כיצד אמורים להתנהג באהבה???
שלום לכולם, אני שואלת את השאלה הזו מפנה שאני מנסה להבין דרך זווית ראייה של אחרים - איך בדיוק אמורים להתנהג בזוגיות!! אני יודעת שכל אחד מבין את האהבה לפי מה שנראה/מתאים לו, אבל בכל אופן, אני רוצה שאתם תבהירו לי אם המקרה הזה אבסורדי או נורמלי: יש לי חבר כ-8 חודשיים, וכמו שאומרים: 'הסיר מצא את מכסו'! אני אוהבת אותו, לי ולו יש הרבה מין המשתוף... בקיצור, בשיחתנו שאנו מנהלים לפעמים הוא אומר שבזוגיות צריך לתמוך הרבה... התמיכה שאני מדברת אליה היא שכאשר הצד השני מתקשה/חושש לבצע משהו מסויים, אותו אהוב שיש לו כוח לבצע דברים ולא חושש ממשברים צריך אז שיהיה הכי קרוב לחלש... לא פעם אחת החבר אומר לי - שכאשר אני לידו אני נותנת לו מוטיבציה לעשות דברים שהוא לא חשב לעצמו שיעשה, כמו לשאוף להצליח בשבילו ובשביל העתיד... לא יודעת אם זה נשמע תלותיות, אבל הוא אומר שלעצמו הוא לא היה עושה את זה, שאלתי - "למה"? הוא ענה: "כי לעצמי אין לי סיבה להתאמץ, אחרי שהכרתי אותך יש לי למה להתאמץ וזה מפנה שאת האחת בשבילי שאיתה אני רוצה להצליח באמת"!!! אני מבינה את העיקרון שבזה, גם לי כאשר הייתי בגיל-טיפש עשרה (אני והוא בשנות -20 לחיינו) אמרתי לעצמי שאם אני אכיר מישהו שאני באמת אוהב וארצה עתיד איתו, אז המחשבה הזו לגור איתו יתן לי מוטיבציה ודחף מאוד גדול לזרזר את התהליכים/המטרות על מנת לממש אותם יחד איתו... עדיין יש לי את המחשבות האלה, שאם יש סיבה אז עושים הכל. נכון שהדבר העיקרי שצריך לחשוב זה - לעשות משהו לעצמך בלי קשר לצד השני... ואני כזו גם בלי קשר. אז פה השאלה שלי, מה אתם אומרים? איזה חשיבה יש להם בנוגע לזוגיות אמיתית?? תודה מראש למגיבים יום נעים
שלום לכולם, אני שואלת את השאלה הזו מפנה שאני מנסה להבין דרך זווית ראייה של אחרים - איך בדיוק אמורים להתנהג בזוגיות!! אני יודעת שכל אחד מבין את האהבה לפי מה שנראה/מתאים לו, אבל בכל אופן, אני רוצה שאתם תבהירו לי אם המקרה הזה אבסורדי או נורמלי: יש לי חבר כ-8 חודשיים, וכמו שאומרים: 'הסיר מצא את מכסו'! אני אוהבת אותו, לי ולו יש הרבה מין המשתוף... בקיצור, בשיחתנו שאנו מנהלים לפעמים הוא אומר שבזוגיות צריך לתמוך הרבה... התמיכה שאני מדברת אליה היא שכאשר הצד השני מתקשה/חושש לבצע משהו מסויים, אותו אהוב שיש לו כוח לבצע דברים ולא חושש ממשברים צריך אז שיהיה הכי קרוב לחלש... לא פעם אחת החבר אומר לי - שכאשר אני לידו אני נותנת לו מוטיבציה לעשות דברים שהוא לא חשב לעצמו שיעשה, כמו לשאוף להצליח בשבילו ובשביל העתיד... לא יודעת אם זה נשמע תלותיות, אבל הוא אומר שלעצמו הוא לא היה עושה את זה, שאלתי - "למה"? הוא ענה: "כי לעצמי אין לי סיבה להתאמץ, אחרי שהכרתי אותך יש לי למה להתאמץ וזה מפנה שאת האחת בשבילי שאיתה אני רוצה להצליח באמת"!!! אני מבינה את העיקרון שבזה, גם לי כאשר הייתי בגיל-טיפש עשרה (אני והוא בשנות -20 לחיינו) אמרתי לעצמי שאם אני אכיר מישהו שאני באמת אוהב וארצה עתיד איתו, אז המחשבה הזו לגור איתו יתן לי מוטיבציה ודחף מאוד גדול לזרזר את התהליכים/המטרות על מנת לממש אותם יחד איתו... עדיין יש לי את המחשבות האלה, שאם יש סיבה אז עושים הכל. נכון שהדבר העיקרי שצריך לחשוב זה - לעשות משהו לעצמך בלי קשר לצד השני... ואני כזו גם בלי קשר. אז פה השאלה שלי, מה אתם אומרים? איזה חשיבה יש להם בנוגע לזוגיות אמיתית?? תודה מראש למגיבים יום נעים