כיוון ל-RainDrop-בקשר למה שכתבת לי
הם קראו את שמי...קראו לי לעלות לדוכן המנצחים. זאת אומרת שניצחתי, ניצחתי...קשה לי עדיין להאמין. זכיתי לרגע התהילה ששנים כה רבות ציפיתי לו. האנשים שמסביב לשטיח האדום שעליו צעדתי הריעו לי. הם ידעו כמה השפלות עברתי, כמה עלבונות חוויתי, כמה כוח הייתי צריכה על מנת להצליח ולצעוד כאן אל דוכן המנצחים. גם האנשים שהתחרתי איתם הריעו, הם אלו שלא היו מספיק חזקים. היו גם כאלו שלא הבינו איך בחורה כל כך שברירית עמדה בכל תלאות הדרך. אני יודעת איך זה קרה ובמסלול הארוך לקבלת הפרס עמדה מולי התמונה המדהימה שבה כל הכיתה כולה צוחקת עלי, הופכת אותי לקורבן. ידעתי שזה מקור הכוח שלי, שזה בעצם מה שהביא אותי לעמוד כאן על דוכן המנצחים. בערך בכיתה ח' גיליתי את הסוד הגדול. ראיתי מסביבי אנשים חלשים שנפגעו בנקל וויתרו מהר מידי ואנשים חזקים עם עור של פיל, אנשים שנלחמו לנצח וניצחו. ידעתי שאני רוצה להיות בצד המנצחים אבל הייתי רגישה מידי, נפגעת מהר מידי, מוותרת בקלות. איגור, המורה לחינוך גופני, הוא זה שאמר לי שאם אני רוצה להקשיח ולחזק איזור מסוים בגוף, אני צריכה לחשוף אותו לשיפשופים, להכות בו- כך האיזור מתחספס ומתחזק. מכאן לקחתי את הרעיון קצת פנימה- אל הנפש. תוך חודשיים הפכתי להיות שק האיגרוף של כל השכבה. עשיתי שטויות, התבזתי, אנשים צחקו עלי, לעגו לי, פגעו בי ואני רק חייכתי והמשכתי להתבזות. הבנתי שאם הם פוגעים לי ואני ממשיכה לפעול, לעשות-אני מתחזקת, אני מתגברת על מכשול ולכן אני מתחספסת יותר יותר. כל המשכה אחרי פגיעה מחזקת לי את הנפש וזה המשאב הכי חשוב שבו אני יכולה לזכות להתמודדות עם החיים. כשגמרתי את התיכון הייתי מחושלת להתמודדות עם החיים, הייתי מחושלת לפגיעות. היה לי עור של פיל ולכן הפכתי לחזקה, למנצחת. כשהנפתי את הגביע אמרתי לתוך המיקרופון "איגור, כנראה שלא הייתי מצליחה לעשות את זה בלעדיך".
הם קראו את שמי...קראו לי לעלות לדוכן המנצחים. זאת אומרת שניצחתי, ניצחתי...קשה לי עדיין להאמין. זכיתי לרגע התהילה ששנים כה רבות ציפיתי לו. האנשים שמסביב לשטיח האדום שעליו צעדתי הריעו לי. הם ידעו כמה השפלות עברתי, כמה עלבונות חוויתי, כמה כוח הייתי צריכה על מנת להצליח ולצעוד כאן אל דוכן המנצחים. גם האנשים שהתחרתי איתם הריעו, הם אלו שלא היו מספיק חזקים. היו גם כאלו שלא הבינו איך בחורה כל כך שברירית עמדה בכל תלאות הדרך. אני יודעת איך זה קרה ובמסלול הארוך לקבלת הפרס עמדה מולי התמונה המדהימה שבה כל הכיתה כולה צוחקת עלי, הופכת אותי לקורבן. ידעתי שזה מקור הכוח שלי, שזה בעצם מה שהביא אותי לעמוד כאן על דוכן המנצחים. בערך בכיתה ח' גיליתי את הסוד הגדול. ראיתי מסביבי אנשים חלשים שנפגעו בנקל וויתרו מהר מידי ואנשים חזקים עם עור של פיל, אנשים שנלחמו לנצח וניצחו. ידעתי שאני רוצה להיות בצד המנצחים אבל הייתי רגישה מידי, נפגעת מהר מידי, מוותרת בקלות. איגור, המורה לחינוך גופני, הוא זה שאמר לי שאם אני רוצה להקשיח ולחזק איזור מסוים בגוף, אני צריכה לחשוף אותו לשיפשופים, להכות בו- כך האיזור מתחספס ומתחזק. מכאן לקחתי את הרעיון קצת פנימה- אל הנפש. תוך חודשיים הפכתי להיות שק האיגרוף של כל השכבה. עשיתי שטויות, התבזתי, אנשים צחקו עלי, לעגו לי, פגעו בי ואני רק חייכתי והמשכתי להתבזות. הבנתי שאם הם פוגעים לי ואני ממשיכה לפעול, לעשות-אני מתחזקת, אני מתגברת על מכשול ולכן אני מתחספסת יותר יותר. כל המשכה אחרי פגיעה מחזקת לי את הנפש וזה המשאב הכי חשוב שבו אני יכולה לזכות להתמודדות עם החיים. כשגמרתי את התיכון הייתי מחושלת להתמודדות עם החיים, הייתי מחושלת לפגיעות. היה לי עור של פיל ולכן הפכתי לחזקה, למנצחת. כשהנפתי את הגביע אמרתי לתוך המיקרופון "איגור, כנראה שלא הייתי מצליחה לעשות את זה בלעדיך".