כיצד השפיע אוהד על חיי
מהפעם הראשונה ששמעתי את אוהד, התאהבתי. הקול, הנגינה והאהבה שראיתי למה שהוא עושה סיקרנו אותי. ציפיתי לדיסק המון זמן. יום אחד במקרה הדלקתי את הרדיו על גלגלצ ושמעתי שיר כלשהו מהאמצע... זיהיתי את הקול, הקול שנגע לי בנשמה, הקול ששר את "תגידי לו", הקול שמאוחר יותר הפך להיות חלק ממני. לא תיארתי לעצמי שמילותיו תוכלנה לגעת בי כל כך. אני מוצאת את עצמי בשירים, כאילו הם נכתבו מתוכי. אני רושמת את מילות שיריו במחברות, קוראת אותן שוב ושוב, מנתחת אותן. אף פעם לא הייתי טיפוס ששמע באדיקות מוסיקה ישראלית, עוד פחות את כל האומנים החדשים שצצים להם היום, אבל אוהד הוא לא סתם אומן, הוא נשמה, הוא דמות, הדיסק שלו הוא המפלט שלי כשאני עצובה, כשאני מרגישה כשכבר אף אחד לא מבין אותי. אך הוא גם השמחה שלי כשאני מאושרת. אני שומעת אותו ואף פעם לא מפסיקה שיר באמצע. אני סופגת את השיר לתוכי, אני מרגישה שאני מתחברת לאוהד, לעצמי ולעוד הרבה ששומעים את השירים. כל שיר מדבר אליי, גם אם טמונות בו סיטואציות שמעולם לא עברתי. יש כאלה שלא מבינים ממה אני מתלהבת, הם לא מכירים את אוהד, לא רוצים להכיר וחושבים שאני היחידה ששומעת אותו. אני תמיד שמחה לומר להם שהם טועים ואני יותר שמחה כשאני רואה שלאט, לאט גם הם נשבים בקסם. קשה לי לבחור מהו השיר האהוב עליי ומהו השיר שהשפיע עליי יותר- לכל שיר יש את הקסם והייחוד שלו. מה שבטוח הוא שאין יום שעובר עליי בלי לשמוע שיר אחד לפחות. אוהד החזיר לי את האמונה במוסיקה הישראלית שאבדה לי. השתדלתי להיפתח אליה יותר, ולא להיות נעולה רק על כמה אומנים, זה רק בזכותו. הוא האומן הראשון שהלכתי להופעה שלו, אף פעם לא עניינו אותי הופעות של אומנים ופתאום מצאתי את עצמי הולכת להופעה וחוזרת ממנה נרגשת, נסערת, מוקסמת ונפעמת. אני כבר לא יכולה לחכות שיצא הדיסק השני, שרק ימשיך לכתוב, שלא יפסיק. אני כבר לא יכולה לדמיין את חיי בלי השירים האלה, השירים שרק אוהד יודע לכתוב.
מהפעם הראשונה ששמעתי את אוהד, התאהבתי. הקול, הנגינה והאהבה שראיתי למה שהוא עושה סיקרנו אותי. ציפיתי לדיסק המון זמן. יום אחד במקרה הדלקתי את הרדיו על גלגלצ ושמעתי שיר כלשהו מהאמצע... זיהיתי את הקול, הקול שנגע לי בנשמה, הקול ששר את "תגידי לו", הקול שמאוחר יותר הפך להיות חלק ממני. לא תיארתי לעצמי שמילותיו תוכלנה לגעת בי כל כך. אני מוצאת את עצמי בשירים, כאילו הם נכתבו מתוכי. אני רושמת את מילות שיריו במחברות, קוראת אותן שוב ושוב, מנתחת אותן. אף פעם לא הייתי טיפוס ששמע באדיקות מוסיקה ישראלית, עוד פחות את כל האומנים החדשים שצצים להם היום, אבל אוהד הוא לא סתם אומן, הוא נשמה, הוא דמות, הדיסק שלו הוא המפלט שלי כשאני עצובה, כשאני מרגישה כשכבר אף אחד לא מבין אותי. אך הוא גם השמחה שלי כשאני מאושרת. אני שומעת אותו ואף פעם לא מפסיקה שיר באמצע. אני סופגת את השיר לתוכי, אני מרגישה שאני מתחברת לאוהד, לעצמי ולעוד הרבה ששומעים את השירים. כל שיר מדבר אליי, גם אם טמונות בו סיטואציות שמעולם לא עברתי. יש כאלה שלא מבינים ממה אני מתלהבת, הם לא מכירים את אוהד, לא רוצים להכיר וחושבים שאני היחידה ששומעת אותו. אני תמיד שמחה לומר להם שהם טועים ואני יותר שמחה כשאני רואה שלאט, לאט גם הם נשבים בקסם. קשה לי לבחור מהו השיר האהוב עליי ומהו השיר שהשפיע עליי יותר- לכל שיר יש את הקסם והייחוד שלו. מה שבטוח הוא שאין יום שעובר עליי בלי לשמוע שיר אחד לפחות. אוהד החזיר לי את האמונה במוסיקה הישראלית שאבדה לי. השתדלתי להיפתח אליה יותר, ולא להיות נעולה רק על כמה אומנים, זה רק בזכותו. הוא האומן הראשון שהלכתי להופעה שלו, אף פעם לא עניינו אותי הופעות של אומנים ופתאום מצאתי את עצמי הולכת להופעה וחוזרת ממנה נרגשת, נסערת, מוקסמת ונפעמת. אני כבר לא יכולה לחכות שיצא הדיסק השני, שרק ימשיך לכתוב, שלא יפסיק. אני כבר לא יכולה לדמיין את חיי בלי השירים האלה, השירים שרק אוהד יודע לכתוב.
