני האמא ויותר מבוגרת, לכן אני מעדיפה להכניס את העניין בקונטקס הכללי, של מתן כבוד לאנשים אחרים ודיבור ויחס נאותים. דבר נוסף שחשוב להקפיד עליו הוא עקרון ההדדיות, אם רוצים כבוד מהילדים, יש להתייחס אליהם בכבוד. לדעתי יש צורך להקפיד על אופן הדיבור וההתייחסות ולקטוע באיבו כל נסיון לבדיקת גבולות בכיוון הנ"ל.

 

[ציפי ג]

פשוט עוצרים אותם

ואומרים כך לא מדברים אלי. אני אמא שלך. זה לא אומר שהם לא ידברו כך שוב. זה אומר שאני לא מוכנה לסבול סוג כזה של דיבור.

 

[פלגיה]

אין חיה כזאת