כיצד ייתכן שדוקא ל' השאיר אחריו

[MORGINSTERN]

כיצד ייתכן שדוקא ל' השאיר אחריו

אי ודאות יותר מכל אחד אחר בכל מקום אפשרי בעולם ההגות על ערכים?
כיצד ייתכן שדווק הקפדן הגדול במיון מושגים למקומם הטבעי והגנה על משמעותם,
לא השאיר אחריו קשר נהיר אחד בין כל המושגים הללו שישרת אותנו באופן מוחלט בבחירת
דרך חיים הטובה ביותר עבורינו? ל', מחבר המאמרים על התפתחות, הבעיה הפסיכופיזית ואמונתו
של הרמב"ם, הוא בהחלט הוגה יסודי ביותר. אני היום יכול להיות יסודי יותר מכל אחד אחר בזכות ל'.
בזכות ל', אנשים שאינם ישראלים שמכירים את ל', לא יכולים לנצח אותי בויכוח על הדברים המופשטים.
העדות לכך של' השאיר ערפל סמיך במקום שבו אימאמים, אייתוללות, נאצים, קומוניסטים, אדמורים ובאבות
מעניקים צלילות, היא שאין ממשיכי דרכו המאורגנים לתנועה חברתית ופוליטית שיכולה להתחרות על
המשבצת שממנה נקבע סדר היום החברתי. ל' למעשה עיקר אנשים איכותיים, מקדמי ערכים הומניסטיים
ואיניברסליסטיים על חשבון ערכים אתנו-צנטריים, מהיכולת להתחרות באנשים ברמה של אנסטסיה מיכאלי, משה
פייגלין, יאיר לפיד אביגדור ליברמן ועוד על דעת הקהל. אני לא מדבר על הדמויות הללו
כ"בעלי דעה" דווקא, אלא יותר כעל אטרקציה אינטלקטואלית באופן כללי.
ל' הפך את האנשים בעלי הפוטנציאל לנגח כל נבלה ולרמוס כל טפיל לעוד
דתיים מסוג כלשהו שיכולים להוביל רק את עצמם.
השאלה שלי אליכם היא: כיצד הדבר הזה קרה?
(כמובן שיש לי תשובה לשאלה הזאת, אבל לפני שאומר אותה אני רוצה לשמוע אתכם)

 

[רועי החושב]

זה בסך הכל עניין של הרגל-שיח

השיח הציבורי בישראל נהיה כ"כ מטומטם בשנים האחרונות עד שמוכרח היה להיווצר נתק בינו לבין כל שיח רציונלי. גודל הבאפר (מדיום הזיכרון) קטן בצורה משמעותית והשפה נהייתה חזותית, אייטמית. אחראית לכך התקשורת, אשר אוהבת שקוראים לה שמאלנית ואנטי ממסדית אבל היא בעצם שופרו של השלטון.
גם מערכת החינוך הצליחה, בדורות האחרונים, לדכא בהצלחה את התפתחותם של כושרי מחקר עצמאי וחשיבה עצמאית, כמו גם הצליחה להוציא מליבם של אנשים את הרעיון שאפשר שיהיה גילוי של החדש באמצעות הדיאלוג.
סה"כ הבינוניות גדלה במדינה- על חשבון מה שנעלה אך גם על חשבון מה שנחשל.
את תרבות הדיון איבדו האנשים, וזה דבר שיש לשוב ולטפח. אני רואה ניצנים לשובה במדיה האינטרנטית. פחתה בצורה משמעותית הריכוזיות של אמצעי התקשורת.
לתחושתי- גל התעמולות המבחיל ששטף את העולם לאורך המאה העשרים התחיל להתמתן בשנים האחרונות, כנראה בגלל ניצחונו המוחלט על פני התבונה הממוצעת. כיום הגישה בעולם היא שמה אכפת לשלטון שהאינטלקטואלים ישוחחו? אדרבא- אם עמדו מול שטף התעמולה- שיבושם להם וישיחו בחופשיות, כי ממילא אף אחד לא יבינם, הם לחלוטין נטולי השפעה. אין צורך להשתיקם לנוכח הרעש שמייצרות המדיות.
ואם יצליחו להקים מערך שיווק של רעיון זה או אחר שברצונם להחדיר לתודעת הקהל- מה בכך? יכלו נא את משאביהם על שיווק של רעיון שאינו בגדר מוצר מחזיר כסף כלל (אם יסכימו בכלל על איזשהו רעיון!) והספינולוגים ימצאו דרך לעקם את מסלול הסקת המסקנות אם מדובר ברעיון חתרני מדי.
בישראל יש תופעה מרתקת- לא הכיבוש, אלא תעמולת הכיבוש, זו שמכנים אותה "הסברה". ברור שדינה להיכשל ובכל זאת מושקע בה מאמץ רב. למה בעצם? להשערתי- זה סוג של ניסוי כלים מקומי בתעמולה, לבדוק עד כמה אפשר להשליט מה שהוא אבסורד גלוי באמצעים של הכשרת השרץ.
כמו כן, נעשים מאמצים לשוות לפשוטי העם מידה של עונג שאולי מופק מסוג כזה של שליטה. האבסורד אינו נימוק נגד המדיניות אלא הוא אמצעי לאישוש עצמי של השילטון, שאיתו מזדהה העמך.
ככל שהמדיניות אבסורדית בגלוי יותר, וגורמת לאינטלקטואלים לטפס על הקירות, הרי שזו ראיה לעוצמת השליטה התעמולתית ולכן גורמת לסיפוק רב לעמך הרוחש טינה לאינטלקטואלים השמאלנים שכביכול הודחו מהשלטון (זה אותו שלטון ומעולם לא היו בו אינטלקטואלים!).
כל הנימוקים הרציונליים של עם חפץ חיים קמלים אל מול רגש אוילי שכזה.
עם כל האמור לעיל- האם באמת מדד התקשורתיות העממית הוא הנכון? אני טוען שלא. כרגע המדד הנכון צריך להיות ע"פ סביבת שיח נכונה. משמע- בתוך תת תרבות, שמא אפילו כת, שלה יש את האידיוסינקרטיה שלה ושמשמרת את הגחלת.

 

[MORGINSTERN]

אתה מבטא תובנות המזכירות את דבריו

של מקס הורקהיימר בספרו "ליקוי מאורות התבונה" (1947).
פירסום ספר זה הוא ציון דרך בהבנת מושג התבונה באופן כללי.
אני נותן משקל רב לספר הזה בחיבור "תורת המשחקים הפענוח",
(פרקים 10-13). הורקהיימר ואתה מבכים את קריסתה של התבונה
כמוסד סמכותני ממעלה ראשונה. הוואקום שנוצר התמלא בזוהמה איומה בכל
הרובדים של עולם הערכים הציבורי והפרטי. וזו בכלל לא מציאות חדשה. במערב
זה קורה מאז המשבר הכלכלי הגדול של שנות השלושים. המשבר הוליד תובנות
שעוברות כמו וירוס מדור לדור אצל גורמים אסטרטגים בעיצוב דעת הקהל בעולם המערבי.
תובנות אלה עויינות רעיונות של שיתוף פעולה בין האוכלוסייה העובדת, השכירה, המוקטנת
ראש ממילא לבין הרובדים בחברה שחיים על חשבון האוכלוסיה הזאת, וזאת
מבלי לתרום לחברה משהו בעל ערך באמת.

בכל זאת, לא נגעת בבעיה שהעלתי הקשורה לל'. ל' הוא גיבור אינטלקטואלי מהמעלה
הראשונה. אך עם זאת הוא לא הוליד מצע-ערכי שיכול להתחרות בזוהמה הממלאת בעולם
המערבי את המרחב האינפורמנטיבי הציבורי עוד מתחילת המאה העשרים. מדוע? האם
הוא למעשה התכוון לסרס אתכם, אותנו, האנשים האיכפתיים, בעלי רדיוס תחושת האחריות
הגדול יחסית, על מנת לשמור על הסטטוס קוו?

גם אתה וגם הורקהיימר מדברים על כך שהישועה במציאות שכזאת תגיע (אם תגיע) משולי החברה.
אני מצטרף אליכם בעניין הזה.

 

[רועי החושב]

מה צריך להתחרות?

אתה רוצה שיהיה "מצע ערכי שיתחרה בזוהמה הממלאת בעולם
המערבי את המרחב האינפורמנטיבי הציבורי עוד מתחילת המאה העשרים"?
הייתי משער של' היה עונה לך בפשטות שהמצע הערכי שהוא מציע זהה למצע הערכי שהיהדות מציעה- והוא עבודת השם.
כאתאיסט, אני לא מקבל את המצע הערכי הזה, גם אם מכבד אותו כאלטרנטיבה ראויה לערכים המקובלים.
אני לא חושב שליבוביץ' הגיע למדרגה שאותה מכנה ניטשה "בורא ערכים חדשים". לעניות דעתי ליבוביץ' היה מה שניטשה קרא לו "עובד פילוסופי" (ולא פילוסוף!) חרוץ וחריף-שכל אשר כשרונו ללמוד היה גדול כבור סוד שאינו מאבד טיפה והוא הצליח להביא לכלל אינטגרציה פסגות תפיסתיות בפילוסופיה המערבית ולהנגישן לקורא ולשומע.
את התפיסות האלו הוא יישם על סוגיות אקטואליות שונות.
הוא לא ברא ערכים אלא ידע להבחין בין תפיסות ערכיות- כיצד פאשיסט יחשוב במצב נתון, כיצד הומניסט יחשוב, כיצד עובד השם יחשוב וכ"ו
עבודתו- הבחנות ברורות בין שיטות מחשבה, בעוד שבפוליטיקה עבודתו של פוליטיקאי נשענת על טישטוש הגבולות האלו וחנופה לדעות ההמון.
כך שבהחלט היה א-פוליטי באופן החשיבה שלו גם אם הוציא מסקנות פוליטיות.
זו התנהלות שהיא דוגמא ומופת לסוג מסויים של אינטלקטואלים, ולכן אני לא מסכים איתך בעניין השפעה שלילית.
מה שכן- כאמור- עובד פילוסופי אינו פילוסוף. אין לשפוט אותו על פי אותם סטנדרטים כלל! הפילוסופים הגדולים היו זקוקים לפרי עבודתם המצטברת של העובדים הפילוסופיים אשר סיכמו את הידע האנושי לתקופתם, ואז, ורק אז, יכלו ליצור השפעה גדולה באמצעות הפילוסופיה שלהם.