כיצד לדעתכם כדאי להכין את הבן שלי

[orlita]

כיצד לדעתכם כדאי להכין את הבן שלי

לחטיבה, מבחינה מנטאלית במיוחד... אני שואלת אותו כל מיני שאלות כדי לראות עד כמה הוא בכלל מתעניין, לי הוא נותן סימנים שהוא לא רוצה לדעת כלום , אבל לדעתי זהו התחמקות או אי רצון להתמודד עם הקשיים. אבל אני יודעת שהוא מתוח מיזה כי המורה לחשבון סיפרה לי שהוא דיבר איתה על המתח שיש לו סביב חטיבת הביניים. הוא לא יודע איך יתמודד עם החומר הנלמד? הוא לא יודע איך הוא יסתדר עם הרבה מורות ובמיוחד שהוא בקושי יראה את המחנכת. הוא מודע לזה שהוא יצטרך להתמודד עם המון חומר למרות שהוא בכלל לא ברמה של כיתה ז.... בגלל לקויות הלמידה שלו. בבית הוא מתחמק מכל סוג של אחריות , הכוונה בלמידה. מה אתם ממליצים לי לעשות? תודה אורלי

 

[יונה שורק]

הכנה לחטיבה

יש כמה דרכים להכין, אך נראה שהבן שלך לא רוצה להתכונן בבית, והחרדה גדלה. הוא גם לא רוצה לשוחח על כך, וזה די מבאס.. לפעמים צריך לעשות מניפולציה כלשהי, כדי לזכות בתשומת הלב בלי לעורר התנגדות : אחת הדרכים לדבר על הנושא, היא לדבר עם מישהו אחר, כשהוא נוכח, על חששות ממקומות חדשים, לאו דווקא ילדים. למשל : לספר על חששות כלשהם, ואיך הבנאדם המסוים שאת מספרת עליו הרגיש - איך התגבר, או לא... וכו'. לפעמים שווה "לביים" שיחת טלפון עם מישהו משת"פ מבני המשפחה ולספר על אירועים שידועים לכם ושלפעמים זה באסה, ולפעמים מתגברים, ולפעמים משוחחים וזה יותר קל.. בקיצר, למצוא את נושאי השיחה הקרובים לקושי, ולהרחיק אותם למישהו אחר שאתם מכירים. אחר כך לא לשוחח עם הנער - לא להגיד כלום. בשלב מאוחר יותר, כשמרגישים שיותר נוח לדבר, מדברים על זה. ואם לא - אין מה לעשות כרגע... אלא לחכות. יש עוד רעיון - אם הוא גולש, תשאירי איזו הודעה פתוחה על מקום שהיית רוצה שהוא יקרא, יראה מה שחושבים על הבעיות מסוג לקויות הלמידה, או הכנה לחטיבה וכו'. הוא כבר ישים לב, מתוך זה שלא תגידי לו במכוון. לפעמים יש גם חשש, גם מרד, והכל ביחד - זה יוצא לגמרי "לא". ו... עוד משהו, אולי תוכלי לספר קצת כאן, מה הכי מדאיג אותך מהמעבר שלו לחטיבה ?

 

[orlita]

תודה על התשובה . לשאלתך, טל הוא

ילד עם הרבה לקויות, למרות שהוא לומד בבית ספר רגיל לחלוטין, מה שקורה בגלל בעיות רגשיות החליטו בבית ספר לא ללחוץ עליו, והוא די ניצל את זה. כשביקשו ממני להיות אמא ולא מורה שלו, אז גם אני לא לחצתי במיוחד. הוא לא היה מכין שיעורים, לא עבודות, לא קרא כלום, פעמיים בשבוע היה לו שיעורים פרטיים ובאמת כמה כבר אפשר לעשות בשעתיים בשבוע? זה הזמן היחיד שהוא הכין משהו. את רוב המבחנים או שלא עשה, או שעשה כעבודת בית או שעשה מה שידע מזכרון. מנסים לעבוד איתו על אסטרטגיות למידה אבל הוא מתנגד, המורה אמרה לנו שהוא בכלל לא פנוי ללמידה 2 מורות פרטיות התייאשו ממנו. המורה הפרטית האחרונה היתה נחמדה ודי זרמה איתו אבל הרבה זה לא עזר לנו. האמת שרק עכשיו עם עזרה פסיכולוגית אנחנו התחלנו לעבוד איתו על גבולות ואמרנו לו שהוא לא יוצא מהבית עד שהוא לא מכין שיעורים, ואם אין לו אז אני נותנת לו תרגילים בחשבון או במיקצוע אחר. לא קל, אבל הוא חייב להתחיל להתרגל למיומנויות למידה. כדי שיתחיל להתרגל לסיכומים, ולהבדיל בין עיקר לטפל , אני מתחילה לתת לו משימות של סיכומים מאנציקלופדיה על דברים שהוא אוהב. דרך שאלות דרך חידון וכו....עד שידע לסכם לבד כי הוא חייב לקבל גירויים. אנגלית זה רק דרך אנסין. כך שכל יום הוא יעבוד בערך שעתיים . האם לדעתך אני עושה טוב? האם יש לך רעיונות נוספים איך להכין אותו לחטיבה מבחינה לימודית והרגלי למידה? תודה ושבת שלום אורלי

 

[יונה שורק]

תפקיד שלך כאמא

הוא להציק לביה"ס במקום לילד... ביה"ס צריך להכין תוכנית. לא יכול להיות שהם יוותרו לו, כי לוותר לו זה לוותר עליו. צריכה להיות תוכנית בנויה היטב, כדי שהוא יוכל לנצל את הכישורים שלו, ויצטרך ללמוד כמו שיכול, כמה שיכול. האם באבחון יש המלצות ? מה אמרו ? לפי זה אפשר לדעת מה לעשות הכי טוב. לדעתי, ולפי מיטב ידיעתי, קשה מאד ללמוד מהורים. יש מעטים שזה מצליח בלי משקעים לא נעימים. תשקלי היטב, אם אתם מהסוג שאין משקעים וזה בסבבה, אז... שיהיה בכיף. אם זה עלול לקלקל את מערכת היחסים של הורה - ילד, חבל .. וצריך לחשוב על מישהו חיצוני שילמד אותו את האסטרטגיות. הרגלי למידה - לומדים. אם הוא משתף פעולה - הוא לומד. אם הוא עושה את עצמו משתף פעולה - הוא לומד לעשות את עצמו משתף פעולה, ובכך לא לימדנו אותו מאומה.

 

[orlita]

יונה , זה סיפור ארוך.... טל עבר איר

אירוע טראומתי בבית הספר לפני שנתיים, ואחרי שהיפסיד כמה חודשים לימודים, החזרנו אותו לבית ספר אבל עם הרבה חששות, ובעיות רגשיות מצידו. עשינו איבחון מאוד גדול שעלה לנו כמה אלפים.. איבחון פסיכודידקטי. בין הדברים שאמרו לנו זה שיש לו בעיות קשב, בעיות בזיכרון קצר טווח, בעיות בהבנת הניקרא, ביקשו להוריד לו בכמויות כאשר בבית ספר לא עושים לו את זה. למרות שדיברנו כל כך הרבה פעמים וזה לא עוזר. כמובן יש עוד הרבה דברים אבל הפסיכולוגית היגיע לבית הספר סיכמה איתם דברים ובסוף כלום לא עזר, הם לא עמדו במשימות , אני דיברתי עם המנהלת , היועצת וגם לא עזר תכלס הם לא עשו כמעט כלום. עכשיו אני בעצם בלחץ כי הם כל הזמן האשימו אותי שאני מלחיצה אותו, שאני מכריחה אותו להכין שיעורים , מה שעליי לעשות זה לעזוב אותו ובסוף זה יבוא ממנו , האמת שעשיתי ומה יצא ,,, כלום. הילד לא למד, היתחיל להפריע בכיתה, לא נימצא ברמה של ילד בכיתה ו. כמו שכבר אמרתי לך, מורות פרטיות הבאתי לו לכל המיקצועות, אבל הוא מצידו לא עושה כלום. לא מתאמץ, לא מתאמן, לא חוזר על החומר, לא מכין שיעורים חוץ מהשעה שהן יושבות איתו. הבנתי ממורה לאסטרטגיות, שרק כשהוא ירצה אז הוא ילמד שאני לא אדאג, אבל מי כמוך יודעת שזה לא כך, כי לאן הוא ילך כשיהיה גדול, איך הוא יתמודד עם קבלת עבודה כשאין לו בגרות והוא לא יודע לקחת אחריות?

 

[יונה שורק]

אני מכירה רופא

מעולה, מומחה לעיניים, שלא עשה בגרות בכלל, לחלוטין עד אחרי הצבא. וגם את כיתה י"ב לא בדיוק למד, אלא עבד. בבוא היום, כשהחליט ללמוד, פשוט התיישב, למד, עשה בגרויות, למד קריאה מהירה, התגבר על חומר הלימודים והלך ללימודי רפואה. מצד שני אני מבינה מאד מאד את הלחץ שלך, בעיקר כשאת רוצה לעשות הכי טוב בשבילו. ייתכן, שהכי טוב בשבילו כרגע, זה להיות איתו, כמה שאפשר, "לעטוף" אותו באהבה ובהבנה. כשהוא יוכל להירגע אולי גם הלמידה תגיע. האם טל גולש ? אולי אפשר לשוחח איתו במסנג'ר או באיי סי קיו ? בכל מקרה, אנחנו כאן, ותוכלי לספר על הקושי שעובר עליך, ננסה להיות האוזן הקשבת, ואם אפשר... אולי מי שמייעץ.

 

[papylove]

הכנת ילד לחטיבה

שלום לך מה אומר ומה אוסיף אני מבינה אותך טוב מאוד כאמא החוששת מה יקרה לבן שלה לקראת החטיבה. לא אספר כמה אנחנו עברנו ביסודי עם הילד. כמה דמעות נשפכו, כמה רע היה לילד. הבן שלי כאמור לקוי למידה. אמנם הוא עשה אבחון דידקטי אבל יש בעיות לא חסר.כמה מריבות עברו אלינו עם המורים, המנהלים, ומי לא שעד שהגעתי בכלל לאבחון (כולם טענו שאני לא בסדר, רק אני רואה שחורות, אני לא מבינה את הילד, לעזוב אותו ועוד ועוד). את האבחון עשה הילד בחופשת הפסח של כיתה ד' ועד שקיבלנו את התוצאות כבר היה כמעט סוף השנה ולא היה הרבה מה לעשות לגבי המחנכת. כמובן שתכיף אחרי שקיבלנו את התוצאות מהמאבחנת הילד התחיל בטיפול אחר הצהריים אם מורה פעמיים בשבוע. כאשר התחילה שנת הלימודים של כיתה ה' חכיתי לראות אם יהיה שינוי מסויים מצד בית הספר כלפי הילד אך דבר לא השתנה מבחינתם (כאשר קיבלתי את האבחון נערכה שיחה בבית הספר עם היועצת, מנהלת, פסיכולוגית והמאבחנת). כאשר ראיתי שדבר לא השתנה זימנתי שיחה מחודשת אם המחנכת הבאתי לה את האבחון והסברתי לה כי הילד הוא ילד נבון אך בישן מאוד. היא מצידה הסבירה שהיא מורידה ציון לילד שלא משתתף. הסברתי לה שהילד מופנם, יודע את החומר אך לא משתתף ביקשתי את עצתה מה עושים הרי לא הגיוני להוריד ציון במקרה כזה. היא הסבירה שהיא מוכנה לשתף את הילד גם אם הוא לא יצביע. בהתחלה באמת עזר והילד התחיל להיפתח ואז המורה הפסיקה לשאול אותו בשיעורים והוא שוב נסגר בעצמו. את ההקלות שהיו מגיעות לו במבחנים הילד לא קיבל אף פעם. באנגלית כאשר היו מבחנים אם מספר נושאים המורה הייתה חייבת לתת לו כל נושא בדף נפרד (ההוראה הזאת הגיעה מהפיקוח עצמו)אף פעם זה לא נעשה. המחנכת שלו אמרה כמה פעמים למורה להוראה מתקנת שהיא לא מבינה מה האמא רוצה מהילד הילד מקסים וחמוד אבל הוא לקוי למידה היא צריכה להניח לו. בחשבון והנדסה למשל הילד תמיד היה מקבל במבחנים מעל 90 בתעודה קיבל 8 כי הוא לא היה משתתף מצחיק לא. כל פעם שהייתי מערבת את המנהלת היה יותר גרוע. בקיצור סתם שום דבר.על החטיבה ברור שלא דיברנו עם הילד אני זאת שהייתי בלחץ עצום מה יהיה איך יהיה איך הילד יסתדר הרי בחטיבה לא יחכו לו לא ישאלו אותו ויש המון מורים מיקצועיים שנכנסים לכיתה מלבד המחנכת. אני משערת שגם הילד היה בלחץ. הדבר היחיד שהתנחמנו בו וגם עודדנו את הילד בכך שהוא עובר בית ספר אחר עם עוד הרבה ילדים חדשים, יש עוד ילדים עם בעיות כמו שלו והתנחמנו בזה שסוף סוף נפתרנו ממערכת בורה ביותר (היסודי). רק מה כמה ימים לפני תחילת השנה נחרדנו להפתע נוספת מצד היסודי בטלפון שקבלנו מהחטיבה שהזמין אותנו כהורים לשיחה עם מחנכת הכיתה גילינו כי הילד נכנס לכיתה מקדמת (כיתה קטנה של 10 ילדים שאפשר להגיד שהיא במתכונת של חינוך מיוחד בבית ספר רגיל) חשבתי שאני מתה בזה הרגע. איך ייתכן הדבר הזה בכלל. אני אמרתי שאני לא מוכנה לדבר הזה בכלל. נכון שלילד יש לקות למידה, ונכון שהוא מקבל עזרה בהוראה מתקנת הן בעברית והן בחשבון וגם באנגלית אבל מה הקשר בין זה לבין כיתה קטנה? כשביקשתי הסבר לא היה להם. הדבר היחיד שאמרו זה למרות הציונים של הילד והיתה לו תעודה טובה בסוף ו' ההמלצות מצד היסודי היו ברורות מאוד הילד לא יכול ללמוד במתכונת הרגילה, הוא הצליח במבחנים אך ורק בגלל העזרה שניתנה לו בבית על ידי ההורים והמורה להוראה המתקנת. המורה הכינה את הילד למבחנים לפי ההדרכה של המחנכת ולכן הציונים כאלה גבוהים. אני הייתי בשוק, בהלם המחנכת פשוט רצתה להרוג לי את הילד. אני לא הסכמתי שהילד ישב בכיתה זו ולמזלי נודע לי הדבר עוד לפני תחילת השנה. הודעתי למחנכת שזימנה אותי לשיחה שכדאי שהילד ישב בכיתה זו הייתה אמורה להתכנס ועדת השמה (אני לא יודעת עם נכון הדבר אבל כך הצהרתי בזמנו בשיחה איתה) וכיוון שאני לא זומנתי לועדה זו ולא הייתי נוכחת בה לא מקובל עליי ואני לא מוכנה כי הילד יישבת בכיתה זו. היא הסבירה לי כי לא הייתה שום ועדה והוחלט להכניס את הילד לכיתה זו משתי סיבות אחת שהוא מאובחן ושנית מההמלצות שקיבלו מהיסודי למרות שהיא טענה שפעמים רבות היו מקרים שביסודי טעו. הודעתי לה כי הילד שלי זה המקרה והוא לא נכנס לכיתה זו וכי אני מעוניינת שהדבר יסודר תיכף ומייד. אם לא אני פונה הלאה. אני לא יודעת מאיפה באו לי הכוחות שלא להתמוטת. כמובן בגלל שהשיחה נערכה בשעות אחר הצהריים באו סיפורים שהמנהלת לא נמצאת ניסו להרגיע אותי ובלה בלה בלה. אני לא הסכמתי לכלום ולפני שהלכתי הודעתי שהדבר לא ישאר כך עד שאני לא אקבל את מה שאני רוצה הריי כיתה ז' זה עדיין חינוך חובה ואם צריך הילד לא ילך לבית הספר אני בפירוש פתחתי מלחמה. כשהגעתי הביתה ואחרי שלקחתי וליום להירגע הסברתי לילד שעשו ממנו צחוק וזרקו אותו בכיתה של מפגרים (סליחה על הביטוי)ומחר בבוקר הוא צריך לטפל באחותו כי אני נוסעת לפיקוח לסדר את העניין. השארתי לו כסף שבצהריים ילכו למרכז המסחרי יקנו לעצמם פיצה. השארתי לו הוראות ברורות למחרת בבוקר מה לעשות ומוקדם בבקור יצאתי מהבית. כמובן שבדרך לפיקוח קיבלתי שיחה מהחטיבה שאני מוזמנת לשיחה עם המנהלת הסברתי למזכירה שאני בדרך לפיקוח ורק אחרי שאגמור שם אני אגיע לבית הספר. המזכירה כנראה נבהלה או לא יודעת מה איך שניתקתי את השיחה חזרה אלי המנהלת ואמר כי אני מיהרתי מידי והיא מוכנה לעזור לי ולבוא לקראתי שאני אגיע לשיחה ניישב את הדברים ונגיע להסדר. ברור שכעסתי נורא למה כשאני כבר מגיע קצת רחוק יותר אז פתאום מוכנים לדבר איתי. בקיצור כיוון שעדיין לא הגעתי לפיקוח הסתובבתי עם האוטו והגעתי לחטיבה לשמוע את מה שיש למנהלת להגיד. באתי אליה עם המבחנים של הילד, התעודה והאבחון וביקשתי הסבר איך עם תעודה שכל הציונים שם הם 7-8 מלבד אנגלית שהיה חלש ילד יישב בכיתה מקדמת? מפה לשם היא העבירה את הילד לכיתה רגילה. זה שהילד הוא לקוי למידה לא אומר שהוא לא יכול ללמוד. נכון שהוא צריך לקבל הסבר על החומר הנלמד בצורה שונה, בצורנה נוספת, לפעמים לוקח לו לתפוס יותר לאט אבל בשל כך הוא מקבל עזרה של הוראה מתקנת ומצליח. כמובן שאחרי כל זה נפלתי למשכב פשוט לא יכלתי לתפקד. אני חושבת שבחיים אני לא אשכח את תחילת השנה הזאת הסיוט של חיי. היום כשהשנה כבר מסתיימת (עוד יומיים)הילד פשוט פורח. מהיום הראשון פשוט הלך לו הכל חלק. במחצית הראשונה הוא היה היחיד מבית הספר היסודי (ששלח שתי כיתות לחטיבה-70 ילד)היחיד מהיסודי הזה שקיבל תעודת הצטיינות בלימודים. ממצוע הציונים שלו היה 93 וגם עכשיו בסיום השנה (למרות שהתעודות רק ביום שני) ידוע לי שהוא נשאר בואתו ממוצע. שנה הבאה ישנם הקבצות במקצועות: אנגלית, חשבון, עברית (ואולי גם בערבית)בכל המקצועות יהיה בהקבצה א'. כשבאתי עם התעודה במחצית למנהלת היסודי וגם למחנכת הם היו בשוק, וכמובן המחנכת שמזמן היו צריכים להעיף אותה אמרה כל הכבוד איזה יופי איזה גאווה ידעתי שהילד יצליח. אם ידעת אמרתי לה אז למה ניסית להכניס לי אותו לכיתה של ילדים מוגבלים? למה עשית לי ולילד את זה? היא לא ידעה מה לענות לי. היא אמרה שבאו הרבה ילדים ואמרו שבזכות מה שהם למדו אצלה ואצל המחנכת השנייה עזר להם הרבה והם ידעו יותר טוב מילדים אחרים. אז ככשאלתי אותה איפה כל הילדים שלמדו טוב ביסודי והיו בתכנית מצויינות למה אף אחד מהם לא קיבל שום תעודת הצטיינות רק הבן שלי קיבל איך היא מסבירה את זה? פשוט לא היו לה מילים. (בכל כיתה קיבלו שני ילדים תעודת הצטיינות אחד על השקעה בלימודים מה שהבן שלי קיבל והשנייה על תרומה לקהילה ולבית הספר) הבן שלי היה היחיד שקיבל תעודת הצטיינות בלימודים מבית הספר היסודי שהוא הגיע. אפילו בעזרה לקהילה לא קיבלו.

 

[papylove]

המשך

בקיצור כל הסיפור הארוך הזה בא ללמד שהחטיבה עשתה לילד רק טוב הוא פשוט פרח שם, קיבלו אותו איך שהוא, לא מורידים לו ציון כי הוא לא משתתף, למרות שבמשך הזמן הוא נפתח והוכיח את עצמו וכן התחיל להשתתף, הוא קיבל המון ביטחון בעצמו ובייכולות שלו. באנגלית למשל הוא הגיע בתחילת השנה עם ציונים מאוד נמוכים ואם הרבה השקעה ומאמץ השתפר פלאים אם בתחילת השנה היו הקבצות הוא היה יושב בהקבצה הכי נמוכה ג' היום בסוף השנה ולקראת שנה הבאה הוא יושב ברמה א' רק מראה את הרצינות של הילד, את ההשקעה שהוא השקיע בלימודים. הוא ראה שהמורים לוקחים אותו כשווה בין שווים ולכן השתפר הביטחון שלו בעצמו וביכולות שלו למרות הלקות. העבודה במשך השנה הייתה רבה הן בבית הספר והן אחר הצהריים אבל בסופו של דבר היא השתלמה. את ההוראה המתקנת הוא ממשיך לקבל ופעמים רבות גם נעזר כאן ביונה ובעצותיה אבל אין ספק שביסודי נעשה לו עוול וכעט הוא פורח ומשגשג. לך לי נותר רק לומר למהשיך להיות חזקה, לא להתייאש, לא להרים ידיים ולא ללחוץ על הילד אלא רק לחזק אותו ולתמוך בו

 

[יונה שורק]

אכן הילד מקסים !!

ואכן יש תקווה. כמה נכון - צריך לא להרים ידים וכל כך חשוב, לא ללחוץ.. לחזק, לתמוך ולהיות איתו. לא להיות במקום המורים שלו, אלא להיות הגב היציב שלו לחיים.