כימוטרפיה וטיול בדמיון ../images/Emo79.gif../images/Emo79.gif
רציתי לספר, ולשמוע מאחרים פה על ההתמודדות עם הכימוטרפיה. איך אני בכלל הסכמתי לעניין, ואולי השיטה שלי תעזור למישהו פה (?) קודם כל הרעיון שרעל יכול לרפא משהו שחולה בגוף שלי לא הסתדר לי פיזית ונפשית. בדר"כ כשאני חולה בשפעת או דלקת גרון אני מתעלמת מהאנטיביוטיקה שמציעים לי שותה הרבה תה מרק וטיפות הומיאופתיות ואוכלת כל מיני עשבים. גם עכשיו הייתי מעדיפה שאם אני רק אגיד מספיק מנטרות, מספיק מחשבות חיוביות, מספיק רעיונות רוחניים אז הגידול יימס ויעלם, חשבתי אולי אם אני אחנוק אותו מאהבה הוא יוותר עלי ויעזוב אותי, אבל הבנתי שפשוט אין מספיק מחקר שנעשה על אכילת חסה ומחשבות חיוביות בהעלמת גידולים - (יש סיפורים כאלה, אבל זה עדיין לא הוכח) וכשמדובר בחיים שלי ובעיקר בחיים של כל הסובבים אותי (והקטנה שלי) אני לא יוצאת להרפתקה, למרות שהרבה מאוד עמד על הכף נגד. וגם הפחד מכל התופעות לא כ"כ שימחו אותי (נשירת השיער זה הדבר האחרון שמפריע לי). בזמנו עברנו שבוע של התלבטות קשה, הרבה מאוד באמת עמד על הכף. חברה זרקה לי רעיון וכך רעיון ועוד רעיון הצטרפו לתוכנית פעולה. הבנתי שאין לי ברירה, ושאני הולכת לעבור כימוטרפיה, אבל החלטתי שאני אעשה את זה עם דמיון מודרך. עד אותו יום ידעתי מעט מאוד על דמיון מודרך (וזה לא עכשיו אני מומחית לעניין). הייתי צריכה לחשוב על דימוי אחר במקום הרעל שיכנס לי לורידים וינקה את הבלגן שכמה תאים סוררים יצרו ,כי היה לי קשה המחשבה שהולכת להתחולל מלחמה בתוך הגוף שלי בין תאים בעיתיים לבין רעל. העדפתי לחשוב על משהו שקט רגוע ושלו. הדימוי שבחרתי היה פשוט דבש (זה עלה לי בראש תוך כדי היפנוזה בצורה אינטואיטיבית). דבש זה בריא מאוד וגם מתוק (ולי יש חולשה למתוק) וזה גם דביק, כך שכל פעם שהכניסו לי ABVD לגוף לא שמעתי את זה (ולא רציתי לדעת מה זה) מבחינתי זה היה פשוט דבש. שלחתי את זה בדמיון כמו בסרט לכל המקומות שהתגלו שם גידולים (אזור החזה וצוואר) ומכיון שזה דביק זה נדבק לכל אותם התאים הסוררים, אבל כמו שאמרנו דבש זה גם מתוק מ-א-ו-ד וכשאוכלים משהו מתוק מדי אז כידוע מקיאים. וכך בכל פעם שהקאתי אמרתי לעצמי שאני נפטרת מעוד כמה תאים סרטניים, חולים. (אני יודעת שבמציאות זה לא עובד ככה אבל שקט אל תגלו לאף אחד) את הדבש בחרתי סתם באינטואיציה רק אח"כ חשבתי על העניין של הדביק והמתוק. זה לא שהרגשתי נהדר, הרגשתי רע מאוד לא הבנתי מה בכלל נפל עלי. אמרתי לאביתר שאני לא יודעת מה עבר לי בראש כשחשבתי שאוכל לעמוד בזה. כמעט התחרטתי על הכל, איכשהו כשהגיע הזמן מצאתי את עצמי שוב בדרך לטיפול. (ומזל שאני שוכחת בין טיפול לטיפול). הבנתי שכשנמצאים במצב חדש ומפחיד זה קשה הרבה יותר ללמוד דברים חדשים כמו דמיון מודרך ומחשבות חיוביות, לשנות דפוסי חשיבה והרגלים ישנים, אבל עם הרבה סבלנות, ריכוז, הרפיה, ומוזיקה טובה לומדים לא להתייאש מהכישלונות לכאורה והנפילות במצב הרוח (והרי לא נכשלתי בעצם, פשוט הייתי המומה מעוצמת תופעות הלוואי שעברו עלי). וזהו אני ממשיכה לשחק בכאילו, אבל לדעתי זה כאילו חיובי לא?! מישהי הציעה לי שאחרי שאני שולחת את ה"דבש" לעשות את העבודה כדאי "שארד לטבול במעיין" דמיוני ו"לשטוף" את כל זה ממני ואולי זה יקצר את זמן האיכסה. פעם הבאה אנסה את זה (לא סופרת, אבל יש לי עוד די והותר טיפולים לנסות את זה). (אביתר טוען שמרוב שדמיינתי שדבש זורם לי בוורידים היתושים אוהבים אותי הרבה יותר עובדה אליו הם לא מגיעים, ועלי הם למדו להתיישב ממש בוורידים. הם גם אוהבים מתוק נכון? ) עכשיו אני צריכה ללמוד איך לא לחטוף כל פעם איזה זיהום אחרי כל טיפול ואיך להעלות את הספירות שלי כי למרות שאביתר מנסה לשכנע אותי בכל אישפוז שבסה"כ נסענו לנופש בבית מלון (ועוד בחינם) זה עדיין "חופשה" כפויה ביה"ח.
הרבה "חופשות" היו לי בינתיים, היה חוויה! אני צריכה לחשוב על דימוי מוצלח לזה, פשוט לא חשבתי שתהיה לי כזאת בעיה. אבל גם זה יבוא. והבת שלי (כמעט 4) יודעת להגיד שהצבא הלבן של אמא חלש. אין לי שום מושג מאיפה זה בא לה. (אביתר נשבע שזה לא ממנו). אבל לי צבא לבן מזכיר משום מה את האו"ם וזה לא עושה לי טוב. יש לי סבלנות אני כבר אחשוב על משהו מתאים יותר.
רציתי לספר, ולשמוע מאחרים פה על ההתמודדות עם הכימוטרפיה. איך אני בכלל הסכמתי לעניין, ואולי השיטה שלי תעזור למישהו פה (?) קודם כל הרעיון שרעל יכול לרפא משהו שחולה בגוף שלי לא הסתדר לי פיזית ונפשית. בדר"כ כשאני חולה בשפעת או דלקת גרון אני מתעלמת מהאנטיביוטיקה שמציעים לי שותה הרבה תה מרק וטיפות הומיאופתיות ואוכלת כל מיני עשבים. גם עכשיו הייתי מעדיפה שאם אני רק אגיד מספיק מנטרות, מספיק מחשבות חיוביות, מספיק רעיונות רוחניים אז הגידול יימס ויעלם, חשבתי אולי אם אני אחנוק אותו מאהבה הוא יוותר עלי ויעזוב אותי, אבל הבנתי שפשוט אין מספיק מחקר שנעשה על אכילת חסה ומחשבות חיוביות בהעלמת גידולים - (יש סיפורים כאלה, אבל זה עדיין לא הוכח) וכשמדובר בחיים שלי ובעיקר בחיים של כל הסובבים אותי (והקטנה שלי) אני לא יוצאת להרפתקה, למרות שהרבה מאוד עמד על הכף נגד. וגם הפחד מכל התופעות לא כ"כ שימחו אותי (נשירת השיער זה הדבר האחרון שמפריע לי). בזמנו עברנו שבוע של התלבטות קשה, הרבה מאוד באמת עמד על הכף. חברה זרקה לי רעיון וכך רעיון ועוד רעיון הצטרפו לתוכנית פעולה. הבנתי שאין לי ברירה, ושאני הולכת לעבור כימוטרפיה, אבל החלטתי שאני אעשה את זה עם דמיון מודרך. עד אותו יום ידעתי מעט מאוד על דמיון מודרך (וזה לא עכשיו אני מומחית לעניין). הייתי צריכה לחשוב על דימוי אחר במקום הרעל שיכנס לי לורידים וינקה את הבלגן שכמה תאים סוררים יצרו ,כי היה לי קשה המחשבה שהולכת להתחולל מלחמה בתוך הגוף שלי בין תאים בעיתיים לבין רעל. העדפתי לחשוב על משהו שקט רגוע ושלו. הדימוי שבחרתי היה פשוט דבש (זה עלה לי בראש תוך כדי היפנוזה בצורה אינטואיטיבית). דבש זה בריא מאוד וגם מתוק (ולי יש חולשה למתוק) וזה גם דביק, כך שכל פעם שהכניסו לי ABVD לגוף לא שמעתי את זה (ולא רציתי לדעת מה זה) מבחינתי זה היה פשוט דבש. שלחתי את זה בדמיון כמו בסרט לכל המקומות שהתגלו שם גידולים (אזור החזה וצוואר) ומכיון שזה דביק זה נדבק לכל אותם התאים הסוררים, אבל כמו שאמרנו דבש זה גם מתוק מ-א-ו-ד וכשאוכלים משהו מתוק מדי אז כידוע מקיאים. וכך בכל פעם שהקאתי אמרתי לעצמי שאני נפטרת מעוד כמה תאים סרטניים, חולים. (אני יודעת שבמציאות זה לא עובד ככה אבל שקט אל תגלו לאף אחד) את הדבש בחרתי סתם באינטואיציה רק אח"כ חשבתי על העניין של הדביק והמתוק. זה לא שהרגשתי נהדר, הרגשתי רע מאוד לא הבנתי מה בכלל נפל עלי. אמרתי לאביתר שאני לא יודעת מה עבר לי בראש כשחשבתי שאוכל לעמוד בזה. כמעט התחרטתי על הכל, איכשהו כשהגיע הזמן מצאתי את עצמי שוב בדרך לטיפול. (ומזל שאני שוכחת בין טיפול לטיפול). הבנתי שכשנמצאים במצב חדש ומפחיד זה קשה הרבה יותר ללמוד דברים חדשים כמו דמיון מודרך ומחשבות חיוביות, לשנות דפוסי חשיבה והרגלים ישנים, אבל עם הרבה סבלנות, ריכוז, הרפיה, ומוזיקה טובה לומדים לא להתייאש מהכישלונות לכאורה והנפילות במצב הרוח (והרי לא נכשלתי בעצם, פשוט הייתי המומה מעוצמת תופעות הלוואי שעברו עלי). וזהו אני ממשיכה לשחק בכאילו, אבל לדעתי זה כאילו חיובי לא?! מישהי הציעה לי שאחרי שאני שולחת את ה"דבש" לעשות את העבודה כדאי "שארד לטבול במעיין" דמיוני ו"לשטוף" את כל זה ממני ואולי זה יקצר את זמן האיכסה. פעם הבאה אנסה את זה (לא סופרת, אבל יש לי עוד די והותר טיפולים לנסות את זה). (אביתר טוען שמרוב שדמיינתי שדבש זורם לי בוורידים היתושים אוהבים אותי הרבה יותר עובדה אליו הם לא מגיעים, ועלי הם למדו להתיישב ממש בוורידים. הם גם אוהבים מתוק נכון? ) עכשיו אני צריכה ללמוד איך לא לחטוף כל פעם איזה זיהום אחרי כל טיפול ואיך להעלות את הספירות שלי כי למרות שאביתר מנסה לשכנע אותי בכל אישפוז שבסה"כ נסענו לנופש בבית מלון (ועוד בחינם) זה עדיין "חופשה" כפויה ביה"ח.
