הסיפור שלי ../images/Emo29.gif
בלילה אחד בשנת 2003, שמעתי את המצעד העברי השבועי של גלגל"צ. במקום הראשון היה שיר שלא יצא לי לשמוע קודם, שיר בשם "בואי". התאהבתי בו בשמיעה הראשונה, ואני זוכרת שכבר באותו הלילה זימזמתי את הפזמון. אהבתי גם את שאר הסינגלים שיצאו, את חלקם יותר ["הנך יפה"
], את חלקם פחות ["אם תלך"]. כמה חודשים אחרי ששמעתי את "בואי" בפעם הראשונה, כשברזומה שלי כבר היו בערך 52,341 שמיעות של "בואי"
, הלכתי עם דודה שלי לחנות דיסקים, ובדחף רגעי ביקשתי ממנה לקנות את האלבום הראשון. כאן היה יכול להיכנס "והשאר היסטוריה" שיסיים את הסיפור, אבל לא, אני חייבת לסבך את הכל - אמנם קניתי את האלבום, אבל לא האזנתי לו אפילו פעם אחת, עד השנה. הוא שכב בשלווה בביתי, בלי שאף אחד יגע בו. אולי כי באותה תקופה לא שמעתי דיסקים, ואולי כי חברה טובה שלי שלא אהבה את הפרויקט קצת הסיתה אותי נגדו. ~ בואו נקפוץ בזמן ~ השנה היא שנת 2005, או שאולי בעצם סוף שנת 2004. צהריים. הטלוויזיה דלוקה על ערוץ 24, "המבוקשים". אני שומעת שירה באמהרית, ומבינה שזה שיר חדש של הפרויקט, אותם הספקתי לשכוח קצת. הפעם זו לא הייתה אהבה משמיעה ראשונה, כמו עם רוב השירים, גם אם לימים אוהב את השיר הזה ["ממעמקים", אם עוד לא הבנתם], יותר מאת "בואי". מצאתי את עצמי מעבירה לערוץ 24 בכל יום, בסביבות ארבע, בתקווה לשמוע את "ממעמקים". זה עבד, והתאהבתי. בניגוד ל"בואי", היה משהו אישי יותר בשיר הזה, כי בשבועות הראשונים הוא עוד לא הושמע ברדיו. שילוב של חיפוש אחר אלבום שאוכל לשמוע בנסיעות באוטובוס, וחברה [
] שהמליצה על האלבום, הובילו אותי להאזין לו, סוף סוף, אחרי שנתיים בהן הוא היה ברשותי. מכאן, עוד אירוע אחד שלאלבום היה חלק משמעותי בו, וזהו, אני מאוהבת. ...והשאר היסטוריה.