כיצד לנהוג עם ילדה ביישנית?
בתי בת שלוש וחצי, ילדה מאוד ביישנית.
היא מאוד אוהבת את הגננת בגן, ויחד עם זאת, בכל בוקר היא מתחבאת מאחוריי, מכסה את פניה בידיה, והפרידה ממני מלווה בבכי ובצעקות
שנפסקות בערך דקה וחצי אחרי שאני יוצאת.. הגננת גם מספרת לי שהביישנות שלה מוגברת דווקא כשאני נמצאת לידה.
כלומר, אני מרגישה שחלק גדול מה"ביישנות" אינה באמת ביישנות אלא נובעת מזה שהיא מאוד קשורה אליי
ואני לא יודעת מה הדרך הטובה ביותר להתמודד עם זה? להתעלם ולחכות שיעבור מעצמו?
מעבר לכך, במקרים אחרים, בהם יש מדריכים שאינה מכירה, היא מאוד נבוכה ומתוסכלת
רוצה להשתתף במשחק אך מתביישת, והתוצאה לרוב היא בכי חסר שליטה.
וגם פה אני לא בטוחה מה עדיף? לדחוף אותה לשחק? להניח לה לשבת בצד?
בתי בת שלוש וחצי, ילדה מאוד ביישנית.
היא מאוד אוהבת את הגננת בגן, ויחד עם זאת, בכל בוקר היא מתחבאת מאחוריי, מכסה את פניה בידיה, והפרידה ממני מלווה בבכי ובצעקות
שנפסקות בערך דקה וחצי אחרי שאני יוצאת.. הגננת גם מספרת לי שהביישנות שלה מוגברת דווקא כשאני נמצאת לידה.
כלומר, אני מרגישה שחלק גדול מה"ביישנות" אינה באמת ביישנות אלא נובעת מזה שהיא מאוד קשורה אליי
ואני לא יודעת מה הדרך הטובה ביותר להתמודד עם זה? להתעלם ולחכות שיעבור מעצמו?
מעבר לכך, במקרים אחרים, בהם יש מדריכים שאינה מכירה, היא מאוד נבוכה ומתוסכלת
רוצה להשתתף במשחק אך מתביישת, והתוצאה לרוב היא בכי חסר שליטה.
וגם פה אני לא בטוחה מה עדיף? לדחוף אותה לשחק? להניח לה לשבת בצד?
